"מה שלומי? שלומי כשלום עמי", אומר הפזמונאי יוסי גיספן, הזוכה הטרי בפרס אקו"ם על מפעל חיים בתחילת שיחתנו. "עצוב לי. עצוב לי שהמדינה שלנו הגיעה לאן שהגיעה. תמיד טענתי שמחלוקות מפרות, שטוב שאנשים מתווכחים ביניהם, לא מסכימים על הכל ולא הולכים כמו עדר, זו מהות הדמוקרטיה. אבל מה שהיה אצלנו לפני המלחמה היה מוגזם. אנשים בעמדות מפתח בשלטון התבטאו בצורה חריפה, אנשים בכירים עם זיקה ביטחונית אמרו שהממשלה תמצא את עצמה בלי צבא, בלי שב״כ, בלי מוסד וכל מיני נבואות זעם, זה הלחיץ אותי. חשבתי שאנשים איבדו את זה. אמרתי אז בגלוי שאני פונה לחמינאי ולנסראללה שיזרקו כבר טיל אחד למרכז תל אביב כדי שנתעורר. טענתי שרק זה יאחד אותנו, שמלחמה תאחד אותנו. לא ציפיתי למלחמה כזו ולאכזריות כזו."
"ב-7 באוקטובר, כשדברים איומים קרו, חשבתי שחמאס וחיזבאללה לא כאלה חכמים. אנחנו גרמנו לכך שהדבר הזה יקרה ובעוצמה הזו. אנחנו אשמים ב-100% במה שקרה. המחבלים היו השליחים. כל מה שקרה ועדיין קורה זה חוסר אחריות שלנו, של הציבור הישראלי."
"אנחנו צריכים להתבייש. לעמוד מול המראה ולהתבייש במי שאנחנו. אנחנו צריכים לחשוב על החיילים שלנו, אלה שנלחמים כתף אל כתף, אלה שמקריבים את היקר להם מכל על מנת שאנחנו נחיה כאן. לפני הקרב החייל לא שואל את מי שנלחם לצדו אם הוא ימני או שמאלני או אם הוא מזרחי או אשכנזי. הוא יקריב את עצמו למען חברו. אבל אנחנו אוכלים אחד את השני. אני מסתכל על האנשים שמשמינים מפנסיות מנופחות, משועממים, מוכנים להקריב את המדינה על מזבח האגו שלהם, וזה לא משנה אם הם מימין או שמאל. אנחנו, המבוגרים, זקנים, נרגנים. אנחנו צריכים לנוח ולתת לחיילים ולצעירים לנהל את המדינה. הם צריכים להיות ההנהגה הבאה של מדינת ישראל. הגיע הזמן שנתעשת. חלאס, כמה אנחנו יכולים לריב עם עצמנו?"
חשבת פעם ללכת לפוליטיקה?
"בשום פנים ואופן לא. לפני כמה שנים פנה אליי משה כחלון ואמר שהוא מקים מפלגה. הוא ביקש שאחתום לו כנאמן, כי כדי להקים מפלגה צריך מספר מסוים של נאמנים, הוא אמר שזו רק חתימה, ולא נדרש ממני שום דבר מעבר לזה. חתמתי בכיף, לא כחבר מפלגה ולא כמתמודד. אחר כך פנה אליי חברי הטוב מיקי גולדנברג (אחיו של דודו טופז - ד"פ), שסיפר שהוא מקים מפלגה ("ישראליסט זכויותינו בקולנו" - ד"פ) וביקש שאחתום על מסמכים. חתמתי כי חשבתי לתומי שגם הוא רוצה שאחתום כנאמן. למחרת התקשרו אליי מכל כלי התקשורת לראיין אותי על זה שהצטרפתי למפלגה. מיד צלצלתי למיקי וביקשתי שיסיר אותי מהרשימה, אבל כבר היה מאוחר מדי. הרשימה הוגשה וזה היה אבוד. שלחתי לו מכתב שאני מסיר את מועמדותי".
"אני מעדיף להתעסק במקום הקטן והפרטי שלי, לנהל עם אנשים דיאלוג, לעשות דברים טובים בין איש לרעהו בכבוד. במשך ארבע שנים הגשתי תוכנית ברדיו תל אביב עם זליג רבינוביץ', שאוחז באג'נדה פוליטית מסוימת, ועם קובי לוריא, שהוא בצד השמאלי של המפה. אני בצד הימני של המפה, לא קיצוני אבל ימין. בסוף כל תוכנית, אחרי הוויכוחים הפוליטיים, היינו מתחבקים כמו אחים שלא נפגשו שנים, כי אנחנו אוהבים אחד את השני. מותר להתווכח ולא להסכים, אבל לפני ה-7 באוקטובר שכחנו שמדינת ישראל גדולה יותר מכל הפרטים שלה. יש לנו מכנה משותף אז למה לא למצוא אותו ולהשתמש בו לטובה?"
הריאיון המלא יפורסם מחר במוסף מעריב