60 שנה לשלישיית גשר הירקון: ההתחלה, הגלגול השני והסיפורים ממרוצת השנים

בתחילת הופעת הבכורה של שלישיית גשר הירקון, על במה מאולתרת בקריית ביאליק, פצחו אריק איינשטיין, יהורם גאון ובני אמדורסקי בשירה הרמונית של "ואולי", שכתבה רחל המשוררת. דממה שררה באולם.

קובי אפללו יורה: "אנחנו צריכים ללמוד לדבר ערבית ולא אנגלית" | פודקאסט מעריב
בשיתוף גבע אלון: יהודית רביץ מחדשת את הקלאסיקה שכתבה לגידי גוב

בהמשך, כשביצעה השלישייה שירים נוספים מז'רגון פזמוני תנועות הנוער, התחלף השקט בקריאות "בוז" רועמות. השלושה מיהרו לברוח לחדר ההלבשה, ובעת שהתארגנו לצאת בחזרה למעוזם בתל אביב, ניגש אליהם אחד הצופים ואמר רק שתי מילים: "וואללה, חרא" והלך. 

אמדורסקי מיהר לרדוף אחרי הצופה כדי להכותו, ונבלם ברגע האחרון בידי איינשטיין וגאון. השלושה חזרו מושפלים הביתה. השמועות מספרות כי מאז אותו ערב טראומטי ובמשך שנים רבות סירבו השלושה להופיע בקריית ביאליק, ביחד ולחוד. 

זו בוודאי נחשבה לאחת ההופעות הגרועות ביותר בהיסטוריה של שלושת אבירי הזמר העברי. אבל גם ההופעות שקיימו אחריה לא היו מוצלחות, וזכו לקבלת פנים פושרת. השלישייה לא התייאשה, הם חישבו מסלול מחדש ושינו לחלוטין את הרפרטואר, וטוב שכך. 

בקיץ 1964, עם צאת אריך הנגן הראשון שלהם "אהבה ראשונה", הפכה הלהקה שנזרקה בבושת פנים מהבמה בקריית ביאליק ללהקה הפופולרית והאהובה ביותר במדינה. זאת ועוד: בדצמבר אותה שנה הם זכו בתואר להקת השנה בפרס כינור דוד, ו"אהבת פועלי הבניין" קטף את תואר שיר השנה במצעד הפזמונים השנתי של גלי צה"ל.

בשני גלגוליה, שלישיית גשר הירקון הייתה לא רק שלישיית הזמר המצליחה ביותר, אלא גם פורצת דרך ומשמעותית לתפיסת הפזמון העברי ולשינויים שחלו בו במעבר בין שירי תנועות הנוער והשירים החלוציים לבין פזמוני פופ עממיים, אלו שמקורם בישראל ואלו שיובאו לארץ.

ההרמוניות המופלאות, התעוזה בהכנסת מקצבי פופ־טוויסט־רוק־ג'אז לשירים והמשחק בין ממלכתיות מעונבת לשובבות חצופה, היו הדבר הכי מרענן ושובה לב בשנות ה־60. והם סללו את הדרך לתפיסת המאזינים והאומנים את הפופ־רוק הישראלי ופתחו צוהר לבאות.

אני, אתה והוא 

סיפורה של השלישייה מתחיל בראשית 1964 במועדון "עומר כיאם" ביפו, המקום המועדף על הבוהמה התל אביבית, שחבריה נהגו לבלות בו עד השעות הקטנות של הלילה בתום ההופעות וההצגות, לשתות לשוכרה, לדסקס על ענייני דיומא עם הקולגות ולטפח רומנים. 

באותה תקופה אמדורסקי כבר היה כוכב ענק, ותיק ומבוסס בתעשייה: ב־1957 הקים יחד עם ישראל גוריון את צמד הדודאים המצליח, הקליט תקליטים עמוסים בלהיטים ויצא לסיבובי הופעות בחו"ל.

ב־1962, כשהצמד שב ארצה מעוד סיבוב הופעות, גוריון ביקש להתפתח מקצועית. הוא פנה לשחק בתיאטרון ואף נסע ללמוד ולהופיע באירופה לצד הפנטומימאי מרסל מרסו. אמדורסקי, בולדוזר מטבעו שתמיד יזם וביקש להתפתח, הקליט מספר שירי סולו והרבה לבלות ב"עומר כיאם" ולרקום קשרים. 

איינשטיין וגאון, שהיו צעירים מאמדורסקי בשמונה שנים, עשו את צעדיהם הראשונים בעולם הבידור. אחרי ששניהם שירתו יחד בלהקת הנח"ל נפרדו דרכיהם.

