אם טקס האוסקר האחרון נשלט על ידי "רפסודיה בוהמית", הסרט הביוגרפי על פרדי מרקורי, אז בטקס האוסקר הבא ילכו ראש בראש שני סרטים ביוגרפיים מוזיקליים חדשים. שניהם, כמו "רפסודיה בוהמית" לפניהם, על גיי אייקונס ענקיים. האחד הוא "רוקטמן", הסרט הביוגרפי החדש על אלטון ג'ון, והשני הוא "ג'ודי", שבו מגלמת רנה זלווגר את ג'ודי גרלנד בחודשים האחרונים לחייה.
בשבוע הבא יגיע אלינו "רוקטמן", ובניגוד למרקורי ולגרלנד, אלטון ג'ון בסך הכל בן 72. הוא עדיין איתנו, ועדיין מופיע. זה קצת מוזר להפיק סרט ביוגרפי על כוכב חי, אבל באמת שלא הייתה סיבה לחכות. סר אלטון הוא אחד הכוכבים הגדולים, המוכרים והמצליחים ביותר של דורו.
השנה עברו 50 שנה בדיוק מאז יצא אלבום הבכורה שלו; במהלך הקריירה שלו מכר ג'ון יותר מ–300 מיליון תקליטים, מה שהופך אותו לאחד האומנים הנמכרים ביותר בעולם; הוא נתן יותר מ–3,000 הופעות ביותר מ–80 מדינות; והוא זכה בחמישה פרסי גראמי ובאוסקר אחד על שירו "Can You Feel The Love Tonight" מהפסקול של "מלך האריות".
את "רוקטמן" ביים לא אחר מאשר דקסטר פלטשר - הבמאי שסיים את "רפסודיה בוהמית" אחרי שהבמאי המקורי, בריאן סינגר, פוטר מהתפקיד. ואם ב"רפסודיה בוהמית" חברי להקת קווין בריאן מיי ורוג'ר טיילור הקפידו על כך שהסרט יתווך את המורשת של מרקורי ושל להקתם לדור הצעיר בצורה האופטימלית מבחינתם (אין לדעת מה המנוח היה חושב על זה), ב"רוקטמן" אין לאלטון מה לדאוג: הוא בעצמו הפיק את הסרט. לא לבד כמובן, אלא עם בעלו הנאמן, הפרסומאי הקנדי שעשה הסבה מקצועית למפיק ולקולנוען, דיוויד פרניש.
השניים הקימו ב–1996 את חברת ההפקות Rocket Pictures. הפרויקט הראשון של החברה היה "Tantrums & Tiaras" - סרט תיעודי על ג'ון שבעלו ביים. מאז הם הפיקו שורה של סרטים, ביניהם סרטי האנימציה לילדים "נומיאו ויוליה" ו"עולמם הסודי של גמדי הגינה" (המלווה בשירים של ג'ון כמובן). אבל אין ספק ש"רוקטמן" הוא הסרט שבשבילו חברת סרטי רוקט נוסדה, ולג'ון לא הייתה שום כוונה לחכות עם הביופיק הגדול על חייו לאחר מותו.
מה גם שהתזמון של יציאת הסרט מושלם: במקביל לסיבוב הופעות הפרידה של ג'ון, לפני שהוא יוצא לגמלאות. הכוכב פצח בספטמבר האחרון ב"Farewell Yellow Brick Road tour", שנקרא על שם אלבומו הכפול "Goodbye Yellow Brick Road" מ–1973, שנחשב לפסגת היצירה שלו. סיבוב הפרידה אמור להגיע לסופו בהופעת ענק בלונדון בדצמבר 2020, וזאת אחרי יותר מ–300 הופעות ברחבי העולם.
הטיימינג המעולה הוא עניין של מזל. ג'ון ופרניש מנסים כבר שנים להפיק את הסרט, אבל עד עכשיו התקשו להשיג את המימון הדרוש על מנת להפוך אותו לספקטקל המפואר שהם חלמו עליו - תסמכו על אלטון ג'ון שהוא לא יסתפק בביופיק דל תקציב. לשמחתם, סרטים מוזיקליים הם שוב סחורה חמה בהוליווד, והפקת הסרט נהייתה אפשרית. על פי פרניש, "לה לה לנד" הוא הסרט ששינה הכל בהוליווד, וההצלחות של "כוכב נולד", "האמן הגדול מכולם" וכמובן "רפסודיה בוהמית", הם ההוכחה שהוליווד שוב מאמינה בסרטים מוזיקליים ומוכנה להשקיע בהם.
