באווירת הבחירות שפקדו אותנו השבוע ותפסו כל חלקה פנויה של מצע תקשורתי, הימים היו גדושים בשירים ישראליים חדשים שאינם דווקא משתייכים לסוגת הקלפי. עומר אדם, ליאור נרקיס, אתי ביטון, טיפקס ועוד לא הותירו לעניין הבחירות לקלקל להם את החגיגה המוזיקלית ובחרו במוזיקה. זאת, לצד אייל גולן שצפוי להשיק אלבום חדש וכפול ביום חמישי הקרוב ועדן בן זקן שתשיק אלבום ביום ראשון ושיר חדש ביום חמישי הקרוב.
לפני שנתחיל את המדור השבועי של "חם באוזן", רציתי רק להסב את תשומת לבכם לשיר הבינלאומי החדש של הזמרות הלטיניות בקי ג'י ואניטה – "Banana", שיר לטיני ששדר "הרדיו החברתי הראשון" גיל קובניטו אשכנזי הסב את תשומת ליבי אליו. השיר נוצר בהשראת שני שיריה של זוכת האירוויזיון נטע ברזילי שלנו – "באסה סבבה" ו-"Toy" הנשמעים שזורים בתוך שירן החדש של שתי הזמרות הלטיניות שמוכרות חושניות ושובבות בשיר פופ אסלי. אתם תשפטו אם יש דמיון או אין:
באסה:
שני אמנים שאני מאוד מעריך באופן אישי, ליאור נרקיס ואליה רוסיליו, חברו השבוע יחד לדואט משותף - "איפה החיים שלי?", בלדה רומנטית עכשווית בניחוח פופי שקט שמנסה להישמע כמשהו עדכני שידבר לקהל של בני נוער, קהל שאינו בהכרח עיקר קהלו של נרקיס.
אני מודע שדי התאכזבתי מהשיר. הלחן אמנם מתאים להלך הרוח של השירים כיום (לטוב ולרע) אבל הטקסט והחריזה הדי שטחית לא עושים טוב לא לנרקיס ולא לרוסיליו, בייחוד כשלשניהם יש מוניטין של יוצרי איכות.
"תגידי יצא לך לחשוב עליי תוך כדי, שזרקת אותי בשביל בן זונה עם מאה אלף קיי", כך שר נרקיס לבחורה ששברה לו את הלב ולמעשה מלבד עניין הקללה והסלנג העכשווי, גם הוא נשמע לי די מאולץ מבחינת החריזה כי 100K זה למעשה 100 אלף, ו-100 אלף קיי הוא בעצם מאה מיליון, מה שספק אם גבר או יצור כלשהוא יכול להגיע אליו בקלות, בטח שלא ישראלי אנונימי שגרם לחברה בשיר של ליאור נרקיס לזרוק אותו בגללו. כל זה מוכיח שהחריזה המאולצת די הולידה נתונים מופרכים.
הביצוע גם פחות היה לטעמי כי הוא נשמע לי טכני מדי ופחות מלא בנשמה, כנות ורגש מפי השניים, שכמבצעי דואט היו אמורים להישמע לטעמי כגוף אחד ולא כשתי ישויות שונות ומנותקות זו מזו. השניים נשמעים כמתאמצים מדי למצוא להיט ובדרך מאבדים את האיכות ואת הפאסון האופייני להם. וחבל. שיר שהייתי גונז.
סבבה:
אתי ביטון, שעברה תהליך התבגרות רציני בשיריה וחזרה לאחר פסק זמן מסוים לשחרר שירים חדשים, שחררה השבוע את "מטורפת", בלדת פופ משופשפת שבנויה בצורה הפשוטה והיעילה ביותר עבור ביטון: בתים שקטים ופזמון שמרים את השיר וסוחף את המאזין.
לרוב אני לא אוהב נוסחאות אבל הפעם זה באמת מצליח, בייחוד כשמדובר בשילוב של אלמנטים אתניים עם נגיעות פופ ווקאליסטית מעולה שניכר כי מתחברת בכל מאודה למילים שיוצאות מפיה.
אם חשבתם שהראפ האמיתי בארץ די נעלם, אז אמנים כמו איזי (ארז שרון) דואגים שהגחלת תישמר ותבער כתמיד. בשירו החדש "פול גז", מזכיר איזי את הראפ המסורתי והאותנטי שהמליך אותו בזמנו לאחד מחלוציו.
הוא מדבר בשיר, המאוד אישי ורווי בביטים, על הרצון שלו לחזור לשבור שיאים מוזיקליים, על הקריירה שלגביה אין לו שום חרטות ועל הרצון להיות אדון לעצמו ברוח החופש והאהבה העצמית.
השבוע השיקה להקת טיפקס את שירה החדש - "גזגז", שיר בו מככבים סולן הלהקה קובי אוז וזמרת הלהקה, דניאל סאן קריאף.
השיר מהול באופן מובהק בדנ"א הטיפקסי המוכר והידוע עם מונחים עכשוויים כמו "הרצאה של טד", "בחוף של מוש" וכו' ומציג למעשה דואט טיזרי בין קריאף, המגלמת את האישה המחוזרת, לבין שלושה טיפוסים שונים המחזרים אחריה ומנסים לפתותה.