גאון כיכב בתוכניתה הראשונה של להקת התרנגולים, שם, בחסות נעמי פולני, קיבל גושפנקה ראשונה לזה שהוא גם מסוגל וראוי לשיר. הוא השתתף בהצגה במועדון החמאם ושיחק בהצגות בתיאטרון הקאמרי. איינשטיין הצטרף מיד עם שחרורו לתיאטרון הסאטירי הסמבטיון וכן ללהקת בצל ירוק.

במקביל הספיק להקליט ב־1960 תקליטון ראשון, להקים צמד מצליח עם אילנה רובינא, לככב בשני סרטי קולנוע (בהם "סאלח שבתי") ולכבוש את בימת התיאטרון, בין היתר בהצגה "אירמה לה דוס", שהפכה אותו לאחד השחקנים המבטיחים במדינה.

כך, אמדורסקי, גאון ואיינשטיין היו נפגשים כמעט מדי ערב במועדון היפואי. "כולם היו מסיימים שם את הערב", סיפר לי בעבר יהורם גאון בראיון ל"מעריב". "למרגלות המועדון היו מדרגות ולידן פסנתר, ומדי פעם, כשמישהו היה מגיע לשם ומנגן על הפסנתר, היינו מוצאים עצמנו שרים יחד בספונטניות.

ללא כוונה הצגנו הרמוניות מדויקות להפליא: בני היה שר את הנמוך, אריק את האמצע, ואני את הגבוה. התקבצנו ושרנו רק כדי לשיר, היית מאמין שיש דבר כזה? פשוט אהבנו לשיר את השירים האלה. מדי ערב היינו רואים שהמועדון מתמלא עד אפס מקום, ולכן ביקשנו מהבעלים שייתנו לנו לשיר באופן קבוע, וזה הפך אטרקציה. 

"לאור ההצלחה אמרנו לעצמנו: 'יאללה, בואו נקליט תקליטון של ארבעה שירים'. הלכנו ליצחק גרציאני שיעבוד איתנו על שירים. מצאנו הרבה שירים והחלטנו לדחות את ההקלטות, אבל סיכמנו שבערבים החופשיים, כששלושתנו לא נהיה תפוסים בהצגות או הופעות, נלך להופיע יחד. ככה הכל התחיל".

"בני היה היוזם, הוא יכול היה לשכנע כל אחד לעשות הכל", סיפר אריק איינשטיין בראיון לרשת גימל ב־2009. "אני בכלל הייתי בתיאטרון והיה לי עתיד של שחקן תיאטרון רציני".

"כשבני, יהורם ואני היינו נפגשים ושרים, כל חבריי מההצגה היו אומרים לי: 'מה אתה צריך את זה?', אבל כל כך אהבתי את זה. ההיגיון אמר שאמשיך בתיאטרון, אבל נמשכתי לשלישייה הזו ולשירה. לבני הייתה כריזמה כזאת שאם עכשיו הוא היה אומר לי להצטרף ל'גשר הירקון' - הוא היה מצליח לשכנע אותי".

"במפגשים שהיו לנו ב'עומר כיאם' וב'כסית' שרנו להנאתנו, וזה לא רק בשביל הסיפורת", סיפר בני אמדורסקי בתוכנית "חיים שכאלה" עם הדודאים ב־1987. "היינו נפגשים, שותים כוסית ושרים ביחד קצת שירי נשמה, שירי גוספל, שירי תנועות נוער וכן הלאה. ואז יזמתי או דחפתי את אריק ואת יהורם להפוך את זה לשלישייה".

"הם עטו על הרעיון ועשינו את שלישיית גשר הירקון. זו הייתה תקופה יפה מאוד בחיי, ואולי לא רק בחיי. זה היה פרק מאוד יפה בהתפתחות של השירה בארץ, מכיוון שהתנתקנו מהגיטרה והצבנו בצדנו תזמורת של ממש, נגנים. היה לנו מתופף, היה לנו גיטריסט, היה לנו קונטרבס, והיה לנו נשפן". 

סוף שבוע מוזיקלי 

לאחר ההתחלה המקרטעת בקריית ביאליק, החליטו השלושה להפקיד את ההרכב בידי אנשי מקצוע. "קבענו פגישה עם דן בן אמוץ וחיים חפר, שניהלו אז גם את מועדון ה'חמאם' ביפו, הם זיהו את הפוטנציאל ותוך ימים ספורים דן בן אמוץ כתב לנו קטעי קישור וחיים חפר כתב פזמונים ראשונים, בהם 'אל תעברי לבד ילדה ברחוב', 'איזה יום יפה' ו'תן לגמור מילה'", סיפר גאון.

