מ"פרי גנך" ועד "כשהלב בוכה": הסיפורים מאחורי שירי יום הזיכרון

"השיר התפרש על פני כל כך הרבה מקומות, וכל כך הרבה אנשים ניכסו אותו כסיפור אישי שלהם, אז לא רציתי לפגוע בעניין", מספר כותב השיר אבי קורן. "לפני כמה שנים, כשנלחצתי, סיפרתי את הסיפור האמיתי. כתבתי את השיר בשנת 1970. ב־6 ביוני 1967 נפל בקרב על ירושלים חבר גרעין נח"ל שלי, טוראי אליעזר גרונדלנד שכינויו היה 'לשקה'. היינו בתקופת המילואים הראשונה שלנו. ההיכרות בינינו החלה כבר בשומר הצעיר. הלכנו יחד לנח"ל, והמספרים האישיים שלנו היו עוקבים: מספרו האישי היה 495836 ושלי היה 495837. היינו מאלה ששרו את כל השירים וידעו את כל המילים של השלאגרים של התקופה. לשקה היה החבר הראשון שלי שנפל, וזה הלך איתי כל הזמן והיה לי נורא קשה עם זה".

"חבר נפש נוסף שלי עד היום הוא יוסי ריין (יוסקה). למדנו יחד בתיכון, ואני זוכר שבתמונת המחזור שלנו נורא נבהלתי כשראיתי את התמונה שלו. הוא שאל אותי: 'מה אתה מבוהל כל כך?' אמרתי לו: 'התמונה שלך נראית כמו של אחד שנפל במילוי תפקידו'. צחקנו על זה כל הזמן. יוסקה ואני עשינו יחד טירונות בנח"ל והוא פנה לקצונה. בזמן מלחמת ההתשה הוא היה קצין ונכנסתי לחרדה איומה שיקרה לו משהו. עם פטירתו של לשקה ועם הדאגה העצומה ליוסקה הלכתי בלב. באותה תקופה עבדתי עם הבמאי שמואל אימברמן על סדרת קליפים ללהקות הצבאיות לערוץ הראשון. הצילומים נערכו באולפני 'רול', והייתי מגיע כדי לראות את מה ששמואל צילם כי כתבתי את קטעי הקישור".

"יום אחד הגעתי לאולפן וראיתי קליפים של להקת חיל הים. פתאום ראיתי את הקליפ של 'כשאהיה גדול' ('שוטי ספינתי'), והנער ששר שם באמבטיה קרע את המסך. אמרתי לשמואל שהבחור הזה כוכב. אחרי כמה דקות הגיע הנער הזה, שהיה לפני השחרור, ואמרתי לו: 'אתה הולך להיות כוכב!' הוא היסס ואמר שהוא נרשם לאוניברסיטה והולך ללמוד משפטים. זה לא היה בראש שלו. הוא שאל: 'איך בכלל נעשים כוכבים?' שמואל אמר לו שהוא רק צריך להקליט כמה שירים. הנער אמר: 'מי יכתוב לי שירים? איך מגיעים לזה?' שמואל אמר שיש לו לחן, ואמר שאני אכתוב מילים, ואז שמוליק נתן לי מנגינה שהייתה לו. נכנסתי עם המנגינה לאחד מחדרי העריכה, התיישבתי שם וישר פרץ לי החוצה כל הסיפור על לשקה ועל יוסקה".

"'כבר יבשו עינינו מדמעות, ופינו כבר נותר אילם בלי קול. מה עוד נבקש, אמור מה עוד? כמעט ביקשנו לנו את הכל', נכתב על לשקה. 'את הגשם תן רק בעתו, ובאביב פזר לנו פרחים, ותן שיחזור שוב לביתו,יותר מזה אנחנו לא צריכים', נכתב על יוסקה. נתנּו את השיר לאותו הנער, שלמה ארצי שמו, שהקליט את זה, והשאר היסטוריה. רק לפני שלוש שנים יוסקה גילה שהשיר נכתב עליו, והוא היה בהלם. כך גם משפחתו של לשקה". 

"פרי גנך" (1990) / אביבה אבידן

מילים ולחן: יוני רועה

נכתב לזכרו של סגן חן־חנוך ברוד ז"ל

"את פרי גנך את תבקשי

מי לך יאמר

ומי לך ישיב

מר כאבך

רודפים הימים

נותרת לבדך רוצה להאמין

שהינה קרבה אותה השעה

שבה הבטיח לשוב בחזרה"




"הסיפור התחיל ביום שהודיעו לי שסגן חן ברוד ז"ל נהרג בפעילות מבצעית בהר דב ב־10 באוקטובר 1985", אומר המלחין והכותב יוני רועה. "חן למד איתי בבית הספר היסודי ובתיכון. הוא היה חבר יקר וקרוב וחלק מהחבר'ה שלי. חן היה מאלה שאהבו לשמוע אותי שר בטקסים של בית הספר 'בארי' בנתניה. כשנגמרה הלוויה, כמה מהחברים שהיו איתי בכיתה נעצו בי מבטים של לכתוב שיר על חן, בלי מילים. אף פעם כתיבת שיר לא באה לי בהזמנה, זה תמיד תוקף אותי בזמן אחר, בסיטואציה אחרת, ותמיד כשהתאמצתי לכתוב שיר לזכר חן, לא הצלחתי. ניסיתי על הגיטרה ועל הפסנתר, ושום דבר לא יצא לי".