ג'ון עצמו היה מעורב מאוד בשלבי הפיתוח המוקדמים של הסרט ובפיתוח התסריט ובליהוק. לאחר מכן הוא לקח צעד אחד אחורה, לטענתו, על מנת לא להפריע להפקה. פרניש, לעומת זאת, עבד על הסרט מתחילתו ועד סופו והתאמץ, כך הוא מעיד, למצוא את האיזון בין מה שהכי טוב לסרט למה שהכי טוב לדרך שבה בעלו יוצג על המסך הגדול. "הסרט צריך להיות כמה שיותר כן", אמר ג'ון. "כשהייתי למטה הייתי מאוד למטה, כשהייתי למעלה הייתי מאוד למעלה - וככה הסרט צריך להיות".
להביע עצמך בשירה
את המשקפופר המנצנץ ביותר בהיסטוריה של הפופ מגלם השחקן הוולשי בן ה–29 טארון אגרטון, שהתפרסם בסדרה הבריטית "העשן" ובסרטי "קינגסמן". אגרטון כמובן הרבה יותר נאה ממה שג'ון אי־פעם היה, אבל הוא נכנס לתפקיד בכל הכוח. "בסרט הזה אני כאילו סוף־סוף אומר לעולם: הנה אני", כך אמר אגרטון בראיון ל"GQ".
בהתחלה חשבו שהשחקן האנגלי טום הארדי יגלם את ג'ון, אך זה לא קרה כי הוא לא יודע לשיר. לאור העובדה שאגרטון דיבב את הגורילה המזמרת ג'וני בסרט האנימציה "לשיר", והגורילה שרה את
"I’m Still Standing" של אלטון ג'ון - הליהוק של אגרטון היה אך מתבקש. בניגוד לראמי מאלק, שגילם את פרדי מרקורי ב"רפסודיה בוהמית", אגרטון לא עושה ליפ–סינק לשיריו של ג'ון בסרט, אלא מבצע אותם בעצמו. "הרעיון מאחורי מיוזיקלס הוא להביע את עצמך באמצעות שירה", אמר אגרטון ל"רולינג סטון". "אם אתה לא שר אותם בעצמך, אז אתה לא ממש מביע שום דבר".
עוד לפני העלייה של "רוקטמן" יכולנו להתרשם מאגרטון שר את להיטיו של ג'ון, ""Rocket Man," "Your Song" ו"Tiny Dancer" בטריילרים וטיזרים של הסרט, והוא אף ביצע את "Tiny Dancer", כשהוא מלווה בפסנתר על ידי אלטון ג'ון בכבודו ובעצמו במסיבת טקס האוסקר השנתית שהעמותה למלחמה באיידס של ג'ון עורכת בלוס אנג'לס מדי שנה.
ג'יילס מרטין, בנו של מפיק הביטלס ג'ורג' מרטין, ששימש כמנהל המוזיקלי של "רוקטמן", העיד שג'ון אמר שהוא מעולם לא שמע מישהו מבצע את שיריו טוב יותר מאגרטון. ואומרים שג'ון לא רצה שאגרטון יחקה אותו - לא במשחק ולא בשירה. "הדבר האדיר בג'ון זה שהוא רצה את האינטרפרטציות של אגרטון בסרט", אמר מרטין.