"בחיפושים אחר במאי לתוכנית פניתי לחברי מימי להקת התרנגולים יוסי צמח, והוא הציע שננצל את כישורי המשחק שלנו ולא רק נשיר אלא נגלם את הדמויות שעליהן אנו שרים, כמו למשל בשיר 'סרנדה לך', כשגילמנו שלושה טרובדורים השרים מתחת לחלון ביתה של הבחורה".

בספרו "הנני כאן: חיים חפר, סיפור חיים" (2021) כתב ד"ר מוטי זעירא על השלישייה כך: "בשנת 1964 ביקרו בארץ חברי רביעיית 'פרר ז'אק' מצרפת, שחיים תרגם רבים משיריהם. חיים ודן ארגנו לרביעייה ערב מחווה במועדון 'החמאם', במהלכו עלו בזה אחר זה הרכבים ישראליים שביצעו את שיריהם: להקת הנח"ל, רביעיית מועדון התיאטרון והתרנגולים. לקראת סוף הערב עלה לבמה הרכב מוזיקלי חדש, 'שלישיית גשר הירקון'... עם רפרטואר מקרטע למדי של שירי מולדת. חיים ודן העריכו נכון את הפוטנציאל הגלום בהרכב החדש, ולקחו את 'שלישיית גשר הירקון' תחת חסותם, כשהיעד הוא מופע מלא על בימת 'החמאם'". 

חפר ובן אמוץ המליצו לשלישייה על נעמי שמר מקבוצת כנרת, שלחבריה כבר הייתה היכרות קודמת עם יצירותיה. שמר כתבה והלחינה עבורם את השירים "לילה בחוף אכזיב", "איילת אהבים", "אהבת פועלי הבניין" ו"סרנדה לך".

"היה זה ללא ספק רגע של תפנית בתולדות אחד ההרכבים המוצלחים ביותר בזמר העברי מאז ועד היום", כתב ד"ר מוטי זעירא בספרו "על הדבש ועל העוקץ: נעמי שמר, סיפור חיים" (2017).

"לפתע נשמע צליל ישראלי מקורי, שמילותיו יושבות 'נכון' בפי המבצעים, ותכניו משקפים ישראל צעירה, אופטימית, תמימה, נבנית בקצב העתיד, שוחרת טוב ואוהבת אדם.

כך, בפשטות, יושבת בחלון הכי גבוה האישה הבלתי מושגת, והקלושרים שרים לה מהרחוב סרנדה בקצב הוואלס, ואילו מן הקומה העשירית מזמרים בנאים עבריים שיר אהבה תמים בקצב של שיר לכת, לנערה הפוסעת על המדרכה מתחת".

את השיר "לילה בחוף אכזיב" כתבה והלחינה שמר על פי הזמנה של מנחם גולן לסרטו החדש "דליה והמלחים", שיצא לאקרנים באותה שנה. באותו סרט הם גם ביצעו את השיר "שייק", כשהם עוטים על ראשיהם פאות בסגנון הביטלס.

"את השיר הזה כתב מנחם גולן בעצמו והלחין זיקו גרציאני, והוא הזכיר בצליליו את הביטלס של תחילת הדרך", כתב גאון בספרו האוטוביוגרפי "עוד אני פוסע" (2017). "זו הייתה ספק מחווה, ספק פרודיה.

בשאר הסרט הופענו בנפרד, מהטעם הפשוט שכל אחד מאיתנו היה עסוק במחויבויות אחרות. את הבוקר הייתי פותח בחזרות בתיאטרון שנמשכו עד הצהריים, אחר כך הייתי נפגש עם בני ועם אריק על הסט של 'דליה והמלחים', ובערב הייתי חוזר לקאמרי, לשחק באחת ההצגות. סוף השבוע הוקדש כולו להופעות השלישייה". 

ואם בביטלס עסקינן, הרי שהשיר הראשון שהוציאה השלישייה לרדיו היה גרסת כיסוי פרודית שכתב חיים חפר על פי מנגינת שירה הנודע של הלהקה "From Me To You" בשם "למה את לא יוצאת איתי?", זו הייתה גרסת הכיסוי העברית הראשונה שהוקלטה אי־פעם לשירה של הלהקה המפורסמת בעולם. 

