בערב מרגש וסוחף הסתיימה אמש עונת "MKR", אסתר ויהונתן מצפת, זכו במקום הראשון ובתואר "המטבח המנצח". השניים, כידוע, חזרו בתשובה, והיו בעלי ניסיון בתחום המסעדנות, אך נחלו אכזבה וכשלו בתחום. הם היו מלאי תקווה שהתחרות הזאת תעניק להם הזדמנות נוספת, והזכייה הייתה עבורם חלום שהתגשם.
אסתר, שהיא מלכת הבצקים והתיבול הנכון, וגם מלכת הדמעות שלא הפסיקה לבכות מהרגע שנכנסה לאולפן, היתה לאורך העונה יותר אמיתית מאמיתית, גם בביקורתה כלפי המתמודדים האחרים ואופן הבישול שלהם, גם כלפי עצמה, ובעיקר כלפי יהונתן בעלה שלא פעם כמעט רצה להגיד לה שהם ייפגשו על מדרגות הרבנות. מזוג שנהג לבשל בסגנון של אוכל רחוב, הם השתדרגו והוציאו מנות מורכבות ואלגנטיות יותר הן בטעם והן בנראות, למרות שתמיד נשארו נאמנים לעצמם והאוכל אף פעם לא היה מפונפן או יומרני.
פקטור נוסף שלדעתי תרם לא מעט לניצחונם היה הסיפור האישי שלהם. זוג השואף לנצח בתחרות ויהי מה, ולא מטעמים של פרסטיז'ה אישית, אלא מהצורך הפרקטי והפשוט לפתוח מסעדה שתשמש מקור פרנסה עבורם ועבור ילדיהם, כי אין להם מקור פרנסה אחר. הדבר עורר אמפתיה מצד כולם. חיים כהן, השופט בתחרות, לא הצליח להסתיר את העובדה שהם הפייבוריטים שלו לניצחון ולא הפסיק לגמור עליהם את ההלל, גם כאשר הגישו המבורגר בלחמנייה, שהיה טעים ועסיסי לכל הדעות, אולם לא אוכל "יוקרתי" או מנה של "מרצדס", אם להשתמש במילים החביבות על חי, האחיין של לבנה.
לבנה וחי הגיעו למקום השלישי למרות כל המאמצים שעשו להגיש ב"מסעדת הארמון" שלהם שפע של כיבודים כיד המלך ולמרות האסתטיקה שהייתה כה חשובה לחי, המתמודד הצעיר בעל הפתיל הקצר, אך גם בעל החיך העדין שניחן בכישרון של אמן במטבח, שלא יהסס לקשט את הצלחת בפרחים בלתי אכילים, ובלבד שיהפכו אותה למנה של מישלן. לעומת זאת, לבנה, הדודה היפה והמרשימה, חיפשה פחות יוקרה ויותר אוכל מרוקאי טעים ומוכר מהבית. העבודה המשותפת של השניים, שכל כך שונים בכל הקשור לקולינריה איכותית, הניבה מאכלים של ישן, מול חדש ומודרני.
עדן ועומר אניני הטעם, שאף הם שאפו לגדולות וניסו להגיש תמיד מנות מורכבות ולא שגרתיות, סיימו במקום הרביעי, לאכזבתו הגדולה של עומר שכל כך רצה להרשים את אבא שהוא כל כך מעריץ ואוהב.
ללי ושמרית, גם יפות וגם אופות, הגישו אמש קינוח יפהפה של טארט טאטן, וגילו לאורך העונה יצירתיות מרעננת, חדשנית ומעודנת בצורת ההגשה והטעמים. הן הגיעו למקום השני והמכובד ואם זה היה תלוי בי, הייתי מעניקה את פרס הניצחון גם להן.
במטבח - המוזות לא שותקות
אומרים שכאשר התותחים רועמים המוזות שותקות. לא כך במטבח. הדרום בוער, בצפון מנהרות, הבורסה קורסת, ואילו הטלוויזיה עסוקה בלהציג מגוון תוכניות של בישול מכול הסוגים והמינים. רובנו כבר מאס מלצפות בכל הצונאמי הזה של תוכניות בישול. אולם תוכנית "MKR", שמקורה באוסטרליה, הייתה בהחלט תוכנית בישול מרתקת, לא רק בגלל המאכלים שגרמו לנו לרייר, אלא אף יותר בגלל הדרמות שנוצרו תוך כדי עבודה במטבח, הדינמיקה טעונת המתח בין המתחרים, הקליקות שנוצרו והריבים בין בני הזוג עצמם שלא פעם הגיעו לטונים בוטים וצורמים.
שלא כמו ב"משחקי השף", ששם כולם יוצאים מעורם על מנת לפרגן ליריביהם, מה שלא תמיד נראה אמין, כאן בלטו לא פעם חוסר הפרגון והקנאה שהם לגמרי טבעיים בתחרות בריאה. ייאמר לזכותם של חיים כהן ורותי ברודו, שהם לא התערבו ונתנו "לנערים לשחק לפנינו", במלוא עוצמותיהם או חולשותיהם, ומכאן נוצר העניין שתוכנית זו עוררה.
"MKR המטבח המנצח" שודרה במשך כמעט שלושה חודשים בפריים טיים אחרי מהודרת החדשות, לפעמים חמש פעמים בשבוע, כאילו שמדובר בתוכנית בעלת חשיבות מרכזית בחיינו. אולם מי יתנגד לשטוף את עיניו בצלחות מרהיבות של אוכל מגרה, או להשתעשע על חשבון אייל שני שמנתח אוכל כאילו היה שיר של ביאליק ומשווה את הניוקי של ללי ושמרית לאדמה, ואת השמנת לשמיים? אין כל רע בלהתנתק לרגע מכול החדשות המדכאות שרק צרות, הפחדות וקטסטרופות מנחיתות עלינו כל יום באותה שעה, ולצחוק ביחד עם אלכסה, שפית של אוכל רוסי שלא הצליחה להגיע לגמר, שמחקה את אלכס מתנהל באיטיות כמו צב במטבח כאילו אין תחרות בעולם. אני לא יודעת איך אתם, אבל אני די נהניתי.