מתחילת הקריירה שלו פיתח רמי פורטיס סגנון אופייני, כזה שמנפץ גבולות וחוקים מוזיקליים, שובר מוסכמות, מוחה ומצפצף על כללי המשחק של תעשיית המוזיקה. בעזרת כל אלה, והרבה כישרון, הוא יצר רפרטואר עשיר של שירים. קראו לו "פורטיס משוגע" בשל אישיותו החריגה ומוחו המיוחד שרואה את מה שאחרים לא רואים.
לאחרונה ציין בסיבוב הופעות מיוחד 45 שנה לאלבום הבכורה שלו "פלונטר", והוכיח שגם בגיל 70 הוא עדיין מקפץ ומתנועע על הבמה, מצחיק, משועשע ובעיקר יוצר קשר קוסמי עם הקהל. בעולם שבו אומנים רבים תופסים טרמפ על טרנדים מוזיקליים ומתמסחרים, פורטיס עסוק ביצירה ובאומנות, מנותק מהנורמות המוזיקליות - ויוצר נורמות משלו. זו גדולתו.
לכבוד יום הולדתו ה־70 חזרנו אל הרגעים הגדולים בקריירה הענפה שלו, המתפרשת על פני כ־50 שנה, מאז היה עובד במה בהופעות של להקת תמוז ובהפסקה עלה לשיר את שירו הראשון.
כשהגיטרה מנסרת את הלילה: הפנינים הנסתרות של פורטיסחרוף
"פלונטר" (1978)
כדי להבין את התופעה ששמה פורטיס צריך לחזור לסוף 1974. עם תום מלחמת יום הכיפורים חיפשו מוזיקאים צעירים דרך לבטא את הכאב, הזעם והבלבול. רבים מצאו את הביטוי הזה במוזיקת הרוק. באותה שנה הקים פורטיס עם ארבעה מחבריו את להקת זבוב, שהופיעה בעיקר בבית ליסין במסגרת מועדון הרוק הישראלי. הם ניגנו רוק תיאטרלי וזכו לפופולריות בקרב קהל מצומצם שאהב מוזיקת פאנק.
כשהלהקה התפרקה, פורטיס מצא עבודה כעוזר תאורה של המפיק רפי מלול בהופעות של להקת תמוז, שהייתה אז בשיאה. מלול החליט לקחת תחת חסותו את פורטיס ולראשונה בחייו להתנסות גם בהפקת אלבום. "ישבנו שעות על גבי שעות בבית ליסין, ניגנו ועשינו חזרות על החומרים החדשים. כולנו עבדנו בהתנדבות באותה תקופה", נזכר יוסי בוזין, מתופף להקת זבוב וחבר בהרכב. "רפי מלול הביא את חיים רומנו שיעבוד עם רמי על השירים ויעבד אותם מוזיקלית, כי לא היה לפורטיס מושג בזה. לאט־לאט הכל התחיל להתגבש. בשלב מסוים בית ליסין כבר לא יכול היה להכיל אותנו, אז עשינו חזרות אצלי בבית בשכונת יד אליהו בתל אביב".
"לרפי היה חזון להוציא לרמי תקליט בכל מחיר", מוסיף הגיטריסט חיים רומנו. "הוא ביקש ממני לבוא לאולפן ולשמוע את השירים של רמי. שמעתי והרגשתי שהחומרים מדברים אליי ושאפשר לעשות איתם משהו. הרגשתי שיש פה חומר טוב. זה שהוא ‘משוגע' ידענו, אז אמרתי למה שלא נעשה תקליטים למשוגעים".
מרבית השירים נכתבו על ידי פורטיס וחברו המוזיקאי סמי בירנבך. בראיון שקיימתי בעבר עם בירנבך, המתגורר כיום בבלגיה, הוא סיפר לי על המפגש הראשון שלהם: "כשביקרתי את ידידי חיים רומנו, ישב איתו שם מירון רכטמן, שסיפר לי על בחור מיוחד שהוא כולו ‘חללית' ויוצר שירים שאין כמותם. זה עניין אותי, כי הסצינה בארץ הייתה אז מאוד קונסרבטיבית, וכך נפגשנו. כאספן תקליטים נלהב השמעתי לו בפגישה הראשונה תקליטי פאנק, עוד לפני שהז'אנר היה מוכר בארץ. הסגנון מצא חן בעיניו, וכך התחלנו לעבוד יחד. בכל פעם שלרפי מלול היה קצת כסף, הוא היה משקיע בעוד זמן אולפן ועוד הקלטות, וככה במשך שנה וחצי עבדנו על האלבום".