כמה לגימות מקוניאק 

בעודם מגבשים את תוכניתם הראשונה, החלו שלושת חברי הלהקה להשתפשף בהופעותיהם המשותפות וניסו לבנות לעצמם שם לאחר המבוכה בהופעת הבכורה המוקדמת שלהם.

"עם כל הניסיון שצברנו במשך השנים, אריק ואני המשכנו לסבול מחרדת קהל", כתב גאון בספרו. "לא משנה עד כמה ההופעה של אתמול הייתה טובה - בערב שלמחרת נתקפנו אימה. הפחדים שהחלו בימי להקת הנח"ל, כשהיינו מקיאים על הגג לפני הופעה, לא רק שלא חלפו, אלא אפילו החריפו. 

"כל אחד מאיתנו התמודד עם הבעיה בדרכו. אריק נזקק לפני כל עלייה לבמה לכמה לגימות גדולות מבקבוק קוניאק, שתמיד חיכה לו בצו ההפקה. רק בחסות האלכוהול חש ביטחון והיה מסוגל לעלות לבמה ולשיר".

"לפני אחת ההופעות בחמאם חיפש אריק את בקבוק הקוניאק שלו, ומשלא מצא אותו אמר שאם אין קוניאק, הוא לא עולה לבמה. ניסינו לשכנע אותו שיעשה מאמץ, אבל הוא בשלו: בלי קוניאק הוא לא עולה. בלית ברירה שלחנו את אחד מעוזרי ההפקה לחפש ביפו בקבוק בשביל אריק. רגע לפני שההופעה עמדה להתחיל, הגיע הבקבוק המיוחל וההופעה ניצלה". 

"לי נראה ההרגל הזה כמו עבדות, משהו לא ראוי, שאסור שיהיה למי שמופיע על במה. הייתי גאה בעצמי שלי זה לא יכול לקרות, כל זאת עד שקיבלתי עצה מן המורה שלי לפיתוח קול, שתמיד יהיו בכיסי כמה פירורי מלח, וכל אימת שההתרגשות תייבש את גרוני אקח פירור מלח מן הכיס ואניח על הלשון, והוא ירטיב את פי. ניסיתי, והמלח אכן עזר, ומאז דאגתי שבכיסי יהיו באופן קבוע כמה גרגירי מלח".

"ערב אחד גיליתי שהמלח שלי נגמר. אזל. איננו. בארגז המצרכים של ההצגה, ליד הקוניאק של אריק, לא הייתה שקית המלח שלי, והרגשתי שאני מתחיל לרעוד כמו אריק ביום שלא היה לו קוניאק".

"הבנתי שאני מכור כמוהו, רק שלא למשקה, אלא לגבישים של מלח שולחני. כל כך נבהלתי מן האין אונים שבו נתקפתי, שהחלטתי אז ביני לביני החלטה גורלית, שאם בחרתי במקצוע שכרוך במפגש יומיומי עם קהל, עליי להפסיק לפחד ולהתחיל להתמודד עם הפחד. לא רציתי להיות עבד לפחדי, רציתי להיות איש חופשי".

את הופעותיה נהגה השלישייה לפתוח בבדיחה הקבועה שכתב בן אמוץ: "נעים מאוד, אני בני", אמר אמדורסקי, "ואני גאון", אמר יהורם. "אם אתה גאון", אמר אריק, "אני איינשטיין".

השלושה שפעו סיפורים על אירועים שקרו להם על הבמות, ובדרך אליהן. איינשטיין נהג לספר שאמדורסקי היה אוכל בצל לפני ההופעות. באותן שנים היה ברוב הבמות מיקרופון אחד לשלושה אנשים, כך בכל פעם שגאון ואיינשטיין סיימו לשיר את השורות שלהם, הם היו מתרחקים מהמיקרופון כדי להתרחק מהבל פיו של חברם. 

"יום אחד נסענו להופעה בראשון לציון בפולקסווגן של בני, שהיה גם הנהג", סיפר גאון בעבר. "אריק ישב מאחור ואני ליד בני. אריק שאל את בני: 'מה זה הלחצן הזה?', לחץ והשפריצר התיז".

"בני הפעיל את הווישר ואמר: 'אל תעשה את זה שוב'. 'מה זאת אומרת לא לעשות את זה', אמרתי ולחצתי שוב על השפריצר. 'אתם שני דגנרטים', אמר בני והפעיל את הווישר. אל תעשו את זה שוב'. אז אריק לחץ שוב על השפריצר. 'רק בגלל שאנחנו לוחצים על זה אנחנו שני דגנרטים?', הוא שאל. בני עצר ואמר: 'תרדו מהאוטו, בבקשה'. מכיוון שלא ירדנו, הוא אמר: 'אז אני ארד'. הוא יצא מהאוטו ואחרי כמה דקות חזר. 'יש לכם מזל', הוא אמר לנו. 'אם לא הייתה לי פגישה עם בחורה אחרי ההופעה הייתי משאיר אתכם לבד'". 

