הוא איננו עידן רייכל, אף לא שמוליק נויפלד ורוני ידידיה, אבל גם למפיק המוזיקלי אודי תורג'מן יש יופי של פרויקט, שבו הוא משתף זמרים משלל סגנונות; מנורית גלרון, ארקדי דוכין, ברי סחרוף, לאה שבת ואריאל זילבר עד הצעירים לירון עמרם, שיר־דוד גדסי, שיר לוי ועוד. עתה מצטרף לרשימה הססגונית הזאת לא אחר מאשר הגדול מכולם, יהורם גאון, שהקליט לפרויקט "החדר הסודי" של תורג'מן את לחנו של זה ל"בקשה", שירו של חיים גורי.
"מדובר בפרויקט אישי שלי, שנותן ביטוי ליכולת ההלחנה וההפקה שלי ובו אני משתף בעיקר זמרים שבמרוצת השנים ליוויתי והפקתי אותם מוזיקלית", הוא מספר. "מה שהתחיל עם ברי סחרוף, שי צברי וארז לב־ארי התפתח לפרויקט בהשתתפות 23 זמרים עד כה, כולל אמנים חדשים שלא הכרתי והמוזיקה היא שמחברת אותנו. עכשיו זה כבר רץ כמו מכונית שנוסעת באופן עצמאי עם פיוז'ן של סגנונות, שנראה לי שאין כמותו בפרויקטים האחרים ובו אני לא חייב להינעל במסגרת סגנונית כלשהי".
איך נולד הפרויקט?
"זה התחיל משיחות שהיו לי עם עמיר בניון בתקופה שבה הפקתי אותו מוזיקלית. הוא המריץ אותי לעשות משהו עם החומרים שהצטברו אצלי. כמי שלפני הכל אוהב אנשים, אני שמח על שאני עוסק במשהו שבו אני יכול לממש את זה".
בינינו, האם חלמת בעבר שיהורם גאון יבצע שיר שלך?
"לא חלמתי. נראה לי שבמקרה של יורם קרה לי נס. לאחר שנים שהיה בינינו חיבור אישי כשהפקתי לו כל מיני מופעים, בעבודה שלנו עם עמיר בניון נוצר בינינו גם חיבור אמנותי. בימי מלחמה אלה, כשצץ לי השיר של חיים גורי, שנכתב לפני שנים, הוא נראה לי כמתאים לתקופה הנוכחית. כלומר, לשיר טוב יש הזמן שלו".
בסיכומו של דבר נראה שזאת ההזדמנות שלך להגיח מעמדתך המסורתית לקדמת הבמה.
"אתה צודק. בתחילת המלחמה כתבתי בהשפעת מה שקורה עם המשוררת שחר הדר את 'סליחה', שיר שמתייחס למצב. אבל כשאמרו לי שהשיר קשוח מדי, לקחתי את הביצוע עליי – ושיקרה מה שיקרה, למרות שבדרך כלל לא עשיתי דברים כאלה".
הוא בן 59, טברייני במקור, דור 12, שם גדל במשפחה חובבת אמנות, עם אם מורה לזמרה ואב צייר. מנעוריו הופיע, ומגיל עשר הוא על הפסנתר. אחרי הצבא, כשהרגיש שעליו להתפתח מוזיקלית, הוא למד שנתיים ברימון והמשיך את לימודיו בבלגיה.
כשחזר ארצה בשנות ה־90, הוא ליווה אמנים – עד שאריאל זילבר הציע לו להפיק לו שיר. כשתורג'מן תהה במה זכה, אמר לו זילבר: "אני רוצה את הראש שלך". מאז ואילך הוא נהיה מפיק־צמרת.
כשתורג'מן נשאל לאן ברצונו להגיע עם פרויקט "החדר הסודי" שלו, הוא משיב ש"מבחינתי השמים הם הגבול", כשתחילה מצפה לו הפקה גדולה עם רבקה זוהר, שעמה נהנה לשתף פעולה בעבר הלא־רחוק, ואחר כך – הפקה עם שירי יהודה עמיחי, ש"אף אחד לא לקח אותם כפי שאני לוקח". "לעבוד עם זמרת כזאת, זאת בשבילי התגשמות של חלום", הוא אומר וחושף שהיה זה ארקדי דוכין שאמר לו שרק זמרת כמוה תוכל להתמודד עם שיר כזה. ככל שהוא איננו מסתיר את הערצתו לזמרת "מה אברך", הוא מציין שלא פחות חשוב לו להפיק "גם זמרים צעירים, בהם לאו דווקא ידועים".
לבסוף, אם התחלנו עם יהורם גאון, נסיים איתו. "יורם הוא אחד האנשים הכי מקצוענים בענף שלנו", נפעם תורג'מן. "הוא בא מוכן להקלטות שאין דברים כאלה. מדהים איך אמן בעל שיעור כמוהו הוא נטול פוזות ועם כבוד למילים שהוא שר אותן". "כמפיק מוזיקלי, תורג'מן הוא מנטור מושלם", כך מעלה אותו בכיר זמרינו על נס. "יש לי ניסיון יוצא מהכלל איתו".