במקביל לעבודה על החומרים החדשים, הקים פורטיס בשנת 1977 את מים חמים, שהייתה להקת המשך לזבוב. "בהופעות הראשונות הקהל, שהיה באווירה של פאנק, זרק על פורטיס עגבניות. בתגובה פורטיס זרק בחזרה עגבניות על הקהל", מגלה בוזין. "מילאנו כל מקום שבו הופענו. הקהל השתגע על החומרים. אנשים היו סקרנים לדעת על מה כולם מדברים ונהרו מכל הארץ להופעות".
"לא הייתה חברת תקליטים אחת שרצתה להשקיע בדבר הזה", סיפר מלול בראיון שערכנו בעבר. "לקחתי על עצמי את ההפקה והמימון מכספי הפרטי. היו לנו המון קשיים כלכליים בהוצאת האלבום, והמון חברים עזרו לנו. הנגנים התנדבו לנגן, זמרות הליווי ריקי מנור, נאוה ברוכין וקורין אלאל באו כטובה אישית, ואפילו בעלי האולפנים היו נותנים לנו את האולפנים בשעות מתות ועשו לנו הנחה".
בשנת 1978, אחרי חבלי לידה לא מעטים, יצא לאור אלבום הבכורה של פורטיס, "פלונטר". לגבי שם האלבום קיימת מחלוקת: יש הטוענים כי את השם נתן דני סנדרסון, ויש הטוענים שפורטיס הגה אותו בעצמו. להגדיר אותו מבחינה מוזיקלית, כפי שאמר לי בעבר בירנבך, יהיה חטא מוחלט: "האלבום היה עוף מיוחד במינו, ללא שמות ומונחים". בוזין מוסיף: "זה היה פשוט אלבום מלודי, מוזיקה מלודית מאוד ורבגונית שאין להגדירה". מי שהרים את הכפפה להפצת "פלונטר" היה רוני בראון, אז מנכ"ל חברת התקליטים CBS.
האלבום נפתח בג'יבריש בסגנון איטלקי. "יאללה איזק, תגיד שבת שלום ונלך", נשמע חיים רומנו אומר כפרפראזה על הגשש החיוור ומשם מתחיל "דבש", שיר פאנק–רוק כסחיסטי פורטיסי אופייני, שמסמל היטב את הלך הרוח חסר המעצורים באלבום. מתוך האלבום צמחו עוד כמה שירים בולטים, בהם "רד מעל מסך הטלוויזיה שלי", שהקליפ שלו פתח לימים את שידורי ערוץ 24; "שמש, לך מצפים", שיש המגדירים כשיר הרגאיי העברי הראשון; "אינקובטור", שצבר קילומטראז' בהופעות של פורטיס עם תמוז; ו"המוות אינו מחוסר עבודה".
בערב יום העצמאות 1978, הערוץ הראשון הכין עליו כתבה, כזמר הפאנק הראשון בישראל. בכתבה נראו גדודי מעריצים צועקים את שמו ומתפרעים על הבמה, בעוד פורטיס שר את "רד מעל מסך הטלוויזיה שלי". בהמשך, בנונשלנטיות אופיינית אמר פורטיס למראיין: "כולם יכולים לעשות איזה הורה, אבל מה? פאנק לא כולם יודעים". עם שידור הכתבה הפך הזמר בן לילה לנושא הבשורה של הרוק הישראלי, שהיה באותה תקופה במסע חיפוש עצמי וגיבוש זהות.
בין עשרת שירי האלבום רק "שמש, לך מצפים" זכה להשמעות ברדיו, השאר לא זכו לתהודה. גם ההופעות הופסקו לאחר זמן לא רב, וכל העסק התפרק. "בשלב מסוים רמי כבר לא יכול היה להופיע, כי הסדרנים התקשו להשתלט על הפאנקיסטים שהתפרעו", מסביר בירנבך. האלבום נחל כישלון מוחץ ונמכר בכמה עשרות עותקים בודדים. הקהל והרדיו לא ידעו איך לאכול את השירים. רק בסוף שנות ה־80, כשפורטיס הוציא עם ברי סחרוף את האלבום "סיפורים מהקופסא", העניין החדש בו הוביל לעליית המכירות של "פלונטר", שבמרוצת השנים הפך לאבן דרך ברוק הישראלי.
