בשנות ה-80 הייתה תחרות תקשורתית אחת שעניינה את הציבור: לא, לא, אני לא מתכוון לתיסלם ובנזין אלא לתחרות בין 2 הדיוות הגדולות של הפופ הישראלי דאז- ירדה ארזי ועפרה חזה.
בשנת 2000, לפני 18 שנה הלכה חזה לעולמה ועם מותה הפכה לאייקון תרבות וזמר שלא נס ליחו. במקביל, ארזי הוסיפה להקליט, להופיע ולאחרונה גם חברה לגבעטרון לסיבוב הופעות מוצלח ושומרת על מעמדה כאושיית זמר עברי.
הוא סיפר לי כי לא ידע מי יבצע את השיר, אך בעקבות פנייה של כאן גימל (שיזמו פרויקט "קול הנשמה", פרויקט מחווה בדמות גרסאות כיסוי חדשות לשיריה של חזה) וגברי מזור (מנהלה ויד ימינה של ארזי) הוצעה ירדנה ארזי לבצע את השיר. בחירה שלדבריו הייתה מוצלחת מאד.
ארזי נשמעת בשיר במיטבה ומצליחה לגעת ולרגש בביצוע, גם אם נניח לרגע בצד את עניין ה"גימיק" שבוודאי נלקח בחשבון בהקלטתה שיר לזכר עפרה חזה ז"ל. השיר תפור לקולה ומידותיה הקוליות של ארזי והיא משרתת היטב את המלודיה והטקסט שמשרתים את קולה בחזרה.