הקצב האתני-מרוקאי עם נגיעות הרוק והפופ ובייחוד הפזמון קלים לעיכול ומרוממים את מצב הרוח, אם כי לקח לי קצת זמן להתחבר למשמעות השיר ולהיסחף בקצב הבתים. לבסוף זה קרה ואני מזהיר אתכם, ברגע שתשמעו את הפזמון: "גזגז אחינו גזגז, את מי אתה מהנדז", הוא הולך להידבק במוחכם עד כדי זמזומו נון סטופ.
עף לי הסכך - ירדן סקסופון - Demons
הרבה זמן שאני עוקב אחרי ירדן קליימן, מוזיקאית וסקסופוניסטית מהעסוקות והבולטות בארץ שמנגנת בין השאר בשלל הופעותיו של עומר אדם. בלא מעט מהופעותיה לבד בשלל פסטיבלים בארץ ובחו"ל, קליימן, המופיעה תחת שם הבמה – "ירדן סקסופון", מציגה טראקים מקוריים שלה שמשלבים נגיעות מוזיקה אלקטרונית עם האוס וג'אז.
אחרי לא מעט זמן, שחררה השבוע ירדן לראשונה את טראק הבכורה הרשמי שלה – Demons מתוך אלבום שבדרך ואי אפשר שלא להישבות בקסם צלילי הסקסופון עם האפקטים האקלקטיים והאלקטרוניים שהיא שוזרת בטראק שיצרה. שווה האזנה.
ראיון היכרות – קורל
באווירת האירוויזיון, היוצרת והזמרת הצעירה קורל הקליטה במסגרת פרויקט והמופע חדש בשם, "הפרחים הקטנים", במסגרתו היא מבצעת בצרפתית את מיטב הקלאסיקות הצרפתיות משנות ה-50 וה-60 שהפכו לנכסי צאן ברזל בעברית. כחלק מהפרויקט הוציאה הזמרת את השיר "Poupee De Cire, Poupee De Son" שזכה באירוויזיון 1965 בביצועה של הזמרת הצרפתייה פראנס גל.
השיר הפך לקלאסיקה עברית בביצועה של שלישית גשר הירקון עם מילותיו העבריות של חיים חפר – "אל תכעסי זה לא אסון" (שנכללה באלבומה השני של השלישייה משנת 1966) וזכה לגרסה עברית נוספת של זמרת הפופ הישראלית מהסיקסטיז – "גילה אדרי" תחת הכותר "בובה של קש" שתרגם לעברית גלעד בן ש"ך.
הביצוע של קורל שזוכה לעיבוד והפקה מוזיקלית של שי להב (מופע הארנבות של ד"ר קספר) ועמרי אמדו, מגיש את השיר בצורה עכשווית ועדכנית בביצוע צרפתי מעניין ומקורי. השיר הראשון מהפרויקט היה ביצוע צרפתי של קורל לשיר "אילו ציפורים" שהתפרסם בעברית בביצועה של להקת הנח"ל (תרגום עברי: נעמי שמר) ובצרפתית בביצועה של להקת הקומפניון דה לה שנסון.
קורל, מהיכן הרעיון להקליט שירים צרפתיים ישנים מחדש ודווקא בצרפתית?
"בתור ילדה גדלתי בבית על מוזיקה ארץ ישראלית לצד מיטב השאנסונרים הצרפתיים כמו ג׳ורג׳ בראסנס, ז׳אק ברל, מוסטקי ועוד. כשהמפיק המוזיקלי של הפרוייקט, שי להב (מופע הארנבות של ד״ר קספר) ואני, התחלנו לחקור ולקבל השראה קצת מהמוזיקה עליה גדלתי, גילינו עולם שלם של שירים שבעצם תורגמו מצרפתית לעברית בשנות ה-50 וה-60 על ידי מיטב האומנים הישראלים דאז. הופתענו לגלות כמה מאותם שירים עליהם גדלתי חולקים גרסה עברית שלימים הפכה לקלאסיקה ונכס צאן ברזל בתרבות הישראלית, ומיד עלה הרעיון לאגד אותם יחד לכדי מופע שיציג את הקשר הקסום שבין הצרפתית לעברית".
מהי לדעתך הסיבה ששירים כאלה הפכו לקלאסיקות גם בישראל?
"זו הייתה תקופה שבה התרבות בארץ הושפעה רבות מהתרבות הצרפתית ועד שנת 67' צרפת הייתה מעין מדינת החסות שלנו, לפיכך כל שיר בעל ניחוח צרפתי התקבל אצלנו בחיבוק אוהד, בין אם במודע ובין אם לאו. בנוסף, אני חושבת שהלחנים המיוחדים הללו, לצד מקור ההשראה בטקסטים ובאופן ההגשה של אותם שאנסונרים, נתנה לגרסאות העבריות קסם על זמני, בדיוק כמו המקור הצרפתי שלהם".
את במקביל יוצרת גם שירים מקוריים בלועזית (כמו Run לדוגמא שהוצאת לא מזמן). מכוונת לחו"ל?
"אני אכן עובדת על שירים מקוריים ויוצרת כל הזמן. את השירים מלחין כיום שי להב, ובתחילת הדרך הלחין יחד איתו גם אמיר פרישר גוטמן ז״ל. את הטקסטים אני כותבת. למוזיקה אין גבולות בעיניי, אני מכוונת ללבבות של כל מי שמתחבר לשירים שלי, בארץ ומעבר לים. תתפלא לשמוע שהלהיט הכי גדול שלי עד כה "Je Voyage", הכי הצליח דווקא בספרד ודרום אמריקה וכבש שם את מצעדי הפזמונים במשך חודשים".