"הרגשתי את ההשפעה האמיתית של ‘פלונטר' על הדור הצעיר בתחילת שנות ה־2000, כששחר אבן צור ואיגי דיין סיפרו לי שהם גדלו על התיפוף שלי באלבום, שבו השתמשתי בשיטה מיוחדת של תיפוף כפול שלא נשמעה עד אז", אומר בוזין. "בדיעבד אני אומר לך שזלזלנו באלבום. כלומר, זלזלנו במהפכה המוזיקלית שיצרנו. לא הבנו מספיק את הדברים הגדולים שעשינו בו. המוזיקה הזו נצחית, כי היא פשוט טובה ולא עושים כמותה כיום".
כרומוזום (1981)
ביוני 1980 נסע פורטיס עם זוגתו דאז מלכה שפיגל וחבריו המוזיקאים ברי סחרוף, סמי בירנבך ונטי וייסמן לאמסטרדם. "יצאנו לכבוש את העולם, אבל לא ידענו מאיפה להתחיל", אמר פעם פורטיס על אותה נסיעה. בירנבך, שהתגורר באמצע שנות ה־70 באמסטרדם ועבד אז עם הזמר־בסיסט והצ'רצ'יל בדימוס דני שושן על קריירה בינלאומית, סידר בקשריו אפשרות להקלטת דמו באולפן בעיר הילברסום. הלהקה הקליטה תחת השם S.O.B ולא הצליחה. "המצב הכלכלי שלנו הידרדר בכל יום, עד שנשארנו תפרנים", אמר פורטיס על התקופה.
פורטיס, שראה את חלומו מתפורר, החליט לעזוב ובשנת 1981 חזר לישראל והחל לעבוד בחברת בנייה, ללא שאיפות להמשיך בעשייה מוזיקלית. התפנית הגיעה כשפגש בחברו הוותיק ושותפו למהפכת הפאנק המקומית דורון אייל ("שולץ האיום"), שעמו שיתף פעולה בסוף הסבנטיז, כולל בהופעה הבלתי נשכחת מתוך התוכנית "עלי כותרת" בקליפ "רד מעל מסך הטלוויזיה שלי".
אייל שכנע את פורטיס להקים הרכב משותף שיכלול בנוסף לשניהם את הגיטריסט איוון מונטניאל, את נגן כלי ההקשה נעם זייד הלוי, את הגיטריסט דוד גרוואי ואת נגנית הסינתיסייזר רונה ורד. להקת כרומוזום הקליטה חמישה קטעים מקוריים בהוצאה עצמית, שראו אור על גבי תקליט ב־1981.
אחת ההופעות הבלתי נשכחות של הלהקה התקיימה במוזיאון תל אביב, בצעד יוצא דופן. "למה אנחנו במוזיאון? ייתכן שאנחנו מייצגים תרבות מסוימת", אמר פורטיס בראיון לערוץ הראשון באותה שנה. "ייתכן שעכשיו זה הזמן, זה פתוח יותר, יש גדר פרוצה. לא הכל יושב בתוך תיבות, מסודר, זה מי וזה סי וככה תשב ותעשה מוזיקה. גם להקות בארץ בנויות מהקופסתיות הזאת". בלהקת כרומוזום פורטיס שימש כגיטריסט וזמר קולות רקע. הסולן היה אייל, שהפליא לנגן גם בסקסופון. חיכוכים בלתי פוסקים בין השניים הובילו את פורטיס לפטר את אייל. פורטיס החליט להמשיך עם כרומוזום, שינה את שמה ל"כרומוזום צוואי", וצירף להרכב את הקלידן והזמר רונן בן טל.
