קווין מגיעים לישראל: כל מה שצריך לדעת על הלהקה המיתולוגית

התלבטתי אז אם ללכת להופעה של קווין. הייתי בן 18, צעיר, זועם ומורד, שחודש קודם לכן הייתה לו התגלות מוזיקלית מרעישה, סטייל הסנה הבוער. בשדה קוצים ליד פריז, כהופעת חימום בפסטיבל שולי, ראיתי להקה של בחורים צעירים ומחוצ'קנים מקליפורניה ששינתה את זווית הראייה המוזיקלית שלי. מטאליקה קראו לתופעה. פתאום, באמצע שנות ה–80, פרדי מרקורי ובריאן מיי נראו לי קצת מיושנים וגם היה לי גיוס על הראש ועניינים חשובים לסדר לפני הכניסה לבקו"ם, אז קווין? נו, טוב, ניתן להם צ'אנס אחרון ונבעט למעלה הבוידעם.

ב–18 בספטמבר 1984 עמדתי ביציעי אולם הספורט בברסי, והרגליים רעדו כשפרדי מרקורי פתח את הפה ובריאן מיי ניגן את הריף האלמותי של "We are the Champions". פחות משנה לאחר מכן, במופע הצדקה הגדול, "Live Aid", הלהקה ניגנה קונצרט קצר בן 20 דקות שתואר על ידי רבים כגדול ביותר בכל הזמנים. כל הספקות נעלמו תוך שנייה כשהמוזיקה ניסרה את חלל האולם המופלא בדרומה של פריז. ללא ספק, היה מדובר בגדולים מכולם.

28 שנים לאחר מכן, בכיכר המרכזית בקייב, אוקראינה, מרקורי כבר היה עמוק בתוך האדמה, אבל מיי המקשיש נשאר אמון על הגיטרה, ורוג'ר טיילור, כמו תמיד, נתן קצב במערכת התופים. "We are the Champions" נוגן בפעם המיליון, והפעם אדם למברט הופקד על המיקרופון היוקרתי, רץ מצדה האחד של הבמה לצדה השני.

פתחתי את ההופעה באוקראינה בפנים מעוותות, כמו מתאגרף שעומד לספוג את המכה הכואבת היישר למרכז הסנטר. גם בסיום המופע ידעתי שאין מה להשוות בין מרקורי, האיש והאגדה, ללמברט, שביקש להירשם כיורש העצר.

נראה גם שכל אחד מאלה שגדשו את הכיכר באותו ערב חמים של חודש יולי הרגיש כמוני. זה היה משהו שונה, אחר, אבל למרבה הפלא לגמרי לא רע. בגלל זה המופע נקרא "קווין ואדם למברט" ולא "קווין", כדי שלא תתבלבלו.

טיפוס מקושקש

מרקורי, שנפטר ב–1991 ממחלת האיידס, היה הפנים והרוח מאחורי ההרכב הבריטי. הוא המציא את השם, היה אחראי לעיצוב הלוגו. כתב לא מעט מהשירים הגדולים. קולו המיוחד האפיל אפילו על חלקו של גיטריסט ענק כמו מיי.

"טיפוס מעניין ומקושקש שנראה רווי ביטחון עצמי, אבל מהר מאוד התברר כביישן", תיאר הגיטריסט המתולתל את הפגישה הראשונה עם מרקורי בתחילת שנות ה–70. "פרדי היה אלמוני, מלא אנרגיה ורעיונות. לא ידענו אם הוא מסוגל בכלל לשיר. כשראינו אותו עם הלהקה הקודמת שלו, התחושה לגביו לא הייתה כל כך טובה, משום שהוא היה במרכז".

אלא שמרקורי התאים כמו כפפה ליד. כשנפטר, היה נדמה שהפרק של קווין הסתיים. הבסיסט ג'ון דיקון, שהיה שם מתחילת הדרך, החליט לפרוש מפעילות וגם ניתק כל קשר.

טיילור המתופף ומיי הגיטריסט חיפשו את עצמם בקריירות סולו, עד שב–2004 החליטו שהם יוצאים לדרך חדשה, הפעם עם פול רוג'רס, מי שהיה הסולן והמייסד של להקת פרי, שפעלה בסוף שנות ה–60, תחילת ה–70 והגישה את הלהיט הענק "All Right Now".

אם יש הפכים במוזיקה, הם נמצאים בשני סולנים כמו מרקורי ורוג'רס. מרקורי היה הומוסקסואל שהתנהגותו המוחצנת על הבמה הפכה לסימן ההיכר שלו, חוץ מקולו האדיר, כמובן. רוג'רס, לעומתו, הוא רוקר במובן המצ'ואיסטי, המחוספס של המילה.

