בדרך כלל, חג הפסח מביא עמו אינפלציית אלבומים חדשים של מיטב האמנים המנסים "לתפוס טרמפ" על אווירת החג. השבוע, למעט אייל גולן ועדן בן זקן, לא היו אמנים בולטים ששחררו אלבומים, ואולי זה מעיד על תחילת סוף עידן האלבומים ונסיקתם של הסינגלים הבודדים.
השירים שיצאו השבוע לא עסקו בחג הפסח או באווירת החירות, בניגוד לשנים קודמות שהולידו שירים שניסו לנצל את מומנטום החג, ובקו התפר שבין ימי השמחה לאבל (יום הזיכרון לשואה ויום הזיכרון לחללי צה"ל שבסופו יום העצמאות), יצאה סדרת סינגלים מגוונים, שונים, מפתיעים (בחלקם), לטוב ולרע.
קלאסה
מיקה קרני הפתיעה אותי השבוע והצליחה לרגש אותי ולפרוט על מיתרי הלב. שירה החדש "סאלאם בומביי", המשלב פופ והיפ הופ מערבי עם פזמון מזרחי וקליט שמהדהד בראשי למן השמיעה הראשונה, הוא מאסטרפיס מונומנטלי שמציג יוצרת ורסטילית וכישרונית שיכולה לחלוש על שלל סגנונות, למזג ביניהם ולעשות זאת בצורה מושלמת. בכלל, בתקופה האחרונה שבה קרני מתעדכנת ביצירת פופ איכותי ועכשווי, היא יוצאת מהקופסה, מגדילה ראש, פותחת אופקים וזה רק משחק לטובתה.
באסה
בעודו נהנה משאריות אבק הכוכבים שנותרו מהשתתפותו ב"אח הגדול", ממשיך בן זיני יחד עם הפרטנרית טיילור מלכוב ("טיי") לשחרר שירים במהירות מסחרית, ולאחר שבשיר הקודם ("נסיכה שלי") שיתף פעולה עם חברו מבית האח, שי חי, מגיע הפעם תורו של הראפר רון "סקיי" נשר.
השיר "סטאנשוויה" ממשיך את הקו בו דוגלים זיני וטיילור - פופ טראשי הלועג לאינטליגנציה וכולל חריזות גרועות (קומבינה – זינה, גיא פניני- סיני), זיופים למכביר (יש אנשים שצריכים לשקול שנית אם לקחת מיקרופון, רק אומר), מלודיה נוסחתית יתר על המידה ובקיצור - אנדרלמוסיה מוזיקלית.
קרוב לוודאי שהשיר יגרוף מיליוני צפיות ובני נוער יזמזמו את גיבובי המילים השטותיות האלה בעל פה, וזה רק מעיד על רמתו הנמוכה של הפופ מהז'אנר הזה, בו כוכבי רשת מחליטים להפוך לזמרים. לו היו יודעים לשיר – ניחא. לו ידעו לכתוב שירים – ניחא. אבל כשיש רק רעש, צלצולים וקליפים מושקעים, המוזיקה יכולה לצאת לגמלאות. ועדיף, במקרה של זיני וטיילור בשיר הספציפי הזה, שזה יקרה כמה שיותר מהר.
נטול מקוריות, לא מחדש מי יודע מה ודי טרנדי ושבלוני. זה מה שעבר לי בראש כששמעתי שוב ושוב את שירו החדש של שמעון בוסקילה: "כובע עם שפן". אני חושב שהטקסט מעולה, מביע מסר ומחאה חברתית על המצב בארץ ואף עוקץ קמעה את הפוליטיקאים: "נהיה פה בלגאן ושוב פוליטיקאים מוכרים לנו בינתיים עוד כובע עם שפן".
אבל העובדה שהלחן דומה לעוד אינספור שירים מאותו סגנון, חצי לטיני וחצי מסלסל, לא הולמת את בוסקילה שתמיד התיימר להיות והיה יוצר מקורי שמביא משהו חדש ואישי ולא מתחקה אחרי "מה שהולך". הפעם זה הלך ממנו. לא לו.
באסה סבבה
חוסר המקוריות בא לידי ביטוי גם בשירו החדש של איתי לוי – "זז בטירוף", פופ קליל עם טקסט שטותי ("אז אני אומר לה בייבי, אני לא עובד במייבי") וחובבני, לחן סטנדרטי, מקפיץ אך לא סוחף, ופזמון שלא מרים יותר מדי לשיר ולא גורם לאקסטזה או התלהבות יתר.
עם זאת, השיר תפור על איתי לוי ועל קולו והוא מבצע אותו במיטבו, בכריזמה, חן ופרפורמנס מעולים וגם אם זה לא להיט שייזכר בטווח הארוך, אלא שיר אינסטנט, לוי עומד במשימה היטב.
חדש באוזן:
Galisko – Unfixable הכירו את היוצרת והזמרת הצעירה עמית גליסקו או בשם הבמה פשוט– Galisko שבימים אלה הוציאה את סינגל הבכורה הרשמי שלה – Unfixable, בלדת פופ עדכנית ועכשווית החושפת ווקאליסטית נהדרת המתחברת בכל נימי נשמתה לשיר אותו מבצעת (ויצרה בעצמה) ומצליחה לרגש ולהגיש איכות. יריית פתיחה מעולה.