"פגשתי את פורטיס בחורף 1981, כשעשינו ג'אם של שעתיים בחדר החזרות של כרומוזום", מספר בן טל. "איך שנגמר הג'אם, פורטיס שאל אם אני רוצה להצטרף לכרומוזום, אז בוודאי שהסכמתי. הייתי אז ממש בתחילת הדרך המוזיקלית שלי, וזו הייתה ההתנסות הראשונה שלי בנגינה עם אנשים וזה היה מטורף, סיטואציה הזויה. עשינו חזרות במשך שמונה חודשים, ופורטיס כל הזמן היה אומר שאין שירים טובים. היו לנו שירים טובים, אבל כל פעם הוא היה זורק אותם והיינו מקליטים שירים חדשים. לא הבנתי למה הוא עשה זאת, לא הבנתי אז מימיני ומשמאלי, ובסוף הגענו לעשרה שירים שאיתם הופענו, אבל הם לא היו יותר טובים מאלו שפורטיס גנז. זו הייתה סצינה תל אביבית מצומצמת של קהל מסוים שאהב את המוזיקה הזו. הופענו במוזיאון, הופענו במועדון התיאטרון, והייתה צריכה להיות לנו הופעה גדולה בפארק הירקון כחימום ללהקה גדולה מחו"ל, אבל אז פרצה מלחמת לבנון הראשונה והכל התבטל".
ז'אן קונפליקט (1983־1985, 1988)
אחרי שכרומוזום התפרקה, הקימו בן טל ופורטיס יחד עם חברי להקת הקליק (המתופף ז'אן ז'אק גולדברג, הבסיסט עובד אפרת והגיטריסט אלי אברמוב) את להקת 4טיס וחברים, והחלו להופיע במועדון הפינגווין. "כעבור כמה חודשים נמאס לפורטיס והוא לא רצה לנגן יותר עם עובד ואלי, והציע שאצרף את חבר שלי יקי אבימור", אומר בן טל. "פורטיס חשב שיקי בסיסט, אבל הוא בקושי ידע לנגן על גיטרה רגילה. מהר מאוד יקי קנה גיטרה בס ובתוך ימים ספורים, עד הפגישה עם פורטיס, הוא למד לנגן משהו על הבס. כך הקמנו את להקת ז'אן קונפליקט".
בתחילת 1983 התגבש ההרכב הסופי של הלהקה, שכלל את פורטיס, בן טל, ז'אן ז'אק גולדברג ואבימור. "הלהקה רצה יותר משנה", אומר בן טל. "בינתיים סמי, ברי ומלכה הקימו באמסטרדם את מינימל קומפקט. כשהם היו מגיעים לגיחות בארץ, הם היו מופיעים עם ז'אן קונפליקט, עד שיום אחד הם הציעו לפורטיס להצטרף אליהם, ואז הלהקה שלנו התפרקה. את כל ההופעות של ז'אן קונפליקט הקלטתי על טייפ קסטות.
ב־1988, כשהתקשרתי לפורטיס לספר לו שאני רוצה להוציא את השירים על תקליט, הוא הציע שנעשה מופע איחוד בפינגווין כשהוא יבקר בארץ. לקראת ההופעות האלה כתבנו שירים חדשים וגם את ההופעה הזו הקלטתי. באותו זמן פורטיס סיפר לי שהוא רוצה לחזור לארץ ולהקליט אלבום בעברית עם ברי. כך נולד בעצם האלבום ‘סיפורים מהקופסא'".
האלבום של ז'אן קונפליקט ("The Complete Record") שילב בין מוזיקה אוריינטלית לבין מוזיקת רוק אלטרנטיבי, סאונד שהיה חדשני ופורץ דרך באותה תקופה. חלק מהשירים היו באנגלית וחלקם בג'יבריש. "לפורטיס הייתה תפיסה אומנותית מאוד משוחררת", אומר בן טל. "לא היה קל לעבוד איתו, כי הוא היה דיקטטור נוראי, אבל הוא היה בית ספר מטורף עבורי. זו אולי קלישאה, אבל הוא שם את הרוק הישראלי על המפה".
מינימל קומפקט (1980־1988)
לאחר שפורטיס פרש מההרכב הכושל S.O.B, סחרוף, בירנבך ושפיגל נשארו באמסטרדם ועבדו על חומרים. שפיגל לימדה את עצמה לנגן בס משמיעה, ובירנבך אימץ סגנון שירה רובוטי ואפל. בעזרת הקשרים של בירנבך חתמו השלושה בחברת התקליטים הקטנה קראמד והקליטו מיני־אלבום ראשון בהדרכת המוזיקאי מארק הולנדר. לאור הפידבקים החיוביים על שיריהם שנטו לסגנון ניו ווייב עם השפעות מזרחיות, יצאה הלהקה לסיבוב הופעות וצירפה לשורותיה מתופף הולנדי.