אולי האסימון לשידוך הכושל נפל כשקווין ורוג'רס הוציאו אלבום סטודיו בספטמבר 2008, "The Cosmos Rocks", 17 שנים אחרי מותו של מרקורי. למרות הגעגועים להרכב המיתולוגי, הביקורות לא היו מחבקות. ה"גרדיאן" הבריטי קרע את המוצר לגזרים. "האם קווין, הידועים כאנשים אינטליגנטים, לא שמו לב בשום שלב שהמילים קצת מטופשות, נדושות, אפילו מעליבות? נשאלת השאלה איזה מאמץ מוזיקלי הם השקיעו כאן. אולי הם ממעיטים בערכו של הקהל".

גם המכירות לא הגיעו לקרסולי ההצלחה של קווין עם מרקורי. מקום חמישי במצעד האנגלי, 47 במצעד האמריקאי. שנה לאחר יציאת האלבום הודיעו הצדדים על פירוק החבילה, אבל רוג'רס עדיין קיווה לשיתוף פעולה בעתיד.

אהבה ממבט ראשון

אלא שקווין כבר היו בחיפושים אחרי זמר חדש, שנפל לידיהם כפרי בשל. אדם למברט הוא יליד המוזיקה המודרנית, שבה פילוס הדרך לפסגה רחוק אלפי קילומטרים מהזיעה שמרקורי שפך ממקום הולדתו בזנזיבר עד הפריחה בלונדון של שנות ה–70.

למברט נולד באינדיאנה, ארצות הברית, לאם יהודייה, שיננית במקצועה, ולאב ממוצא נורווגי, מתכנת מחשבים. צעיר מוזיקלי ולא פחות תיאטרלי שעבד כזמר על אוניית תענוגות, באופרה קלילה בקליפורניה וגם יצא למסע הופעות אירופי במסגרת המחזמר "שיער". זמר טוב בתוך ים של כישרונות צעירים בארצות הברית, שרק מחכים לפריצה. אז או שהם נעלמים בין הגלים הסוערים, או שהם מוצאים את הסדק שמוביל להצלחה עולמית.

הטאלנט הצעיר עבר ב–2009 את האודישנים ל"אמריקן איידול", המקבילה האמריקאית ל"כוכב נולד". כבר בהתחלה הוא אתגר את עצמו עם "רפסודיה בוהמית", אחד השירים הקשים יותר לביצוע של קווין.

סיימון קאוול, הנציג המרושע בצוות השופטים של התוכנית המצליחה, התרשם מהקול הרבגוני של למברט ורק הביע חשש שהתיאטרליות המוגזמת של הצעיר תפריע בשלבים המתקדמים, אבל בכל זאת העניק את הדחיפה הראשונית.

למברט הגיע עד לגמר ושם התמודד על התואר מול כריס אלן. השניים זכו בכבוד להיות מלווים על ידי מיי וטיילור ולשיר את "We are the Champions" של קווין. למברט הפסיד באותו גמר, אף על פי שאפילו אלן הודה שלא הגיע לו לנצח. אולי זו המוחצנות והעובדה שלמברט הוא הומוסקסואל מוצהר, ואילו אלן הוא הזמר המתקתק, בדיוק המרכז של המיינסטרים, שגרמו לתוצאה השנויה במחלוקת.

לאנשי קווין לא היה ספק מי המנצח. בריאן מיי סיפר מאוחר יותר שחשב על למברט כעל הסולן הבא מיד אחרי שראה את האודישן ב"אמריקן איידול". "אלה שירים מאוד קשים לביצוע", הוא אמר בראיון כמה שנים לאחר הבחירה. "יש בהם קשת רחבה של צלילים, הרבה אנשים לא מסוגלים לשיר בסולם הנכון, ומדובר בזמרים מצוינים. אדם עושה את זה בקלות. הוא יכול לשיר מתוך שינה. בהופעות חיות הוא מסוגל להגיע לצלילים גבוהים שאפילו פרדי מרקורי לא הצליח להגיע אליהם. אם פרדי היה מסתכל ושומע את הבחור, הוא בטח היה אומר ‘חתיכת ממזר, אתה מסוגל'".