"אחרי כארבע שנים יצא לי לשבת ב־11 בבוקר בבית הקפה 'תמר' ברחוב סמילנסקי בנתניה יחד עם חבר משותף של חן ושלי בשם דודו ג'רבי, שהיה הבעלים של בית הקפה ושל מסעדת 'פרימוורה'. בזמן התיכון חן עבד אצל דודו במסעדה ותמיד היה עושה מעשי קונדס שובבים ומצחיקים, גם עלי. ישבנו ודסקסנו על החיים, ודודו סיפר לי שנולדו לו תאומות ושלאחת מהן הוא קרא חן על שם חן שהלך לעולמו. בדיוק כשהוא אמר את זה, עליזה, אמא של חן, עברה לידנו בדרך לקופת חולים. לא זיהיתי אותה. הסתכלתי עליה נעלמת בתוך המון האנשים. דודו סיפר לי כמה קשה לעליזה ונקרע לי הלב. קמתי מהכיסא נסער והלכתי משם. נסעתי הביתה, ישבתי ליד הפסנתר, והטקסט יצא כשדמותה של עליזה וכאבה מלווים אותי".

"הפעם הראשונה שהשיר בוצע והושמע הייתה כשאביבה אבידן, המבצעת, ואני התארחנו בתוכנית 'טברנה' של שמעון פרנס. זו הייתה השמעת הבכורה, ושמעון, ברוב חוכמתו, ביקש ממני לספר את הסיפור מאחורי השיר. סיפרתי על חן ומה מסתתר מאחורי השיר. למחרת התקשרתי לעליזה והודעתי לה שיוצא שיר לרדיו, והיא אמרה לי: 'השיר זה בדיוק אני'. וזה רגע שלעולם לא אשכח. עליזה רצתה להנציח את חן ובמשך כל שנה הייתה מארגנת מפגשים לזכרו של חן. היא אישה מדהימה ואצילית".

"כשהיינו באולפן וסיימנו את האלבום הראשון, אביגדור בן מוש, מפיק האלבום, אמר שחסר לו שיר שקט", משחזרת גם אבידן. "ואז בספונטניות יוני רועה ניגן על הקלידים את 'פרי גנך'. בעלי נדלק ורצה שאקליט אותו, אבל יוני התנגד בהתחלה ואמר: 'לא, זה שיר אישי שכתבתי לזכר חבר ילדותי, ואני שומר אותו במגירה. לא כל אחד יכול לשיר אותו'. ואז בעלי אמר לו: 'תן לה לנסות'. שרתי את השיר, ויוני התברווז ונתן לי את השיר. הקלטנו את השיר והוצאנו אותו כסינגל, עוד לפני הדואט, אבל הוא נכשל. רק אחרי כמה שנים, כשהקלטתי אותו עם אלי לוזון שאהב מאוד את השיר וביקש שנקליט אותו יחד, הוא הפך ללהיט, בייחוד כשביצעתי אותו באירוע הזיכרון של אסון המסוקים. דרך השטח והמועדונים אנשים למדו להעריך, להכיר ולאהוב את השיר הנצחי הזה". 

"כשהלב בוכה" (2001) / שרית חדד

מילים: יוסי גיספן, לחן: שמואל אלבז

נכתב לזכרם של רס"ל יוסי אברהמי ז"ל ורב"ט ודים נורז'יץ ז"ל

"כשהלב בוכה הזמן עומד מלכת

האדם רואה את כל חייו פתאום

אל הלא נודע הוא לא רוצה ללכת

לאלוקיו קורא על סף תהום"



"בשנת 2000 הייתה לי קלטת עם מנגינה של שמואל אלבז שרציתי מאוד לכתוב לה מילים, אבל משום מה זה לא הסתדר, לא הצלחתי", מספר כותב השיר יוסי גיספן. "אף פעם לא הייתה תקועה אצלי מנגינה כל כך הרבה חודשים בלי מילים. ב־12 באוקטובר 2000, כמו כל עם ישראל, שמעתי על הלינץ' ברמאללה, ואני זוכר שאנשים צעקו ברחוב: 'תדליקו טלוויזיה, תראו מה קורה'. הזדעזעתי מהרצח הברוטלי של שני חיילי המילואים של צה"ל, רס"ל יוסי אברהמי ז"ל ורב"ט ודים נורז'יץ ז"ל. היה בי הרבה כעס על המקרה ורציתי לעשות משהו, אבל זה חוסר אונים, ואתה שואל את כל השאלות האפשריות שאין להן תשובה: העולם רואה את הלינץ' אונליין, ואף אחד לא יכול לעשות כלום".