"בני תמיד היה ממהר לתל אביב לפגישות עם הבחורות שלו", סיפר איינשטיין בראיון ברשת גימל. "לנו לקח זמן להתלבש ולהתארגן אחרי הופעות, ותמיד הוא היה כועס וזה היה מצחיק". 

"אם תפקידו של בני היה לשמור עלינו מפני הקהל ומפני מפיקים תאבי בצע, תפקידנו היה לשמור על בת זוגו מפניו", כתב גאון בספרו האוטוביוגרפי.

"לא מעט הופעות היו מסתיימות כשבני יצא לדרכו עם בחורה יפהפייה. המחזה שנגלה לעיני העוברים והשבים נראה כמו לקוח מסרט קולנוע: בני צעד כשזרועו שלובה בזרועה של אותה בחורה, כשהוא מחויך וזחוח, ומעט מאחוריהם צעדנו אריק ואני עם בת זוגו הפגועה והדומעת של בני, מאמצים אותה אל לבנו הדואב, מנסים להרגיעה ואומרים לה ש'זה בני' ו'אל תדאגי, בסוף הוא יחזור הביתה. הוא הרי אוהב רק אותך'. 
"בני, שכינינו אותו בשם 'ניומה', היה הרוח החיה בינינו. הוא היה לא רק חבר בשלישייה, אלא גם מנהל, פסיכולוג של שנינו והנהג שהסיע אותו בפולקסווגן שלו לכל ההופעות. הוא היה כזה לא רק בשל העובדה שהיה מבוגר מאיתנו בכמה שנים ומנוסה יותר, אלא גם בזכות האומץ והתעוזה שלו, שאפשרו לנו לצלוח בשלום מהמורות רבות וגם להרוויח קצת כסף".

אהבה ראשונה 

במסגרת מלאכת ליקוט השירים תוך כדי ההופעות ההולכות ותופסות תאוצה, פנו חברי השלישייה למיטב כותבי התקופה וגיבשו רפרטואר שלימים הפך לחלק בלתי נפרד מפנתיאון הזמר העברי.

במלאכת היצירה לקחו חלק ירון לונדון, שכתב את "בשום מקום", עמוס אטינגר, שכתב את "אם רק תבואי בחמש" ואת הבלדה הרומנטית "כשאור דולק בחלונך", שהלחין סשה ארגוב, ויעקב שבתאי שחיבר את "וימלט קין". 

חיים חפר, שותפו של בן אמוץ לכתיבת תוכניתה הראשונה של השלישייה, כתב את מרבית השירים: את "תן לגמור מילה" ההומוריסטי; את גרסתו העברית לשיר העם האמריקאי "Where Have All The Flowers Gone" של פיט סיגר, שהפך בלבוש עברי לשיר מחאה אנטי־מלחמתי הקורא לשלום ולא למלחמות ("איפה הצבאות כולם? הקברים כיסו אותם, מתי הם ילמדו? מתי הם ילמדו?"). 

חפר כתב להם גם גרסה עברית בשם "איזה יום יפה" לשירם של רוברט קאמפ וסמואל רוברט גיבסון "You Can Tell The World" ונוסח עברי בשם "אל תעברי לבד" לשיר הצרפתי "Californie". ספק אם השיר, שמזהיר נערה מהליכה לבד ברחוב בשל הסכנות העלולות לארוב לה וכולל שורות כמו "כל הגברים כולם יביטו בך במבט הורג", היה עובר כיום. 

בהדרגה החל הרדיו להשמיע את שיריה החדשים של השלישייה, עוד בטרם יצאו על גבי תקליט. "אל תעברי לבד", סינגל הבכורה, העפיל היישר למקום הראשון במצעד הפזמונים. 

לאהדת הקהל הרחב זכו השלושה לאחר הופעת הבכורה בפסטיבל הזמר והפזמון, סמל הסטטוס הבידורי של אותן שנים. הם אומנם הגיעו עם הבלדה היפהפייה "אותך" למקום הרביעי, אבל השיר הפך לפופולרי.