למברט נולד ב–1982, השנה שבה קווין הוציאה את אלבומה העשירי, "Hot Space", שבו נמצא "Under Pressure", הלהיט שהלהקה הקליטה עם דיוויד בואי המנוח. בהופעה הקרובה, ביום שני בפארק הירקון, השיר הזה אמור להיות מבוצע.

הסולן הודה שכל הזמרים האהובים עליו היו תיאטרליים כמו מרקורי. מייקל ג'קסון, מדונה ובוודאי בואי, שעליו כתב בחשבון הטוויטר שלו: "אהבתי שבואי שינה את התפיסה לגבי סטריאוטיפים של המגדר. איזה אאוטסיידר הוא היה. בואי ממש הקדים את זמנו".

בלי ארונות

מרקורי יצא מהארון בימים שבהם היו מדברים על הומוסקסואליות רק מתחת לשפם. הוא הודיע על כך במרץ 1974 בראיון למגזין המוזיקה "NME", והעולם המשיך לקבל אותו. למברט הרבה יותר מוחצן ממרקורי בנוגע למיניות שלו, אבל אנחנו גם חיים בעידן אחר. מיד אחרי ההופעה ב"אמריקן איידול" הוא סיפר בכתבת שער למגזין "רולינג סטון": "כשאומרים 'לצאת החוצה' זה כל כך מצחיק, משום שאף פעם לא הייתי בפנים. בחרתי להתעלם מזה, אבל כל מי שעבד איתי ידע על חיי האישיים".

עם כל הפתיחות, למברט הצליח להדהים את אמריקה כשזכה בפרסי מוזיקה. במהלך ביצוע שיר הוא דימה מה שהתפרש כמין אוראלי עם אחד הרקדנים. בהופעה מצולמת אחרת הרביץ נשיקה לוהטת עם אחד הנגנים, מעשה שעלה לו בתלונות רבות של צופים ובביטול השתתפות בתוכנית הדגל "בוקר טוב, אמריקה".

למברט פעיל מאוד במאבק של הקהילה הגאה. הוא דואג להדגיש זאת בראיונות ומסביר כי בשל מעמדו זו חובתו לעורר מודעות בקרב הציבור.

"פרדי התלבש בבגדי עור בלהקה שקראה לעצמה קווין, בימים שבהם אנשים כמעט לא היו מוכנים לשמוע על הנושא", למברט החמיא לקודמו בראיון לעיתון הבריטי "טלגרף". "היום לתקשורת האמריקאית יש אובססיה לגבי הומואים. המיניות שלי קודמת לכל. מצד אחד, אתה רוצה להיות פתוח ולגרום לקהילה שלך להיות גאה בך, ומצד שני, אתה לא רוצה להרחיק ממנה את הציבור".

מה שאולי קסם יותר מכל לחברי קווין, שכבר מתקרבים לגיל 70, הוא שהצעיר בן ה–34 לא מנסה להיראות כגרסת כיסוי של פרדי מרקורי. אדם למברט הוא הראשון והאוריגינל.

אפשר היה לראות את זה כבר כשהם עלו יחד לבמה באותה הופעה ב"אמריקן איידול". ניתן היה להבחין בכימיה המרשימה. "אני מכנה אותו אלביס", גילה המתופף רוג'ר טיילור, שלא מזמן חגג 67. "הנוכחות והכריזמה שלו מזכירות לי את פרסלי בכל כך הרבה מובנים. המראה, ההופעה, המיניות, הקול המדהים. אותם דברים היו נכונים גם לגבי פרדי. זה לפעמים מפחיד כמה שהם דומים. יש רגעים מאחורי הקלעים שנדמה בהם ששום דבר לא השתנה".

אותה הופעה של קווין, שראיתי יחד עם מאות אלפים בכיכר המרכזית בקייב, הייתה מהראשונות שהם ביצעו ביחד. היה ברור לכולם שללמברט יש קול מצוין ונוכחות בימתית, אבל גם ניכר בו שהוא מתאמץ מאוד להיכנס לנעליים הגדולות שהסולן המנוח השאיר. נגיד זאת בעדינות: הגרעין הקשה של המעריצים לא קיבל את הזמר בזרועות פתוחות.

"עשיתי שיעורי בית", למברט הודה מאוחר יותר. "קראתי כל ביוגרפיה, ראיתי כל סרט דוקומנטרי, האזנתי לכל אלבום. הרגשתי כאילו אני זוחל לתוך המוזיקה, והיום היא חלק מהדם שלי".