ג'ון ובעלו כמובן מאוהבים באגרטון ואקסטטיים מהליהוק. לטענתם, מעבר לכישורי המשחק והשירה שלו, אגרטון מחזיק בשילוב נדיר של גבריות ורגישות, בדיוק כמו ג'ון עצמו, שאותו מגדיר בעלו כ"גיי גברי". לצדו של אגרטון מככבים בסרט גם ג'יימי בל, שהתפרסם כנער בתור "בילי אליוט". בל מגלם בסרט את התמלילן ברני טופין, שאיתו עבד ג'ון בצמידות מתחילת הקריירה שלו. ריצ'רד מאדן, רוב סטארק מ"משחקי הכס", מגלם בסרט את ג'ון ריד, המנהל ובן זוגו הראשון של ג'ון. ריד ניהל גם את קווין בסבנטיז ופגשנו אותו כבר ב"רפסודיה בוהמית", בגילומו של שחקן אחר, איידן גילן.
לתפארת הקהילה הלהט"בית
מעבר למוזיקה ולתלבושות המפוארות, אחד האלמנטים החשובים בסרט הוא זהותו המינית של ג'ון, ובנקודה הזאת - כמו גם בהרבה אחרות - "רוקטמן" משווק בתור האנטיתזה ל"רפסודיה בוהמית". אם ההומוסקסואליות או הדו–מיניות של מרקורי הוצנעו במידת מה בסרט על חייו, ב"רוקטמן" מתכוונים לחגוג את ההומוסקסואליות של ג'ון.
אילו מרקורי היה חי כיום, יש סיכוי לא רע שהוא היה שמח שסוף־סוף אפשר להציג את המיניות שלו באופן פתוח לעולם, אך למיי וטיילור לא היה שום אינטרס שלהקת הרוק הסטרייטית שלהם תוכתם על ידי זהותו הקווירית של הסולן שלה. לאלטון ג'ון, לעומת זאת, לא פחות חשוב להיות גיי אייקון ממה שחשוב לו להיות כוכב לכל המשפחה, ואין לו בעיה לצאת הכי קוויר בעיר. כבר מהשניות הראשונות של הטריילר ברור שהסרט רוצה להיות הספקטקל המוזיקלי המנצנץ והעליז ביותר מאז "מאמא מיה".
כמו יתר בני דורו, גם ג'ון כמובן החל את הקריירה שלו בתוך הארון, אבל הוא פרץ משם מזמן. בהתחלה, ב–1976 הוא אמר בראיון שהוא ביסקסואל. באמצע שנות ה–80 נישא לטכנאית ההקלטות הגרמנייה רנטה בלואל - אולי כסיפור כיסוי - ורק לאחר גירושיהם ב–1988 הודה בראיון כי הוא הומוסקסואל. אבל מהרגע שהוא הודה, אלטון לא הביט לאחור.
אם בצעירותו הוא היה כוכב רוק פרוע, בעשורים האחרונים הוא חי חיים בורגניים וממוסדים לעילא. את מערכת היחסים שלו עם פרניש החל בתחילת שנות ה–90. ב–2005 הם מיסדו את הקשר באיחוד אזרחי, וב–2014 - קצת אחרי שנישואים חד–מיניים אושרו באנגליה - הם סוף־סוף התחתנו בטקס חגיגי, אחרי 21 שנה ביחד. לג'ון ולפרניש שני ילדים: זכרי בן ה־8 ואלייז'ה בן ה־6, שנולדו מאותה אם פונדקאית, שזהותה מעולם לא נחשפה. ליידי גאגא - אם לרגע חשבתם אחרת - היא הסנדקית שלהם.
בעוד "רפסודיה בוהמית" ספג לא מעט ביקורת מהקהילה הלהט"בית על האופן שבו המיניות של מרקורי הוצגה בסרט, יוצרי "רוקטמן" מאמינים שהקהילה תהיה יותר ממרוצה מהסרט שלהם. "סצינות המין שצילמנו היו די בוטות", העיד אגרטון ב"GQ". "זאת אומרת, בשביל זה עשינו את הסרט. הסצינות הללו הן בעלות חשיבות עליונה כשמדובר באייקון בסדר הגודל הזה, שיש לו כזאת משמעות עבור הקהילה... בשבילי, כשחקן הטרוסקסואל, לא לנסות ללכת עם זה רחוק ככל שניתן או לא לנסות להפוך את הסרט לחגיגה כנה של מה זה להיות גבר גיי, תהיה טעות".