אגב, באותו פסטיבל השתתפו איינשטיין ואמדורסקי גם מחוץ למסגרת השלישייה. איינשטיין ביצע את "הרחק בלילה", ואמדורסקי חבר לנחמה הנדל לביצוע הדואט "ילדתי אמרי", שהעניק להם את המקום הראשון בפסטיבל. 

בקיץ 1964 הוציאה השלישייה את אריך הנגן הראשון "אהבה ראשונה", שזכה להצלחה רבה ונחשב לאבן דרך בפסקול הישראלי. חבורת הנגנים שליוותה את השלישייה, הן בהקלטות והן בהופעות, הורכבה מוותיקי ובכירי נגני הג'אז בישראל.

"מעטים יודעים, אבל למעשה הקלטנו את התקליט הראשון על בימת תיאטרון הקאמרי ולא באולפן", סיפר לי גאון בעבר. "מישהו הקליט את זה בהופעה חיה, וזה מה שאתה שומע על התקליט. ללמדך שאם יש לך מה להציע, לא משנה איפה תשיר אותו - זה ייצא טוב". 

על צדה הקדמי של עטיפת התקליט, שאותה עיצב יגאל תומרקין, נראים השלושה בפרופיל ומעליהם ניבט גשר הירקון. בצד האחורי של העטיפה נראית השלישייה בגבה, וישנו טקסט הומוריסטי בדיוני, פרי עטו של בן אמוץ. 

כך נכתב שם: "אריק איינשטיין: בן למשפחה תימנית ידועה מעדן. הגיע ארצה במרבד הקסמים, הפרוש כיום בלשכתו של ראש הממשלה לשעבר, משה שרת. אביו, צורף ותיק מפולין, עובד כיועץ מס הכנסה במפעלי טקסטיל שמפו".

"אמו, שעבדה כטרקטוריסטית במשכית, קשורה לתיאטרון בחבל ירושלמי. אשתו של אריק היא גם אשתו של שר המסחר והתעשייה של ליבריה. בתו בת ה־5 של אריק היא בתו. מי שמכיר את אחיו זלמן אינו יכול להאמין שאריק הוא בן יחיד. תוכניותיו המשפחתיות ענפות. נוסף לבת הוא מקווה לגדל השנה זקן".

"יהורם גאון: יליד הארץ. איש העלייה השנייה והשלישית. היה בין הראשונים שלמד לרכוב על וספה. אשתו השנייה הכירה את אשתו הראשונה בכנס הסורגות בשטוקהולם. בגלל חזותו המיוחדת עבר יהורם גאון ניתוח פלסטי שכתוצאה ממנו קומתו הנמיכה ב–4.5 ס"מ. רופאו עזב את הארץ, ולאחרונה ראו אותו עובד בנגרייה מכנית בפינלנד. מקומו בתיאטרון הקאמרי הוא שורה 20 כיסא 6. הבימה הציעה לו שורה 15 באמצע, והוא סירב. הצטרף לשלישיית גשר הירקון עקב קשריו הטובים עם מנהל לשכת העבודה".

"בני אמדורסקי: אמדורסקי, המוכר בחוגי האינסטלטורים בתור 'הדוד הבריא' מתוך הדודאים, הוא הריאליסט שבין השלושה. חשבונו בבנק הלאומי הסתכם ב–1.4.63 ב–974.50 ל"י. השיר האהוב עליו ביותר הוא 'ערב של שושנים', שעלה לו בסך הכל 150 ל"י והכניס לו עד היום כ–12,000 ל"י באופן רשמי".

"התאהב באשתו במבט ראשון לאחר שנודע לו שאביה הוא בעל עלית, עסיס וצמיגי אליאנס. השתתף במצעד הפזמונים של קול ישראל בתור מחלק תה והתחבב מאוד על הזמרים. בעל כישרונות מזהירים. כבר בגיל 14 היה בן 18, ועוד ידו נטויה". עם צאת התקליט כתב מבקר "על המשמר": "לשלושת הזמרים קולות ערבים ונקיים, אשר מתמזגים באופן הרמוני ונותנים אפקט מצלולי קולע".

הכוכב הבא 

ב־1965 יצאה השלישייה לראשונה לחו"ל, להשתתף במשדר מיוחד של ה־BBC בלונדון. "לפני ההופעה ישבנו אריק ואני בחדר ההלבשה וחיכינו שיקראו לנו לעלות לבמה, כשלפתע שמענו צעקות רמות במערכת הכריזה של כל חדרי ההלבשה בתיאטרון", כתב גאון בספרו.

