"לא תשמע את אייל גולן שר על הכנרת": השינוי שחל במוזיקה הישראלית

בפרק הקרוב של "מילים ולחן" התארח באולפן הפזמונאי זוכה פרסי אקו"ם, נעם חורב, מהפזמונאים הבולטים בדור העכשווי שאחראי על להיטים כמו "מתנות קטנות", "כשאחר", "אם זאת מלחמה" ועוד. 

 

יחד ניסו להבין מה השתנה במקצוע הפזמונאות, מה גרם לשירים הקולקטיביים להפוך לשירים אישיים, האם המקצוע עתיד להיעלם מן העולם ומה צריך לדעת בשביל להתחיל לכתוב שירים?

"פעם השירים היו יותר קולקטיביים, יותר עסקו בארץ ובטבע והיום הם יותר אישיים", סיפר חורב, "אתה לא שומע את אייל גולן שר פתאום שיר על הכנרת, אין מצב שזה יקרה".

בהמשך הצטרפו לדיון הפזמונאים הותיקים והמוערכים: דודו ברק ("היום היום הזה ממש", "פרחים בקנה", "ארץ ישראל יפה ארץ ישראל פורחת", "חופשי ומאושר",  "חייך וחיי", "כותל המזרח" (דקלון ואביבה אבידן), "ושוב איתכם") , אבי קורן ("יותר מזה אנחנו לא צריכים", "בוא הביתה", "איזו מן שלווה", "כוכבים לא משקרים",  "באביב את תשובי חזרה", "רוח שטות") ומאיר גולדברג ("זן נדיר", "מה שאת אוהבת", "דוד", "כל הזמן שבעולם", "טנגו אחרון", "באושר ובעוני").

"לפני שהתחלתי לכתוב, למה שהיה נקרא 'משורר' היה תפקיד נורא חשוב בעיצוב התרבות שלנו ובימי קום המדינה- מילה של נתן אלתרמן הייתה שקולה למילה של שר בממשלה", אמר גולדברג, "ואז קרה שינוי. בתקופה ההיא פזמונאי נחשב ליותר בעל ערך מאשר היום, אבל זה לא ממש נורא".

"הדור הזה של אהוד מנור, אבי קורן, אילן גולדהירש, רחל שפירא וגם אנוכי עברנו משירת רבים לשירת ה'אני'. המעבר האישי הזה התחיל בדור שלנו", מסביר הפזמונאי דודו ברק, "יש לזה מקום נפלא ואני שמח בחלקי שיש לי מקום בשירת הרבים כמו בשירת האני".

"אני לא התייחסתי אף פעם אל הפיזמונאות כמקצוע למרות שבהחלט מדובר במקצוע", מוסיף אבי קורן, "היום הפזמונאים, כמו בזמננו, היו מחולקים לסוגים שונים. יש כאלה גאונים ויש כאלה שכותבים: 'העיקר שהשיר יהיה להיט', יש כאלה שכותבים לחפלות ולכל דבר יש כותבים. כמו שיש בוטיק ויש כלבו ויש חנות מותגים ויש הזמנות של בגדים באינטרנט. 

ככה מחולקים הפזמונים היום. אבל אני בהחלט לא מאלה שבוכים על מה שקרה לזמר העברי, הוא חי וקיים וההוכחה לכך היא כל מועדוני הזמר שפזורים ברחבי הארץ ופועלים".