בקיץ 1982 הקליטה הלהקה את אלבומה המלא הראשון "One By One", שאת רוב השירים בו כתב בירנבך והלחינו חברי הלהקה במשותף. האלבום זכה לביקורות אוהדות, והלהקה יצאה לסיבוב הופעות מוצלח באירופה והחלה לבלוט בסצינת הפוסט־פאנק האירופית. ב־1984 הצטרף פורטיס להרכב, כגיטריסט וזמר. השמועה מספרת שהתנאי שהציב להצטרפותו ללהקה היה להתגורר בבריסל ולא באמסטרדם, וכך קרה. "יום אחד, באחד הביקורים שלו בארץ, ברי בא אליי ואמר ׳מה אתה מחפש פה, בוא תצטרף אלינו, יש חברת תקליטים והופעות, כדאי לך׳", סיפר פורטיס בראיון לטלוויזיה. "אני די היססתי. חששתי שאני אעשה בלגנים, מה שבאמת עשיתי״.
פורטיס הצטרף ללהקה בעיצומן של הקלטות אלבומה השני "Deadly Weapons", שבו בלט "Next One Is Real", שזכה להצלחה בגרסת הרמיקס והפך ללהיט מועדונים באירופה. כשהגיעו להופעות בארץ, נעצר סחרוף בשדה התעופה בחשד להחזקת קוקאין ונידון לשמונה חודשי מאסר בפועל בכלא מעשיהו. מי שמילא את מקומו בחודשים אלו היה המוזיקאי וינסנט קניס. "זה היה מעניין לנגן בלי ברי", אמר פורטיס על התקופה הזו. "זה לא היה מינימל קומפקט, זה היה משהו אחר".
עם שחרורו של סחרוף, נכנסה הלהקה לסשן הקלטת אלבומה השלישי "Raging Souls" שראה אור באביב 1985. כעבור כשנתיים יצא האלבום "Lowlands Flight", שהיה ברובו אינסטרומנטלי והופק עם אורי ברק. "באותה תקופה הקמתי עם רונן בן טל את אולפני די.בי", מספר ברק. "כשחברי מינימל קומפקט קראו לי, הצטרפתי אליהם כטכנאי סאונד והייתי איתם בהקלטות ובהופעות כשנתיים, כשבכל שנה היינו לפחות ארבעה חודשים בדרכים. הופענו בנורווגיה, שוודיה, דנמרק, גרמניה, צרפת, איטליה וספרד. עשינו את זה ביג טיים. זה הדבר המקצועי הכי טוב שקרה לי בחיים".
בשנת 1987, אחרי מיני־אלבום מצליח ("Immigrants Songs"), הוציאה הלהקה את אלבומה האחרון "The Figure One Cuts", שהפיק המוזיקאי הבריטי ג'ון פרייר. על אף הצלחתו, החלו להתגלע חיכוכים מקצועיים בין חברי הלהקה, שהובילו לפירוקה כעבור שנה. "לברי ולפורטיס היה קשה הניתוק מהארץ", הסביר בעבר בירנבך את פירוק הלהקה. "אני חייתי בחו"ל מגיל 14, רוב חיי, ולא היה לי קשה כמוהם עם מזג האוויר והגעגועים. אתה מתחסן, ושניהם לא היו מחוסנים. האקלים, המנטליות, היו המון רגעים של משבר. הם נאחזו איכשהו, אבל היה ברור שזה לא יאריך ימים".
"סיפורים מהקופסא" (1988)
באוגוסט 1988, לאחר פירוקה של מינימל קומפקט, הגיעו פורטיס וסחרוף לחופשה בת חודשיים בישראל. במהלך שהותם בארץ החליט פורטיס להקליט אלבום סולו שני בעברית, עשור אחרי "פלונטר", בהפקתו המוזיקלית של סחרוף. האלבום, שנשא את השם "סיפורים מהקופסא", ראה אור בנובמבר של אותה שנה ונחשב לאחד מאלבומי הרוק המופתיים ופורצי הדרך במוזיקה הישראלית.
