בימים אלה מציינת המוסיקה המזרחית 85 שנה. 85 שנה מאז ברכה צפירה, מכוכבות שנות ה-30, ביצעה את "שיר העבודה והמלאכה" של חיים נחמן ביאליק ונחום נרדי והקליטה את מה שנחשב בעיני רבים כ"שיר הראשון בסגנון עדות המזרח". ב-85 השנים הללו המוסיקה המזרחית, או כפי שהגדרתה היבשה אומרת: "צלילים מסורתיים ספרדיים המושפעים ממוסיקה יוונית, תורכית, תימנית, מרוקאית ומשאר תפוצות המזרח ומצלילים ארץ ישראליים הגמוניים שפעלו בארץ בין שנות ה-30 לשנות ה-50", ידעה לא מעט תהפוכות.
היא החלה כמוסיקת תיאטרון ("הקומקום", "המטאטא") בשנות ה-30 וה-40, שינתה פניה למוסיקת מחתרת ב"גטו סטריאוטיפי" בממסד הציוני בשנות ה-40 וה-50 והחלה לפרוץ חומות הקונצנזוס בשנות ה-70 וה-80 שהפכו אותה לזרם מוסיקלי מוביל בארץ (ולא רק בתקופת "הקסטות" של התחנה המרכזית הישנה).
בשנות ה-90, המוסיקה המזרחית הייתה בשיא תפארתה: לצד צלילים טורקיים שנושאי דגלם היו בין השאר עופר לוי, אבי ביטר, זהבה בן ותמיר גל, המוסיקה הפכה לקונצנזוס הישראלי החדש במה שכונה "המהפכה המזרחית השנייה": אייל גולן ואתניקס ולסירוגין שרית חדד וטיפקס, יצרו את הסאונד המזרחי החדש, המושפע מאותה מוסיקה אותנטית שורשית עם טוויסט ארצישראלי איכותי ומסולסל, שגם עם טקסטים פשוטים (לאותה תקופה, כמובן) נשמע כדבר הכי מעניין שהיה.
שנות ה-2000 היו שנים בהן הפופ הים תיכוני הפך לטרנד וזמרים כמו מושיק עפיה, ליאור נרקיס וקובי פרץ (שהחלו עם מוסיקת הדכאון הטורקית בניינטיז) הפכו לפורצי דרכו של הפופ הזה לצד שמות חדשים שגדלו על ברכי המוסיקה המזרחית ה"אמיתית": דודו אהרון, משה פרץ ואפילו הצעיר בחבורה – עומר אדם.
בשנים האחרונות, עם התפתחות הפופ הבינלאומי ופריצתו בסערה למוסיקה הלוקאלית, נוצר טשטוש מסוים בין מוסיקה מזרחית לבין זמרים מעדות המזרח ששרים מוסיקת פופ טהורה המושפעת מחו"ל.
אלו שנים בהן הרגאטון וההיפ הופ השתלטו על המפה המוסיקלית ואמנים כמו אייל גולן, שרית חדד, דודו אהרון, משה פרץ, פאר טסי, איתי לוי, עדן בן זקן ועוד, שנתפרסמו בתחילת דרכם בשל היותם "זמרים ים תיכוניים", מנסים לרכב על הגל העכשווי ולמסור נשמתם להתמסחרות המשוועת תמורת ותרנות, כמעט מוחלטת, על המוסיקה המזרחית האמיתית על ברכיה גדלו.
כיום ברדיו קשה למצוא שיר מזרחי אמיתי, השירים שמכונים "ים תיכוניים" הם למעשה הכל מלבד ביטים ומקצבים ים תיכוניים, כשסימן ההיכר של שיר בכדי לקטלגו כיום כ"מזרחי" הוא טקסט רדוד ואיזה "מוואל" קצר שזמר או זמרת "מרביצים" ותו לא.
בשנה האחרונה נחשפתי לשדר רדיו אחד שהחליט ללכת "נגד הזרם" ולהילחם בכל כוחו עבור החזרת המוסיקה המזרחית ה"אמיתית" אל לב המיינסטרים וללא לאות וללא כל חת מנצל את תכניתו "בריזה" ברדיו צפון ללא הפסקה בכדי לתת את הפלטפורמה למוסיקה הזו שלטענתו "נעלמה מן העולם" – אסי לביא.