להחלטה הזאת כמובן יהיה מחיר בקופות. ראשית, בניגוד ל"רפסודיה בוהמית", "רוקטמן" אינו סרט לכל המשפחה. אחת התחפושות הפופולריות בפורים האחרון בלא מעט בתי ספר תיכוניים ויסודיים כאחד הייתה של פרדי מרקורי. אל תצפו בפורים הבא לראות את הרחובות מלאים בילדים קטנים במשקפיים ענקיים ומצחיקים, בנעלי פלטפורמה ובנוצות. בתור סרט שמראה מין וסמים באופן פתוח, "רוקטמן" מראש מוותר על קהל הילדים, אבל מבחינה מסחרית יש לו בעיה עוד יותר גדולה מזו.
הבעיה הכי גדולה של סרט אולפנים מיינסטרימי המציג באופן פתוח גיבור הומוסקסואל היא השוק העולמי, שכן יש לא מעט מדינות שלא ישמחו להקרין סרט כזה. "הקולנוע הבינלאומי מסובך, ולמרבה הצער העולם איננו מקום הומוגני", אמר פרניש. "שמעתי ש'רפסודיה בוהמית' יוקרן בסין לאחר שכל אזכור לכך שפרדי היה הומו הוצא ממנו. עם הסרט שלנו אי אפשר לעשות את זה - אני מבטיח לך. זה חלק אינטגרלי למסע של אלטון כאדם וכאומן. אני אנסה למנוע עיקור של הסרט. העולם צריך להמשיך להתפתח לכיוון הנכון. כשהסרט ייכנס למכונת ההפצה הבינלאומית, נצטרך לעשות את המיטב כדי לשמר את היושרה שלנו".
זיכרונות ממוסד הגמילה
אך עד לסצינות הסקס החד–מיניות, יש לאלטון הצעיר הרבה לעבור. המהדורה הבריטית של המגזין "GQ" הגדירה את הסרט בתור "סיפור אוניברסלי של גאולה, סיפור של אנדרדוג שהולך מכות עם התדמית הציבורית שלו בזמן שהוא מתכתש עם המיניות שלו". הסרט מלווה את חייו של אלטון ג'ון מילדותו, דרך עלייתו לגדולה, ועד גיל 40 ומשהו. החלק הראשון של הסרט מן הסתם יתמקד בטרנספורמציה המפתיעה והמרשימה של הבחור שהפך להיות אלטון ג'ון, שאותה אפשר להשוות רק לגולם ההופך לפרפר עם משקפיים. השאלה הנשאלת בטריילר לסרט היא "איך ילד שמן משומקום הופך לזמר?", והתשובה שהטריילר מציע: "אתה צריך להרוג את הבנאדם שנולדת להיות על מנת להפוך לבנאדם שאתה רוצה להיות".
ישנם ילדים שכבר בגן רואים שהם נועדו להיות כוכבים. אלטון ג'ון היה ההפך הגמור. אף אחד לא היה יכול לנחש שרג'ינלד קנת' דווייט - ילד שמנמן שנולד ב–1947 בפרבר של לונדון וניגן בפסנתר של סבתא שלו יהפוך לכוכב. גם בגיל 11, כשהיה ברור שהוא פסנתרן מוכשר וגם כשזכה במלגת לימודים לאקדמיה המלכותית למוזיקה, שם למד במשך חמש שנים. אבל לכוכבות הוא כיוון.
בגיל 13 רג'ינלד דווייט ניגן באורגן בלהקת הקורבטס. כעבור שנתיים הקים את להקת בלוזולוג'י, שניגנה קאברים לאומני בלוז אמריקאים ובהמשך התפרנסה כלהקת הליווי של אומנים אמריקאים שבאו להופיע באנגליה. הלהקה, שממנה פרש ב–67', אף השיגה חוזה הקלטות והוציאה כמה סינגלים כושלים.
השם אלטון ג'ון, שאותו אימץ בתחילת קריירת הסולו שלו, היה מורכב משמות שניים מחברי להקת בלוזולוג'י: הסקסופוניסט אלטון דין והזמר לונג ג'ון באלדרי. מאז 1972 שמו החוקי המלא, אגב, הוא אלטון הרקולס ג'ון. את השם הרקולס בחר על שם הסוס בסיטקום הבריטי הנושן "סטפטו ובנו". אם זה לא שם של כוכב, אז אנחנו לא יודעים מה כן.
