הילי ילון: "חוויתי חרדת נטישה, אהבה לא ממומשת וחיפוש אחר נפש תאומה"

כשהשחקנית, היוצרת והזמרת הילי ילון (33) חשבה על שם לאלבומה החדש, השני, היה רק מונח אחד סימבולי שהדהד במוחה: "כל רגע מת". על פניו זה נשמע מלנכולי, אך מתברר שמאחוריו יש כוונה. "זאת עובדה שכל רגע בחיים הוא רגע מת: רגע שהיה עכשיו, בדקה הבאה כבר יהיה נחלת העבר. רגע מת זה לא תמיד קודר ואפלולי, כי גם רגע קשה יכול למות ולהתחלף ברגע טוב", היא מסבירה. "התלמידים שלי למשחק העלו לא מזמן סרטון לפייסבוק וכתבו שם: 'כל רגע חי'. כמו שכל רגע מת, כל רגע גם חי. אלו חוקי הטבע".

בהאזנה למיני־אלבום, המונה שישה שירים, ניתן למצוא כעס, שיברון לב, עצבות וגם אושר, תקווה וצחוק. "האלבום הוא כל מה שאני, ומסכם את כל מה שעברתי בשלוש השנים שעבדתי עליו עם אדם בן אמיתי, המפיק המוזיקלי", היא מספרת. "חוויתי חרדת נטישה, אהבה לא ממומשת וגם חיפוש אחר נפש תאומה. כל אלה יצרו את האלבום. יש בו גם המון דברים חיוביים, למשל השירים 'נפש תאומה', 'אל תוותר' ו'הבית הוא הלב' הם מאוד שמחים. האלבום חצוי: צד עצוב וצד שמח. אגיד עוד משהו: כשאני מאזינה לאלבום, אני מקבלת כוחות ואנרגיה מהקלישאות שפיזרתי בו. הוא מעין תרפיה עבורי".

יש בו המון השפעות פולק־רוק. ממי שאבת השראה?
"האמת שהושפעתי באלבום מאמנים כמו ג'וני קאש ובוב דילן".

למעשה, ילון החלה את דרכה לפני כעשור וחצי כשחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון. היא זכתה להכרה בזכות תפקידים שגילמה, בין השאר בסדרות קאלט כ"השמינייה", "משחק החיים", "סברי מרנן" ו"השיר שלנו", ובסרטים כמו "סוף שבוע בתל אביב" ו"עץ לימון".

לצד המשחק, הוציאה כמוזיקאית אלבום בכורה ("אולי להישאר", 2010) ואלבום משותף עם להקת "אנרגיה חולנית". בפעם האחרונה שראיינתי אותה, עם צאת הסינגל הראשון מהאלבום הנוכחי, "נפש תאומה" (עם אלון עדר), סיפרה כי החליטה לקחת פסק זמן ממשחק ולהתמקד נטו במוזיקה. "גם היום אני עדיין מתמקדת בעיקר במוזיקה", היא אומרת. "משחק לא תמיד מדבר אלי, ואילו מוזיקה מלווה אותי כל רגע בחיים. אני עדיין מלמדת משחק ולפעמים מבליחה לתפקידים שאני בוחרת בקפידה ומתאימים לי, כמו למשל תפקיד בעונה החדשה של 'כפולים', אבל בעיקר מתמקדת בהופעות וביצירת שירים. כל יום אני כותבת שיר. אני גרה ביער ויש לי המון השראה שם".