תמיר גרינברג, כמו מטאור, בא משום מקום וכבש את שמי המוזיקה. ילד שהצליח לשיר את השיר הנכון בתקופה הנכונה, מילא את היכל חמש פעמים עם אלבומי זהב ופלייליסט שמנגן אותו ללא הרף.
"לא תכננתי להיות מוסיקאי. ידעתי שאעסוק בעולם האמנות אבל לא ידעתי שזה מה שאעשה, זה קרה אפילו במקרה", מספר גרינברג למעריב. "התחלתי לנגן לשיר בעקבות חברי בבית ספר וזה התגלגל. הרגע שהבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות היה אחרי הבית ספר שהבנתי שאין משהו אחר שאני רוצה לעשות יותר מזה".
מי תמך ומי הקשה?
קיבלתי תמיכה מלאה מהוריי שעזרו לי להפוך למי שאני היום, ולמדתי את רוב מה שאני יודע על מוסיקה מחברי לבית הספר שמנגנים איתי עד היום.
איך מגיעים למלא קיסריות?
הרבה שנים של עבודה ודחיפה ולא לוותר ולהיות מוכן להזדמנויות שמגיעות.
איך שומרים שהשתן לא יעלה לראש?
מתרכזים במה שחשוב, במוזיקה, בעשייה, בסיבה שממנה התחלת לעשות מוסיקה ולא ברעשי רקע. בלהיות הכי טוב שאפשר ולא לאבד פוקוס.
מה אתה אוהב יותר, ליצור או להופיע?
וואו, אני אוהב גם וגם מאוד! אני חושב שבשני המדיומים יש אלמנט של יצירה, אם זה באולפן או זה בבמה, אבל בבמה בהחלט יש את עניין הקהל והאנרגיה המטורפת שקיימת שעולים על הבמה ואתה מנגן באותו הרגע לאנשים, אין לזה תחליף. יש קסם גדול בלכתוב שיר, להפיק אותו ולהופיע איתו אחרי זה בהופעה, אז לחוות את כל התהליך הזה זה משהו שאני נורא נהנה לעשות. אני רוצה להאמין שאני מייצג משהו שהם מאמינים בו ומתחברים אליו.
מה מרגישים בגוף מול המון מעריץ?
תחושה של אהבה גדולה, אני מרגיש זכות גדולה וברכה גדולה שניתנה לי ההזדמנות להרגיש ככה ולפגוש כל-כך הרבה אנשים מדהימים. הקהל שלי זה הקהל הכי טוב בעולם.
מה התגובה הכי מחממת לב שקיבלת?
מעבר לאנשים שמגיעים לכל הופעה, ממש כל הופעה, יצא לי לקבל מתנות ומכתבים מאוד מרגשים, זה תמיד תופס אותי לא מוכן וזה מרגש נורא. קיבלתי פעם אחת גיטרה מבחור שהכרתי שידע שאני אוהב את פרינס, הוא עשה אותה costume made בארה״ב, העתק מדויק של גיטרת הקלאוד שלו, זו הייתה מחווה מדהימה.
מה היית מייעץ למוזיקאים צעירים שרוצים להצליח?
תמשיכו, תחפרו ואל תעצרו. בלי פחד.
מה ייחודו של האלבום החדש?
הכל. אני לא יכול לספר יותר מידי כי אני רוצה שהמוסיקה תייצג את מה שאני רוצה להגיד אבל אני כבר לא יכול לחכות שזה יצא!
מה המסר?
זה כבר יהיה בידיים של אנשים להגיד.