"אמרתי לברי ‘בוא נעשה אלבום בעברית', וברי עף על הרעיון ואמר לי: ‘אתה תהיה גדול'", סיפר פורטיס בראיון ל־103FM. "לא הייתה לנו מטרה להצליח בארץ. סתם הרגשתי צורך להקליט בעברית. הקלטנו את האלבום בשבועיים, באפס תקציב, ואחרי זה חזרנו לבריסל. בזמן שיצא האלבום קיבלנו טלפונים שהאלבום מושמע חזק ברדיו ושכולם עפים עליו בלי שעשינו לו אפילו יחסי ציבור. התחילו לומר לנו שאנחנו מוכרחים לחזור לארץ ולנצל את המומנטום. באנו לאלבום הזה עם הסאונד של מינימל קומפקט בעברית, וזה מאוד־מאוד השפיע. זה משהו שהיה אז לא קשור למציאות הישראלית".
באלבום השתתפו גם יוסי לדרמן (מחשב), גיל סמטנה (בס) ויובל שפריר (כלי הקשה). "הכרתי את ברי ואת רמי מהילדות, וכשהם עשו את ‘סיפורים מהקופסא', הם צירפו אותי כנגן כלי הקשה להקלטות", מספר המוזיקאי יובל שפריר. "האלבום הוא טעם וריח שרמי וברי הביאו איתם מאירופה, בתקופה שבה המוזיקה הזו הייתה מוגדרת כ'ניו וייב'. היא הייתה מאוד מחוברת לזמן".
התוודעתי אל פורטיס באחד הגלגולים של ז'אן קונפליקט, כשבסיסט הלהקה יקי אבימור היה במילואים והחלפתי אותו", מספר הבסיסט גיל סמטנה. "בעבודה איתו אין שום דבר שגרתי, הכל יכול לקרות, כל הדרכים פתוחות. חלק גדול מהעבודה מתרחש באופן ספונטני והדברים נבנים תוך כדי העבודה, כשאין שום חוק שאסור לעבור עליו ואין תווים או משהו כתוב מראש. הגישה החופשית והפתוחה של פורטיס מאוד ייחודית לו. בדיעבד, האלבום הזה שינה את הגישה לרוק'נרול. ראיתי חשיבות במה שאנחנו עושים, גם מבחינת הסגנון, שהיה חדשני יחסית. הרגשתי שאני שותף למשהו אחר".
"הדינמיקה הייתה שברי הוא המפיק המוזיקלי ופורטיס מביא את רוב הרעיונות והטקסטים", מוסיף אורי ברק, ששימש כטכנאי הסאונד באולפן. "ההקלטות נעשו בעיקר בנגינת לייב ולא הייתה הרבה עבודת עריכה או סמפולים".
(1989) Foreign Affair
במקביל לעבודתם על "סיפורים מהקופסא", עבדו פורטיס וסחרוף תחת השם "Foreign Affair" על האלבום הבינלאומי "East On Fire", ששילב בין רוק, דאנס, צלילים ערביים ומוזיקה אלקטרונית. האלבום ראה אור ב־1989 בעברית בלייבל הבלגי "קראמד דיסקס". השירים הזכורים ביותר של ההרכב הם "Ghosts Can't Run Away" שמבטא במובן מסוים את "הולדתו" של סחרוף הזמר ו"Sandanya", שנוגן רבות ב־MTV.
באותה שנה יצא ההרכב לסיבוב הופעות באירופה ובישראל. כעבור שנה, כשפורטיס וסחרוף הבינו שאי אפשר לטפח במקביל קריירה בינלאומית ומקומית - הם בחרו בישראל.
פורטיסחרוף (1988־1992, 2006)
כשהשניים בחרו להתמקד בישראל, תפס ההרכב פורטיסחרוף תאוצה. אחרי מספר סינגלים מוצלחים, בראשם "שועל במנוסה", יצא במאי 1990 האלבום המוצלח "1900?", שכלל שורה ארוכה של להיטים, בהם "ניצוצות", "אמריקה", "אין קץ לילדות" ו"חלום כחול".