אסי לביא (או בשם הבמה שלו – "אסי הג'וקר") החל דרכו הרדיופונית בגיל 18 כמרבית מובילי דעת הקהל על המוסיקה המזרחית: ברדיו הפיראטי. "שידרתי בהתחלה בתחנות פיראטיות כמו 'בריזה' ו'קול המזרח'", מספר, "בשנת 2012 הגשמתי חלום כשהתקבלתי בפעם הראשונה לרדיו איזורי".
במשך 5 שנים שידר לביא תכנית יומית ברדיו "חם אש" מבית רדיו חיפה למשך 5 שנים וכיום משדר, כאמור, תכנית יומית בשם 'בריזה' עם אג'נדה אחת מוגדרת: "להשיב את המוסיקה המזרחית האמיתית לרדיו!".
אסי, מתי החל הרומן שלך עם מוסיקה מזרחית?
"הרומן שלי עם המוזיקה המזרחית החל בגיל מאד מוקדם. נשאבתי לזה כילד עוד כשאבי (רוטשילד הפקות) היה מחלוצי הרדיו הפיראטי בישראל. הוא הקים את רדיו קול המזרח בצפון בתחילת שנות ה-90 וכבר מילדות ינקתי את התרבות המזרחית, הצלילים שבקעו מהרדיו והאומנים שפקדו את התחנה מדי יום. כבר אז התחלתי ללמוד ולחקור, אחרי שרדיו 'קול המזרח' נסגר הקמנו את רדיו בריזה ובגיל 18 פתחתי מיקרופון בפעם הראשונה ומאז הכל היסטוריה".
מהי ההגדרה למוסיקה מזרחית מנקודת מבטך?
"מוזיקה מזרחית / ים תיכונית היא מוזיקה שמזוהה בעיקר עם בני עדות המזרח ומושפעת מסגנונות רבים כמו מוזיקה ערבית, יוונית, טורקית, פרסית, תימנית, כורדית, מרוקאית, עיראקית וכו'. המכנה המשותף הוא כלי הנגינה האוריינטליים וסגנונות השירה שמתובלים בסלסולים והמון נשמה".
מה מניע אדם לקום בוקר אחד ולהכניס "ראש נקי למיטה חולה" ולהילחם בתחנות רוח למען המוסיקה המזרחית? מה מטרת המלחמה?
"כבר שנים אני מרגיש שאנשים בתעשייה מאבדים את הנאמנות לאומנות ומונעים בעיקר מתוך רצון לעשות המון כסף, מה שגרם למוזיקה המזרחית להתמסחר, ההשפעה מהסגנונות החדשים כמו: פופ, רגאטון, דאנס וכל הטכנולוגיה שדחקה את האותנטיות והחספוס שהיה פעם בשירים גרמה לי לצאת למאבק על קיומה של המוזיקה המזרחית, לפעמים אני מרגיש שאני נלחם כמעט לבד אבל אז מגיעים פידבקים שנותנים לי להבין שאני עושה משהו נכון".
כיצד המאבק שלך בא לידי ביטוי?
"המאבק הוא יומיומי, אם זה ברשתות החברתיות על ידי כתיבת פוסטים שזוכים להמון תגובות, שיחות עם יוצרים, זמרים וקודקודים בתעשייה שחושבים לרוב כמוני אבל אין להם ברירה והם נסחפים עם הזרם".
אתה נתקל במרפקים או קשיים במאבק הזה נגד הפופ הים תיכוני של עכשיו?
"האמת שכל מי שאני משוחח איתו על הנושא מצדיק אותי בעיקר הוותיקים שלאט לאט זזים ומפנים את המקום לאומנים חדשים, אומנים וותיקים ומנוסים כמו חיים משה, יואב יצחק, עופר לוי, איציק קלה, דקלון, ישי לוי, נתי לוי אלה מהדור הישן והטוב מוצאים את עצמם נדחקים לשוליים כי הם לא "נופלים" במלכודת, וזה גורם להם להוציא פחות שירים ואלבומים".
"מצחיק אותי שיש עורכים ברדיו שנותנים לזה לגיטימציה מתוך חוסר הבנה ואי היכרות עם העבר של המוזיקה המזרחית", מוסיף לביא, "היום השדרנים, העורכים והכתבים בעצמם חלק מהזרם. אני לא!"