"היה זה בני שצרח בכל כוחו על המפיק, בדרישה לקבל את הכסף מיד, אחרת, כך איים, לא נעלה לבמה. אריק ואני התכווצנו מבושה. מה יחשבו עלינו עכשיו? ועוד באנגליה? ומה אם בני יגשים את איומו ולא נופיע? המבוכה הסתיימה כעבור כמה דקות, כשבני נכנס לחדר ההלבשה מחייך מאוזן לאוזן, ובידיו שטרות כסף, שחילק שווה בשווה בין שלושתנו. 

"כשנה לאחר מכן פגשתי את אילנה רובינא, שהופיעה גם היא באותו אירוע. היא שאלה אותי כבדרך אגב אם קיבלנו כסף על השתתפותנו בתוכנית של ה־BBC והשבתי בחיוב. אילנה סיפרה לי שלא קיבלה פרוטה אחת מאותה הופעה, וכי למיטב ידיעתה גם האומנים האחרים שהשתתפו במופע לא נהנו משום הכנסה. טוב, אמרתי לעצמי, להם לא היה את בני. 

"אנחנו הרווחנו מנוכחותו במלוא מובן המילה. השלישייה הצליחה מאוד, אך לכולנו היה ברור שאנחנו פועלים יחד על זמן שאול. לאריק ולי הייתה אמביציה להצליח כזמרים וכשחקנים, ובני החל באותה תקופה לחדור לתחומי האמרגנות והמסעדנות, שבכל אחד מהם היה נחוש להטביע חותם". 

כשהשלישייה הייתה אמורה להתחיל לעבוד על תוכנית חדשה, החליט גאון לעזוב לטובת לימודי משחק בניו יורק. לאחר שקיבל את ברכת הדרך משותפיו לשלישייה פרש, לא לפני שהקליט תקליט סולו ראשון ("כל העיר מרכלת עלינו") שמתוכו זכור בעיקר להיטו "איפה הן הבחורות ההן?". ב־1966 שב ארצה כדי לככב במחזמר "קזבלן", שהפך אותו לכוכב.

"בני לא רצה לפרק את השלישייה, אז הוא הציע להביא את ישראל גוריון במקום יהורם גאון", סיפר איינשטיין. "שאלתי את בני: 'מה, ישראל ירצה?', זה היה בתקופה שהדודאים היו בהפסקה כי ישראל פנה לתיאטרון, אבל ישראל אמר 'בכיף' והתחלנו להופיע. זה היה המשך ישיר של ההצלחה ושל אותה האווירה". 

"אריק ואני עמדנו בפני דילמה, אבל זה היה לי אך טבעי להציע לישראל להצטרף לשלישייה", סיפר אמדורסקי ב"חיים שכאלה". "ישראל אז השתחרר מההתחייבויות שלו בתיאטרון, ולשמחתי הוא הצטרף לתוכנית השנייה שלנו".

עם גוריון כצלע שלישית ביצע ההרכב המחודש את הופעת הבכורה שלו על בימת פסטיבל הזמר והפזמון 1965 וביצע בו שני שירים: "הגביע", שיצרו יורם טהרלב ונחום היימן, ו"לילה קרב" של ברוך שדה ושמואל אימברמן, וקטף את המקומות השני והשלישי. מי שזכה במקום הראשון, אגב, היה אריק איינשטיין עם "איילת החן". 

בסוף 1965 העלתה השלישייה את "התוכנית החדשה", כשגם הפעם עורך התוכנית וקטעי הקישור היה חפר, שכתב גם ארבעה מ־13 שירי התוכנית. זו הייתה גם התחלת הקשר בין חיים למלחין דובי זלצר, שהתפרשה על פני שנים וכללה מחזות זמר, סרטים ואין־ספור שירים. 
זלצר רק חזר לארץ מלימודי מוזיקה בארצות הברית, ובני אמדורסקי סידר לו פגישה עם חיים ב"כסית".

כאן עובר הגבול 

ביוני 1966, בשיא הצלחתה ובלי שהיו מעורבים בהחלטה חיכוכים אישיים או מקצועיים, התפרקה השלישייה. זו הייתה החלטתו של איינשטיין, לעזוב לטובת פיתוח קריירת סולו.

"יום אחד, באמצע הופעה, שרתי בין בני לישראל, ותוך כדי שירה אני קולט שלא ישראל גוריון הצטרף לגשר הירקון אלא אני הצטרפתי לדודאים, ואז אמרתי לעצמי: בטח הקהל שואל את עצמו 'מי זה הגבוה הזה שמפריע לדודאים לשיר?', אז עזבתי", סיפר איינשטיין. כחודש אחרי שעזב, הוא הוציא תקליטון של ההרכב החדש שהקים "אריק והאינשטיינים", שבישר על כך שפניו לרוק'נרול. 