"האווירה עם ברי ורמי הייתה פתוחה, ספונטנית ולא רשמית, פשוט היינו מנגנים ומה שיוצא יוצא, וזה טוב", אומר סמטנה, שניגן באלבום זה. "חוסר הידע של פורטיס בכל החוקים גרם לו ליצור הרבה מעברי הרמוניות ואקורדים לא שגרתיים, שאפשר ללמוד עליהם באקדמיה, דברים לא צפויים ולא שייכים שבתוך המוזיקה נשמעים הגיוניים. כל תפיסת הקצב שלו היא שונה, אין לו בעיה להוסיף או להחסיר ביט לתיבה, מה ששובר לפעמים את הסגנון והופך אותו ליוצר ייחודי. הדברים אצלו הם אף פעם לא מובנים מאליהם. הכל בסימן שאלה, אבל בסופו של דבר הגענו לתוצאות".
שנת 1991 הייתה משמעותית עבור השניים: הייתה זו שנה שבה פורטיס השלים את העבודה על אלבום הסולו השלישי והמצליח שלו "להתראות בחלומותי". אומנם חברי פורטיסחרוף השתתפו בו, אך הקרדיט ניתן כולו לפורטיס. לאחר סיבוב הופעות קצר עזב סחרוף את ההרכב כדי לפתח קריירה עצמאית. באוגוסט של אותה שנה הוא הוציא, בתמיכתו ובעזרתו של פורטיס את אלבום הסולו הראשון שלו "הכל או כלום".
"למרות שברי יצא לדרך עצמאית, שיתוף הפעולה בינו לבין פורטיס עדיין הדהד", נזכר שפריר. "פורטיס ליווה אותו לכל אורך ההקלטות והיה נוכח באולפן מההתחלה ועד סוף העבודה על האלבום, וגם היה שותף בהחלטות מקצועיות וייעץ לו". לא רק זה, פורטיס גם תרם לסחרוף שני שירים שהפכו ללהיטי ענק, "אמונה עיוורת" ו"חלליות".
בדצמבר 1992 הוציא ההרכב פורטיסחרוף את אלבום ההופעה החיה האחרון, "כשהגיטרה מנסרת את הלילה", שכלל ביצועים רעננים ובועטים ליצירותיהם המשותפות מימי "פלונטר" ועד אותה שנה. ב־2006 חזר ההרכב לפעול והוציא אלבום חדש, "על המשמרת", שלווה בסיבוב הופעות מוצלח.
האחים פורטיס (1994־1996)
קצת אחרי שנפרד מסחרוף, צירף אליו פורטיס את הנגנים יובל שפריר, עמיר "ג'נגו" רוסיאנו ואורן קפלן והקים את ההרכב האחים פורטיס. "באותה תקופה התחלנו להיפגש אצל פורטיס ולעשות סקיצות שמהן נוצר האלבום הראשון של האחים פורטיס", משחזר שפריר. "במשך שנתיים היינו להקה פעילה ב־100%. כל הזמן היינו עסוקים בלהקליט ולהופיע. בהרכב הזה היה המון מקום לפורטיסיות. אם אומן לא מתפתח הוא בבעיה, ופורטיס כל הזמן מתפתח. זו הייתה תקופה של המון יצירה ספונטנית באולפן, המון הבזקי רעיונות ממש טובים של פורטיס שקיבלו מיד ביטוי בסביבה המוזיקלית. היינו עושים ניסיונות הזויים, דברים מוזרים כמו לעטוף מיקרופונים בעיתונים או לשים מיקרופון שירה בחצר. פורטיס היה צורח, וכל השכנים היו יוצאים. בהקלטות אתה יכול לשמוע ציוצי ציפורים".
"פורטיס היה מגיע לאולפן בסביבות שש בבוקר, כשהייתי מגיע בתשע, פורטיס היה אומר לי: ‘בוא, תשמע, יש לי כבר שירים'", מספר ג'נגו. "היו לו בכל יום ארבעה שירים חדשים עם מילים ולחן. הוא היה כותב המון, ובטקסטים שלו יש עומק היסטרי. בסוף בחרנו את הטובים ביותר לאלבום".
