להקת פיקוד דיזינגוף הוקמה בשנת 1969 על ידי "התיאטרון הצעיר" ביוזמתו של הבעלים והמנהל של התיאטרון, מנחם נוביק. נוביק פנה לדני ליטאי בבקשה שיביים את מופעי הלהקה וליאיר רוזנבלום, כדי שישמש כמנהלה המוזיקלי. נוביק הבין כי הצלחתם המוכחת של ליטאי ורוזנבלום בעבודתם עם הלהקות הצבאיות ובהפיכת שיריהן ללהיטים מצליחים, עשויה לפעול גם לטובת המופע החדש שיזם. לפיכך, בנה נוביק את דמות הלהקה החדשה כשיקוף אזרחי של להקה צבאית.
חברי הלהקה היו: חברי הלהקה: יהודה ברקן, ששי קשת, צילה דגן, אריה מוסקונה, יוסי סוויה, שלומית נתיב, שרה לפיד, דני קוליש ורויטל שפינדל, כולם יוצאי להקות צבאיות וצוותי הווי, כמו למשל ברקן ומוסקונה שבאו מלהקת פיקוד צפון, קשת, סוויה וקוליש שבאו מלהקת הנח" ודגן שבאה מצוות הווי של הנח"ל.
השירים והמערכונים של הלהקה עסקו בנושאי הכרך התל אביבי, כמו גם שמה של הלהקה המשלב את משקל שמות הלהקות הצבאיות (כגון להקת פיקוד מרכז) עם רחוב דיזנגוף שהיה בתקופה זו מוקד הבילויים המרכזי של תל אביב. בין כותבי השירים נמנים קובי אשרת, דן אלמגור, יורם טהרלב, יענקל'ה רוטבליט, דני ליטני ושלום חנוך.
כמה משירי הלהקה הצליחו במצעדי הפזמונים, כמו "העולם כולו נגדנו" (מילים: יורם טהרלב; לחן: קובי אשרת) "טרזן על העצים" (מילים: יענקל'ה רוטבליט; לחן: דני ליטני) ו"הבובות מחלונות הראווה" (מילים: דן אלמגור; לחן: יאיר רוזנבלום).
בין המערכונים הידועים היו "שלום המורה לטבע" (פרודיה על שיעור חינוך מיני) והמערכון "לופו" שבוצע על ידי יהודה ברקן שגילם עגלון מזדקן והיווה את הבסיס לסרט "לופו" בבימויו של מנחם גולן שיצא לאקרנים בשנת 1970 והיה הסרט הראשון בו ברקן כיכב בתפקיד הראשי.
הלהקה הוציאה שני תקליטים, באחד הופיעו המערכונים ובאחר שירי התוכנית. לאחר שהתפרקה, המשיכו חבריה להרכבים אחרים או פנו לקריירות של סולנים ושחקנים במסגרות שונות. בפרק זה של "מילים ולחן" בדיגיטל של 103fm חזר דודי פטימר אל סיפורה המלא של הלהקה ואל שיריה ומערכוניה המובחרים.