ב-2017 החלה היוצרת והזמרת סיון טלמור להקליט שלושה שירים מקוריים בלועזית, שישמשו ל־EP החדש והעתידי שלה. אחרי שסיימה להקליט את השירים, נסעה לבקר את חבריה הישראלים בברלין כדי לצלם תמונות למיני האלבום.
"ביקרתי את דוד, החבר הכי טוב שלי, כשהצלמת יוליה הצטרפה אלינו, וישבנו שלושתנו על גדות אגם בברלין. בשביל הצילום, יוליה הביאה תחרה ותלתה אותה בין שני עצים", מספרת טלמור. "בין הצילומים התחלנו לנהל שיחת עומק רצינית על החיים, כשכל אחד סיפר על חייו. יוליה סיפרה שנולדה בברית המועצות, עלתה לארץ, עברה לברלין ואז שוב חזרה לארץ. דוד עלה מארמניה לישראל ואז עבר לברלין. פתאום הרגשתי שבעצם כולנו מהגרים מאיפשהו וממשהו. כולנו איבדנו משהו בחיים, והשארנו אותו במקום מסוים. חזרנו לדירה של דוד, ועוד באותו הלילה נולד לי השיר Immigrants Of Lace ("מהגרים של תחרה"). משם יצא פרץ ענק של שירים, שהולידו את האלבום החדש והשלישי שלי".
אחרי שסיימה לכתוב את שירי האלבום, לקחה טלמור את ההרכב שמלווה אותה - אלון לוטרינגר (קלידים וגיטרה), אורי וינוקור (בס), שחר חזיזה (תופים) והמוזיקאית תום דרום - לבית ילדותה בכפר ורדים שבגליל, כדי להקליט אותו.
"מישהו מהנגנים זרק שאולי נלך להתבודד באיזה מקום למשך שבוע, ונתמקד רק בהקלטת האלבום. אז החלטנו לנסוע לבית ילדותי, שאני לא גרה בו המון שנים, ופשוט הקמנו אולפן הקלטות מאולתר בסלון", מספרת טלמור. "אחרי שקמנו בבוקר הייתי משמיעה להם שיר חדש, והיינו עובדים עליו. אחרי חמישה ימים כבר היה לנו אלבום מוכן. זו הייתה חוויה עוצמתית ומרתקת".
במהלך שיחתנו הטלפונית נשמעו ברקע רעשי ילדים, כשטלמור מנסה להרגיע את בנה הגדול בן השנתיים וחצי, ובנה בן החודשיים שלא הפסיק לבכות. "זה לא פשוט להיות אמא, וגם לטפח קריירה מוזיקלית", מסבירה טלמור. "אבל עוזרים לי עם זה, והחלטתי שאין מצב שאפספס את הרגעים הגדולים והקטנים של הילדים שלי. אז ברגע שאני איתם, אני רק איתם. למרות זאת, אני כבר בת 32, לא כל כך צעירה, וזה הזמן שלי לתת בראש עם המוזיקה. אז אני משתדלת לשלב בין הדברים. לא אצא לסיבוב הופעות של שלושה חודשים בחו"ל, אבל עם שבועיים אין לי בעיה. מצד שני, אני חייבת להודות, יש משהו מאוד מפקס בלהיות אמא".
אולי מחוויית האמהות קיבלה טלמור את ההשראה לחומריה באלבומה החדש, Immigrants Of Lace, שנולד בימים אלה לאוויר העולם. זהו אלבומה השני בלועזית (והשלישי במניין). "זאת הפעם הראשונה שאני מוציאה את הדברים החוצה", היא מתוודה. "פעם ראשונה שאני לא מפחדת להיות נוכחת, להגיד הרבה דברים, גם מוזיקלית וגם טקסטואלית. יש באלבום משהו יותר נותן בראש, לא מתנצל ויותר נוכח. הוא פחות אינטימי".
כמה מקום יש בישראל לשירי אינדי פולק כמו באלבום שלך?
"זה קשוח. למוזיקה תמיד יש מקום, אבל בהחלט יש קהל מאד מצומצם בארץ למוזיקה באנגלית. כשזה לא מיינסטרים, זה עוד יותר מצטמצם, וכשזה אינדי פולק רוק, זה מדבר לקהל מצומצם. למרות זאת, בספוטיפיי ובאפל מיוזיק יש לזה קהל של כמה אלפים, שאולי קשה להם לפעמים להגיע להופעות, אבל כן שומעים את השירים וזה מרגש אותי".
זאת הסיבה שאת מקליטה באנגלית? מכוונת לחו"ל?
"כן, וזה הולך לא רע. בספטמבר התקבלנו לסיבוב הופעות חשוב בשוודיה. לא מזמן חזרנו מסיבוב הופעות מאוד מוצלח בגרמניה, וזה גדל מפעם לפעם. דברים קורים, וזה הפלוס של לעשות מוזיקה באנגלית".
כאחותה של מאיה ורטהיימר, אשתו של ח"כ אסף זמיר, עד כמה תפסה הפוליטיקה השנה נפח במשפחתך?
"למזלי, בעלה של אחותי מייצג את דעותיי הפוליטיות, כך שלא הייתה בעיה. אם זה לא היה ככה, הייתה בעיה. מזל. אני מקווה שהייצוג שלי יקבל קול טוב".
השקת Immigrants Of Lace 11 ביוני, שלישי, 22:00, מועדון הבארבי, תל אביב