אושר כהן שחרר השבוע שלושה סינגלים במקביל – "אין אותי" (עם נועה קירל), "בחורה טובה" (עם ליאור נרקיס) ו"עוד לא נגמר" (לבדו). בעיניי, שלושת הסינגלים שזורים זה בזה כבחוט שני - לא רק שהמלודיות שלהם קליטות, רכות ולא בומבסטיות (במקרה זה – מדובר ביתרון ענק), אלא דווקא הפשטות והרכות שבהן השירים מוגשים היא שמדברת אליי יותר.

 כהן לקח את קירל ואת נרקיס, שלכל אחד מהם יש סגנון ייחודי משלו, ובעצם הכניס אותם לתוך שמורת הטבע המוזיקלית שלו והם הסתדרו בה בצורה מושלמת: נרקיס וכהן לקחו אותנו אל מחוזות הפלמנקו בשירה מסולסלת נעימה לאוזן; קירל וכהן נשאו אותנו על ענני פופ מתקתק אבל לא יותר מדי בועט אלא בדיוק במינון הנכון; וכהן לבד הגיש את הבלדה הכה אופיינית לו. במילים אחרות – כל ההשפעות הרבגוניות שלו באו לידי ביטוי בשלושת השירים החדשים הללו.

כהן, בחוכמתו ובכישרונו, הצליח לתפור את השירים למידות המבצעים ובכישרונו הרב לגעת גם במיינסטרים, ועם זאת לא לאבד אותי בליצור תחושה של התמסחרות יתרה, וכשאיכות ומיינסטרים נפגשים – איך אפשר שלא להתאהב?

 אף פעם לא התחברתי לגל שירי האמונה ששוטף את ארצנו (עניין של טעם אישי), אבל כשטקסט טוב ומנגינה טובה – אני מאמין במוזיקה. "לא לבד" של רותם כהן ובן צור הוא בדיוק השיר שמצליח לחבר בין טקסט אותנטי וייחודי שלא מתיימר להשתמש בז'אנר האמוני כמשהו טרנדי, לבין בלוז כנעני יפהפה עם שני קולות נהדרים בהרמוניה מלאת כימיה מחשמלת.

היום כבר לא כותבים טקסטים כמו "והימים אותם ימים, כמעט ימי בצורת, עוד מחפש להתנחם בשלוליות.." או "האדמה כבר עייפה ואין עומד בשער, כיכר השקר מלאה בנביאים", וכשזה כן קורה, כמו בטקסט הזה (משהו שמופיע לצערי לעיתים נדירות בשירים העכשוויים) אני מחבק את זה בשתי ידיים ומתמכר. יש בשיר הזה גם לחן קליט, גם טקסט נוקב ונוגע והמבצעים, ובכן, הופכים את כל האריזה הזו למושלמת, לדעתי.

"מטומטמת" הוא שם שירו החדש של ששון איפרם שאולוב. מכותרת השיר לא היה לי חשק להאזין לו, כי זו כותרת שלא בדיוק מושכת אדם להאזין לה, בייחוד כשמדובר באמן המשתייך לז'אנר המסולסל. אבל שיעמם לי אז החלטתי לתת צ'אנס והופתעתי: שאולוב הפגיז בבלדה מצוינת, מרגשת, עשויה היטב ובעיקר "מתפוצצת" בפזמון מרסק וקליט שפשוט ממנף את השיר, הגם שהביצוע מדויק, עוצמתי ונוגע ללב.

 למעשה, כל כך אהבתי ששמעתי אותו שוב ושוב ושוב (ושוב). אז לאלו מכם שמחפשים בלדת רוק ים תיכונית טובה -  התעלמו לרגע מהשם המטומטם של השיר ותלחצו על PLAY. 

ב"גלגל ענק", שירו החדש של שי גבסו, נחשפתי לשי גבסו "אחר", לא זה שהכרתי מוזיקלית, אלא משודרג, משוחרר ובעיקר כזה שמעז ליצור מוזיקה בלי מעצורים, בלי לנסות לקלוע לטעם של קהל מסוים אלא זה שעושה מה שבראש שלו. הוא לקח אלמנטים ים תיכוניים, היפ הופ, פופ ואלקטרו דאנס ורקח שיר אוטוביוגרפי כיפי על ענייני דיומא, ואפילו דחף את שפת ה-ב' על הדרך. אחת היציאות הכי טובות של גבסו בעיניי.

עדן בן זקן השיקה השבוע שיר חדש בשם "נשבעת אמונים" בסגנון הטכנו-ים תיכוני בו מתנסה בשנים האחרונות. מלבד פזמון קליט שמאד חסר בשיר הזה, אני חושב שהוא מצוין, גם מבחינת הבתים, גם מבחינת ההפקה וגם מבחינת הביצוע והשילוב בין טכנו לצלילים מסולסלים. אני מבין מדוע הפזמון פה הוא החוליה החלשה, שכן קטעי המעבר בין הבתים (נגינה בלבד) מייעדים אותו לסצנת המועדונים, אבל בעיניי פזמון קליט וטוב יכל להוסיף הרבה יותר לשיר, שכן הפוטנציאל קיים בו. עדיין אני מחבב את השיר הזה, למרות שחושב שהוא לא מספיק שלם.