מי מהאמנים ה"מזרחיים" היום עושה מוסיקה מזרחית אסלית לדעתך ?
"רוב האומנים נפלו למלכודת והפכו לבובות על חוטים כדי לרצות את גלגל"צ ואת הקהל הצעיר ביוטיוב ובסלולר, קשה למצוא זמרים מהדור החדש שעושים מוזיקה מזרחית אמיתית".
"אין היום זמרים שמוותרים על סימפולי המחשב והסאונדים החדשניים לטובת עיבודים אוריינטלים, הגיטרה המזרחית של אריס סאן, יהודה קיסר ובן מוש נעלמה כמעט לחלוטין, אין היום סלסולים או מאוולים כמו של זהר ארגוב, ג'ו עמר, אביהו מדינה, אלי לוזון, חיים משה", מוסף לביא, "שלא נדבר על הנשמה שכבר אין בשירה, בטקסטים ובלחנים. בין הבודדים שעדיין עושים מזרחית אפשר למצוא את מאור אדרי, חיים איפרגן, חיים דדון, נסרין, נטלי פרץ והיה את אילן נורי שעשה מוזיקה ים תיכונית אסלית ונעלם כי כנראה העדיף לא להתמסחר".
מה גרם לאנשים לנטוש את הסגנון האוריגינלי לדעתך?
"הטכנולוגיה המתקדמת דחקה את הנשמה הצידה, היום הכל אינסטנט... מהיר... כותבים טקסט רדוד וקולע, לחן ממוחזר וקליט נכנסים לאולפן עושים עיבוד מחשב, שירה בחפיף כי יש תוכנות לתיקון זיופים ויש שיר מוכן תוך שבוע, מיליוני צפיות ביוטיוב, הורדות בסלולר אבל אז האמת מתגלה בהופעות חיות", מסביר השדר, "המוזיקה שיש היום מתאימה רק לילדים. מבוגרים ואנשים שיש להם ערך לאומנות ומוזיקה לא יקנו אלבום ולא ישבו להאזין ללהיטי טראש שמדברים על וודקה רדבול".
מה יהיה הסוף לדעתך?
"כבר המון זמן אני טוען שאם זה יימשך המוזיקה המזרחית תכחד, אני עושה הכל שזה לא יקרה אבל לצערי כל הסימנים מראים שכן, אני לא רואה אומנים שיחזרו לעשות מוזיקה כמו של זהר ארגוב, עופר לוי או אייל גולן בתחילת הדרך, אין לאף אחד אומץ לעשות היום שירי נשמה כמו ליאור נרקיס, קובי פרץ ומושיק עפיה של תחילת הדרך, לאחרונה העליתי את מושיק וקובי לשידור בוועידה בהפתעה והצעתי להם להיכנס לאולפן ולעשות דואט בטעם של פעם, אני מקווה שהפעם זה יצליח".
מסר לקהל הקוראים?
"הייתי רוצה שאנשים יבינו שמוזיקה זו אומנות, מוזיקה עושים עם נשמה ולא רק בשביל כסף, אני חושב שאם הקהל שצורך את המוזיקה יעצור רגע וינסה להבין אם אלה המסרים שהיינו רוצים להעביר לילדינו, שירים שמעודדים אלכוהול, ישיבות עם נרגילות, סאטלות ולעוף באוויר", אומר לביא, "אני בטוח שלכל אחד ואחת מהקוראים יש את היכולת להתבונן, לחשוב ולהתחיל להתייחס לשירים מעט בכובד ראש, להתייחס למילים, ללחן, לעיבוד ולהגשה של הזמר לפני שלוחצים שיתוף בפייסבוק וקונים כרטיס להופעה ואז מתאכזבים. ברגע שהקהל יראה שהוא לא טיפש האומנים יעשו להם מעט יותר כבוד".
הזמר מושיק עפיה הגיב גם כן לנושא ואמר: "המוזיקה קצת איבדה שליטה, נהיה יותר מדי פופ, המוזיקה נשמעת כמו דיג'יי, נעלמו הכל נגינה הכל נהיה מחשב וזה פחות מדבר אליי". קובי פרץ התבטא על הנושא בעבר והוסיף: " יש שירים במוזיקה המזרחית שהפכו לנכס צאן ברזל, השירים העכשוויים הם להיטי רגע".