אלבום הסולו הראשון של ג'ון, "Empty Sky", יצא ב–1969, אך הקריירה שלו המריאה באמת רק עם אלבומו השני, הסלף–טייטלד, שיצא כעבור שנה והכיל את להיט הפריצה שלו, "Your Song". מאז הוציא ג'ון אין ספור להיטי ענק, שרבים מהם הפכו לסטנדרטים של קריוקי. ג'ון מחזיק ב–58 להיטים שנכנסו לטופ–40 במצעד האמריקאי (מתוכם 29 נכנסו לטופ–10, הישג שאותו עברו רק מדונה והביטלס). הוא גם מחזיק בסינגל השני הכי נמכר בכל הזמנים (אחרי "White Christmas" של בינג קרוסבי) - "Candle in the Wind", שאותו כתב בתחילת שנות ה־70 על מרילין מונרו. ג'ון הקליט אותו מחדש ב–1997, בעקבות מותה של חברתו הטובה, הנסיכה דיאנה, והגרסה החדשה הפכה לשלאגר.
אך גם אחרי שהוא מצא את הפרסונה הבימתית שלו, את האני האומנותי שלו, את הזהות המינית שלו ואת ההצלחה הגדולה - הצרות לא נגמרו, ואלטון היה צריך להתמודד עם בעיות של סמים, דיכאון ובולימיה. הסרט לא מתעלם מהתקופות הקשות של ג'ון. "אלטון נתן לי אור ירוק לגרום לו להיראות מכוער בתקופות מסוימות", אמר אגרטון אחרי פריוויו של הסרט באולפני אבי רוד בלונדון.
"רוקטמן" למעשה מתחיל בכניסתו של אלטון ג'ון למוסד גמילה, משם הוא מביט לאחור על חייו ונזכר. כשג'ון ופרניש דיברו על החשיבות של האמת בסרט, כוונתם הייתה לשמר את הרוח של חייו של ג'ון - הפרטים הקטנים היו להם פחות חשובים. מי שנזכר בחייו ממוסד גמילה, כנראה לא זוכר הכל בדיוק כפי שהיה.
כל הנוגעים בדבר מגדירים את "רוקטמן" כ"פנטזיה מוזיקלית", שלא כל פרט בה בהכרח מעוגן במציאות, ובלי להרגיש רע על כל מה שהם משמיטים מהתסריט ("אחרת זה היה סרט של ארבע שעות", כפי שהעיד פרניש). הסרט הוגדר כ"פנטזיה מוזיקלית אפית על הסיפור האנושי הבלתי מצונזר של שנות הפריצה של אלטון ג'ון".
"כולם חושבים שזה ביופיק, וזה לא", אמר השחקן טארון אגרטון בראיון לאתר "קוליידר", "זה מיוזיקל דמיוני". בהזדמנות אחרת הסביר ש"אלטון מספר את הסיפור, והסיפור מבוסס על הזיכרון שלו מהתקופות האלה, ולפעמים הזיכרון שלנו עובד עלינו. זה הרעיון שאנחנו משחקים איתו". מעבר לרצון שלהם לייצר ספקטקל קולנועי מרהיב, ההולם את ההופעות של האיש שפעם הופיע מול אלפי אנשים כשהוא מחופש לדונלד דאק, היה להם חשוב שהסרט יהיה מיוזיקל, ושהבק–קטלוג של ג'ון ישמש כמכשיר לקידום העלילה.
"אנחנו משתמשים בשירים שלו כדי להביע רגעים חשובים בחייו", אמר אגרטון. פלצ'ר הבמאי הסביר בראיון ל"רולינג סטון": "המהות של אלטון היא פנטזיה, דמיון וקסם. רצינו להשתמש בשירים שלו כדי לשדרג את הסרט, שהוא יהיה יותר מסרט ביוגרפי. רצינו שזאת תהיה פנטזיה קסומה שמספרת את סיפור חייו, או לפחות אלמנטים מסוימים מחייו".