לו הייתם באים לפני 20 שנה לעדינה אבן־זוהר, עובדת סוציאלית בהכשרתה ואשת הייטק בעיסוקה, ונוחתים עליה בנווה השקט שלה ביישוב כמון שבגליל התחתון, עם בשורה שבבוא היום יתהפך עולמה והיא תיהפך לפתע לזמרת, היא הייתה אומרת לכם שהתחלקתם על השכל. "לפני 20 שנה זה עוד לא היה חלום", מודה אבן־זוהר, שלפני כחודש, בגיל 62 הוציאה את Changing, אלבום שלישי בתוך שש שנים.
איך הכל התחיל?
"במשבר של אמצע החיים. אתה יודע, מתחתנים, חיים, מתגרשים. נקלעתי לחשבון נפש עם מחשבות לאן אפנה, אחרי שכבר שמתי בצד את העיסוק בעבודה סוציאלית, הייתי בלי כיוון מוגדר בשנות ה־40 המתקדמות שלי. חברה שידעה על ההתלבטויות שלי שלחה לי מאמר על נשים שלומדות בסדנאות משחק. קסם לי להגיח מהגליל היפהפה שלי וללמוד בסדנה בעיר הגדולה. האמת? לא התרשמתי מאותן סדנאות. ראיתי בהן אמצעי להוצאת כסף מאנשים".
ואיפה התחבאה הזמרת?
"היא צצה כשבאחת הסדנאות הופניתי אל כרמלה ינוב, מורה ותיקה לפיתוח קול. אצלה נשביתי בקסם השירה וממנה קלטתי שיש לי סיכוי להצליח כזמרת. בעצם, איזו זמרת? הבנתי שכמי חייתה שנים בארצות הברית, יתאים לי לשיר ג'אז. את ההופעה הראשונה קיימתי אצלי בסלון בכמון. למעשה, אז, ב־25 ביוני 2005, נולדתי כזמרת".
לא הייתה לך בעיה להגיח משום מקום ולהתחיל להופיע?
"ברור שפחדתי ורעדתי. כדי להירגע, הייתי עושה מעין ספירת מלאי של מה שעברתי בחיים. ניתוחים, מחלות, לידות, מלחמות, תאונת דרכים. מה זה הופעה מול כל אלה? רק לצאת לקהל ולשיר. מהקשר עם הקהל - כמי שאוהבת אנשים - נבניתי".
כמי שקראה לאלבומה החדש Changing, את ה'צ'נג'ינג' העצמאי הראשון בחייה עשתה בגיל 21, ועם תואר טרי בעבודה סוציאלית אמרה שלום למשפחתה בניו יורק וחזרה ארצה לתחנתה המקצועית הראשונה, בשירות בתי הסוהר.
כשהכירה את בעלה עברה עמו מירושלים לנוף הגלילי ביישוב הקהילתי כמון. משם הגיחה אחרי הרבה זמן בעקבות עבודתו לקליפורניה, שם השתלבה עמו בתעשיית ההייטק. כיום, אחרי פרק זמן נוסף בכמון, היא, גרושה ואם לשלושה, מנהלת את הקריירה המפתיעה שלה מתל אביב.
כשאבן־זוהר ומנהלה המוזיקלי, הפסנתרן גיורא ליננברג, הרגישו שהיא בשלה להוצאת אלבום בכורה, קישרו אותה ל"מאסטר" לואי להב, כדי שישמש לה כמנהל אמנותי, הגם שאיננו ג'אזיסט במהותו. כששמע את שירתה, נדלק ישר. "כשפגשתי את עדינה, ידעתי מיד שהיא מישהי שארצה להיות בסביבתה", מודה להב. "הגם שהתחילה לשיר בגיל לא צעיר, היא נשמעת צעירה ועם המון אנרגיה. עדינה שרה את עצמה, עמוסה בכישרון ובלב גדול".
"מיד נוצר בינינו קליק", מספרת אבן־זוהר. "לואי כנראה לקח אותי כאחד שאוהב אתגרים, ובאותו רגע התאים לו לטפל במשהו חדש. גדולתו היא שידע להוציא ממני את השירה הכי טובה שלי. התחלנו באלבום של סטנדרטים של ג'אז. בשני עברנו לשירים שאני כתבתי עם אילה אשרוב באנגלית, השפה שיותר נכון לי לשיר בה".
"האלבום השלישי של עדינה קצת יותר פופי ויותר מיינסטרימי", מעיד להב, שהיה על קו תל־אביב־לונדון, שם חיברו את השירים המנהל הטכני יועד נבו ונינה סמית', זמרת ויוצרת אנגלייה. "לא יודעת איך זה קרה, אבל שירים שהם כתבו יצאו מאוד אישיים שלי", היא מעירה.
אם באלבומך הראשון נקראת עדינה אבן־זוהר, לאן נעלמה האבן באלבומייך הבאים?
"כשהבנתי ששמי ארוך מדי, קיצרתי ל־Adina E".
ובעתיד?
"חו"ל. העולם הגדול קורא לי".
את מתחרטת שהתחלת מאוחר?
"לא. הדברים קורים כשהם צריכים לקרות".