ב־1994 הוציאה הלהקה את האלבום "שוטר פושע והענק הלוחש", שכלל את הלהיטים "תלוי על הצלב", "את לא" ו"בואי אליי". הוא נחשב למצליח ביותר של פורטיס מבחינה מסחרית ולאחד מאלבומי הרוק הישראליים הבולטים של שנות ה־90. כל השירים הולחנו על ידי ההרכב, ואת המילים כתב פורטיס. באלבום ניכרת השפעת הגראנג', והוא רועש ורוקיסטי יותר מאלבומיו הקודמים של פורטיס. "בגלל שזה היה האלבום הראשון שלו אחרי שהוא נפרד מברי, פורטיס היה בדלקה רצינית ליצור", אומר ג'נגו. "הוא היה עם דרייב מטורף כמו תמיד, היפראקטיביות רצינית".
כעבור שנתיים הוציא ההרכב את אלבומו השני "איפה הסוסים", שמילות שיריו עוסקות ברובן במבט מפוכח ופסימי על זוגיות ואהבה. הוא נחל כישלון מסחרי צורם. הלהקה התפרקה באמצע 1996.
"רץ על הקצה" (1998)
שיתוף הפעולה הבא של פורטיס היה עם שלומי ברכה, אקס להקת משינה, באלבום "רץ על הקצה". ברכה הפיק, הלחין וכתב במשותף עם פורטיס את כל השירים. באלבום השתתפו חברים נוספים מלהקת משינה, מייקל בנסון, אבנר חודורוב ויובל בנאי, ואפילו יהודה פוליקר הגיח בנגינת בוזוקי.
"נפגשנו כמעט במקרה על אותה טיסה לספרד", סיפר ברכה בעת קידום האלבום. "נחתנו במדריד, שכרנו רכב ביחד והתחלנו לחרוש את ספרד. על הצוק בגיברלטר החלטנו לעשות תקליט משותף". למרות שירים בולטים כמו "חול", "לפעמים" ו"משאית פיננסית" האלבום לא זכה להצלחה מסחרית.
"מדור פיות" (2017)
את אלבומו "חצי אוטומטי", שעשה בשיתוף פעולה עם המפיק המוזיקלי אייל אבן צור, הוציא פורטיס ב־2001. האלבום כלל דואט של פורטיס עם סחרוף, "הדלת", ששילב בין רוק למוזיקה מזרחית. את הניסויים במוזיקה הוא המשיך ב־2009, כאשר יזם את הקלטת האלבום "פורטיס משולש", שאותו הוא הגדיר כ"לא מסחרי בעליל". האלבום כלל שלושה חלקים: "יער ישראלי", "חזל"ש" ואופרת רוק בשם "חימושניגיגי" שאורכה יותר מ־16 דקות.
בשנת 2011 חזר לשתף פעולה עם שפריר וסמטנה וצירף את הגיטריסט עידו אגמון להקלטת האלבום "החבר אני", שנוצר בהשראת הממציא הסרבי ניקולא טסלה. בעיצומה של העבודה על האלבום עבר פורטיס צנתור לב בבית החולים. אחרי אלבום נוסף, "תולדות הכותרת", הגיע אלבומו האחרון עד כה: "מדור פיות", שראה אור ב־2017. לצורך האלבום גיבש פורטיס הרכב חדש, שכלל את בנו גיא בשירה וגיטרה. פורטיס הגדיר את "מדור פיות" כאחרון בטרילוגיית האלבומים, שכללה גם את "החבר אני" ו"תולדות הכותרת". "כל יום אני במסע", אמר אז. "אתה עומד מול עצמך, מגולח מהאגו שלך ומכל מה שהאמנת בו בחיים האלה. כל החיים שאתה חי אותם באותו רגע נראים לא הגיוניים בכלל.
"כמה זמן אחרי התקלה (הצנתור - ד"פ) נפרדנו אני ואשתי. לאט־לאט צריך להיפרד. אני עוסק בפרידה מדברים שאולי לא היו נכונים לחיים שלי, ואף אחד לא אשם בזה. על זה הטרילוגיה - ויתרתי על האגו. זה לא האגו כתב את השירים האלה, זה לא מי שכתב את הלהיטים של פעם. באלבומים האלה שחררתי, נכנעתי לרעיון שאני כותב גדול יותר ממה שחשבתי, במידות אחרות מהנתפס. זאת מתנה… מה שהורג אותנו זה ביקורתיות מחשבות על מוות וכישלון וכל זה".