הפעם האחרונה שבה נראו גאון, איינשטיין, אמדורסקי וגוריון על במה אחת הייתה ב־1968, כשצמד הדודאים ציין עשור להיווסדו. במופע חגיגי שנערך בהיכל התרבות בתל אביב ביצעה החבורה, תחת השם "רביעיית גשר הירקון", את שירו של חיים חפר "כשיבוא שלום". 

אחרי פירוק השלישייה הוסיפו חבריה להטביע בנפרד חותם בתרבות הישראלית: גאון הפך לאחד הטרובדורים הגדולים של הזמר העברי, כיכב בסרטים שוברי קופות ועד היום חורש את הבמות. ב־1995 הוא הקליט אלבום משירי שלישיית גשר הירקון בשם "גאון על הירקון". 

איינשטיין הקים ב־1967 יחד עם שמוליק קראוס וג'וזי כץ שלישייה מצליחה נוספת, החלונות הגבוהים, ובהמשך חולל את מהפכת הרוק הישראלי יחד עם שלום חנוך, מיקי גבריאלוב ומוזיקאים כישרוניים נוספים. במסגרת סדרת אלבומי "ארץ ישראל הישנה והטובה" שלו, הוא הקליט משירי שלישיית גשר הירקון. אמדורסקי וגוריון המשיכו את צמד הדודאים עד יומו האחרון של אמדורסקי. על חזון השלישיות הוא לא ויתר, כשהקים בסוף שנות ה־60 את השלושרים יחד עם שלום חנוך וחנן יובל וכן את הטוב, הרע והנערה, לצד ישראל גוריון וג'וזי כץ. 

בספרו חשף גאון כי לאורך השנים היו ניסיונות חוזרים ונשנים של אמדורסקי לאחד את השלישייה. "בכל פעם שפגשתי את בני העלינו את האפשרות שנאחד את השלישייה ונצא להופעות", כתב גאון.

"בעוד שנינו מדמיינים את האיחוד המפואר, הייתי חוזר לקרקע המציאות ושואל את בני: 'אבל מה עם אריק?'. בני היה אומר שינסה לדבר איתו וכעבור זמן מה שב אליי וסיפר שאריק לא מעוניין, שאריק הפסיק להופיע, והאפשרות שנשוב להופיע יחד ירדה סופית מהפרק".

בעוד אמדורסקי וגוריון שמרו על יחסי חברות קרובים, חברותם של גאון ואיינשטיין הסתיימה סופית בשנות ה־60. "במשך תקופה מסוימת הייתה החברות ביני לבין אריק הדוקה מדי", ציין גאון בספרו.

"החברות החלה לדעוך כשלמפגשים שלנו פרץ כמו סופה גבר גבוה, מוצק ויפה תואר… שמו היה שמוליק קראוס. לחגיגות שתיית האלכוהול הפרועות עוד הייתי שותף, אבל באשר למה שנוסף להן תוך כדי עישון, משהו בי אמר שכאן בדיוק עובר הקו הדק שבין המותר לאסור, והחלטתי לנתק מגע". 

"את אריק ראיתי אז רק בהופעות של השלישייה, נשארנו חברים, אבל העדפתי לא להגיע עוד למפגשים… רבים סברו שביני לבין אריק שוררת יריבות משל היינו לפחות אלביס וקליף… יש שטענו שהיה בינינו ריב שהוביל לנתק ול'ברוגז', אבל למען האמת, מעולם לא רבנו. החיים, ובעיקר הקריירה המקצועית שלנו, הובילו אותנו למסלולים מקבילים, שהחל מנקודה מסוימת כבר לא הצטלבו. הסגנונות המוזיקליים, אורח החיים והחברים שהקיפו כל אחד מאיתנו היו שונים באופן מוחלט… הנתק המוחלט נוצר בהדרגה, עד שבנקודה מסוימת, שאיני יודע בדיוק לשים עליה את האצבע, הבנתי שאני מכיר אותו רק מקריאה בעיתונים. הפסקנו לדבר ולהיפגש, גם לא במקרה".

בשנת 1991 יזם אמדורסקי שלישייה שכללה אותו, את גוריון ואת חנן יובל תחת השם "שלישיית גשר הירקון". השלישייה הקליטה תוכנית טלוויזיה שבמהלכה ביצעה את כל שירי השלישייה הידועים משנות ה־60. ההרכב לא פעל זמן רב.