"חוזה לך ברח", "בלדה לשוטר", "לישון לישון", "זה מכבר", "יונתן סע הביתה", "טוליק" ועוד, הם רק קומץ מלהיטיו הגדולים של אושיק לוי (74), שהפכו במרוצת השנים לקלאסיקות ישראליות ואת לוי לאחד הזמרים הבולטים בשטח מאז הסבנטיז ועד הלום. בפסח הקרוב, יופיע לוי בפסטיבל "תור הזהב 7" באשדוד, במופע "הבוריקיטס של אמא", לצד דורית ראובני, דפנה דקל, אהרון פררה ומור קרבסי. במופע, בהנחיית יענקל'ה מנדל, יחזור לשורשיו המוזיקליים, לצלילי הלדינו מבית אבא ואמא.
הוא אומנם לא היה מזוהה עמם במשך עשרות שנים, אך באלבומו "בקצה ילדות" (1990) חזר אליהם. במופע ישיר לוי את "יד קטנה" (Blanca Flor), "עצי השקד" (Arvolicos Dalmenda), ו"אדיו" (Adio Querida). "הלדינו הייתה המוזיקה שספגתי בבית. היא הייתה חלק בלתי נפרד מילדותי", חושף לוי. "אני זוכר שעוזי חיטמן ז"ל, סיפר לי שכילד נהג לבוא לדודיו בגבעת שמואל, שגרו דלת ליד דלת של המשפחה שלי. אחרי הקידוש הם היו באים אלינו, והיינו יושבים ושרים בלדינו עד 12 בלילה".
ובכל זאת, התחלת לשיר בלדינו בגיל מבוגר. התביישת בזה?
"זה לא שהתביישתי בזה; פשוט רציתי משהו אחר. נמשכתי למוזיקה החדשה של הפופ והרוק, אריק איינשטיין ושלום חנוך ונפתלי אלטר. זה מה שבער בי באותן שנים. רציתי לשיר את זה. אחי לוליק, לדוגמה, שימר ועדיין משמר את השירים הללו. כשהוריי נפטרו, הוצאתי את התקליט 'בקצה ילדות'. אני זוכר שצחקו עלי: 'מה לך וללדינו?'. אפשר לחשוב שנולדתי בוורשה. הלו, זו הילדות שלי. גם אם לא שרתי בלדינו, עליה גדלתי ואותה ינקתי מהבית".
תאר קצת את הבית שבו גדלת.
"הוריי נולדו בארץ, אמא בירושלים ואבא בתל אביב. אמא ממוצא יווני ובוכרי, ואבא ממוצא תימני ובולגרי. בבית דיברו גם בלדינו, אבל בעיקר שרו בלדינו. ההורים דיברו עברית, לדינו וערבית. אמא דיברה גם יידיש, פולנית, גרמנית ואנגלית".
מפריע לך שכמעט לא משמיעים אותך ברדיו?
"זה כבר מזמן הפסיק להפריע לי. הוצאתי לפני שנה שיר חדש ('צא מן הבית'), שיר נהדר שלא הושמע הרבה. פעם, לדוגמה, כששלחתי שירים חדשים שלי לרדיו, נתנו לי תשובות הזויות כמו: 'בצהריים אנחנו משמיעים רק שירים שמחים'. כאילו השירים שלי עצובים".
יש סיכוי שתוציא אלבום חדש?
"אני כבר לא רואה טעם בלהוציא אלבום. היום זה רק גורר אותך להפסדים כלכליים. אז הוצאתי שיר לפני שנה, ואולי בקרוב אוציא עוד שיר. אני עובד על חומרים חדשים או לפחות מנסה. אבל, אני חייב לציין, שמהתמלוגים שאני מקבל על השירים הישנים שלי - המצב שלי סביר".
יש אמנים צעירים שאתה אוהב לשמוע במיוחד?
"אני מאד אוהב את סיוון טלמור, שלומי שבן ואמיר דדון. יש חבר'ה צעירים מעולים".
מה התגובה הראשונה שאנשים זורקים לך היום ברחוב?
"'לאן נעלמת?'. אני סתם מתלוצץ. האמת היא שהתגובות של האנשים שניגשים אלי, מרגשות אותי, גם ילדים שרואים 'בלי סודות' בבית ספר מכירים אותי, גם האמהות שלהם וגם הסבתות שזוכרות אותי מהשיר ב'השוטר אזולאי'. התגובות החמות של האנשים מחממות לי את הלב כל פעם מחדש".
"הבוריקיטס של אמא", 22 באפריל, שני, 21:00, המשכן לאמנויות הבמה, אשדוד