המכונית החלה לנסוע לאט ובטוח. הביקורות החלו להשתפר, אפילו הקהל עשה סימנים של חיבוק. בציוצי טוויטר של מעריצים החלו להופיע הודעות בסגנון "אף אחד לא יכול להחליף את פרדי, אבל ההופעה אתמול הייתה מדהימה". מישהי אחרת הוסיפה "לא חלפו שתי דקות והתאהבתי בלמברט".

למברט הרגיש בנוח בתפקיד עצום הממדים, אבל מיד הדגיש: "אף פעם לא יהיה אחד כמו פרדי מרקורי, ואני לא מתכוון להחליף אותו. אני מנסה לשמר את הזיכרון ולהזכיר לאנשים כמה מדהים הוא היה. מנסה לחלוק עם הקהל כמה הוא השפיע עלי".

בניגוד לימים של קווין עם רוג'רס, אז הקליטו אלבום סטודיו, כרגע אין תוכניות כאלה עם למברט. מדובר בהופעות בלבד, כשדווקא הסולן מטפח קריירת סולו מוצלחת. כבר ב–2009 למברט הוציא את האלבום "For Your Entertainment", שהגיע למקום השלישי במצעד המכירות האמריקאי וזכה באלבומי זהב ופלטינה. האלבום הבא שלו הגיע לפסגת המצעד האמריקאי.

בזכות עצמו

למברט הספיק כבר לצאת למסע הופעות עולמי עם החומר המקורי שאת חלקו הגדול הוא כתב, בניגוד לשירים של קווין שבהם אין לו חלק. כמו שהדגיש, הוא ניגש ל"אמריקן איידול" במטרה להיות אמן מקורי, אישי. למברט עדיין לא ממלא פארקים ואצטדיונים כמו קווין, אבל רק בחודש מאי האחרון הוא סיים סיבוב הופעות עולמי באולמות מלאים בסינגפור, סין, יפן, אוסטרליה, אנגליה והולנד. אפילו לדובאי הוא הגיע. למברט הוכיח שהוא לא תלוי באף אחד, גם לא בלהקה הבריטית הגדולה.

"היו רגעים בשש השנים האחרונות שבהם אמרתי לעצמי ‘אולי אני לוקח את זה יותר מדי ברצינות'", סיפר הזמר לאחרונה. "אני בודק את הנושא, יש לי ביקורת עצמית, אלה הדברים הטובים בדרך העבודה שלי. אני לא מנתח מוח, אני מבצע עבודה כיפית, ואם אין הנאה, אז כנראה שאני לא עושה את הדברים נכון".

לקווין יש טריק מרגש שבטח יופיע גם בפארק הירקון. באחד השירים משתלבת על המסכים דמותו של פרדי מרקורי מאחת ההופעות שבהן כיכב. לקהל נדמה שהוא כאן, איתם, כשמיי מלווה אותו על הבמה עם הגיטרה.

רק שמרקורי, לצערנו, איננו, ולמברט מיד חוזר למרכז העניינים, ונראה שהוא יודע היטב את העבודה. טיילור הסביר לתקשורת הבריטית: "רק אחרי חמש שנים התחלנו להתרגל לעובדה שפרדי איננו, אבל הוא למעשה עדיין חלק מאיתנו. אנחנו חוגגים ומצדיעים לו, ואני יודע שהוא היה מאשר ואוהב את אדם".

מיי הדגיש: "אנחנו לא להקת קאברים. אנחנו בנינו את קווין, אנחנו חיינו ונשמנו אותה. היא חלק מאיתנו ואנחנו חלק ממנה, והתחושה היא שפרדי איתנו, כי המוזיקה שלו תמיד כאן והאישיות שלו על הבמה".

לא מזמן ראיתי ביו–טיוב הופעה של קווין עם מרקורי בוומבלי. זה באמת לא דומה לספקטקל של היום. בעיקר כי מיי וטיילור הרבה יותר צעירים ואנרגטיים, ומרקורי היה אדיר באותו ערב מול אצטדיון מפוצץ.

אבל בשבוע הבא אקח להופעה את כל המשפחה. הילדים שלי התוודעו מגיל אפס למיטב האלבומים, הם מזהים את הצלילים ממרחקים. אולי זו לא קווין המיתולוגית, אבל אלה נכסי צאן ברזל, קלאסיקה עולמית.

גם למברט עצמו יצא בהודעה לקהל לפני סיבוב ההופעות הראשון עם הלהקה: "אם יש מישהו בחוץ שממש מרגיש שזו לא אותה קווין, אז שלא יבוא. אבל אם הוא לא יבוא, הוא יחמיץ חתיכת הופעה מדהימה".