הפקקים הפקוקים בדרך ל"שרים מאיר אריאל" – ערב מחווה לציון 20 שנה לפטירתו - שהתרחש באמפי פארקLIVE בראשון לציון, מוציאים את הרוח ממפרשי ההתלהבות. גם כשה"ווייז" כבר מראה על "עוד 200 מטרים", זה לוקח כחצי שעה מייגעת. שלא לדבר על ההליכה הרגלית שהופכת ל"מסע".
בסוף אנחנו מגיעים לאמפי הענק בראשון לציון, אליו נדחסים כ-12,000 שומרי מסורת אריאל, שנאלצים לחכות עד עשר בלילה - חצי שעה אחרי השעה היעודה. יואב קוטנר הנצחי, מנחה ועורך המופע, מבקש מהקהל לחכות בסבלנות "עוד 13 דקות". "כדאי לכם", ממליץ קוטנר, כי מחכים לנו שלל שירים מהאוצר האריאלי, ו"עוד הרבה הפתעות", שאולי יפצו על ההמתנה היותר מדי ארוכה.
המסך נדלק בדיוקנו של מאיר אריאל, שמקריין בקולו ה"ברזלי", את השיר "משורר", על רקע לחן מדהים בעוצמתו של פטריק סבג וארז לב ארי. שיר חזק ביותר שמכה ברקות, ומתמצת בהצלחה את הווייתו ה"משוררית" של אריאל, המאציל השראה על 12,000 בני אדם, שרק חיכו ש"הקסם האריאלי" יכה בהם כמו במטה קסם, וכל הדרך הארוכה והמבאסת, תתאדה מעצמה.
אחרי הפתיח החזק, שרים סבג ולב-ארי את "לילה שקט עבר על כוחותינו", וכוחותינו חוזרים לתפקד כהרגלם. אחרי זה עלו לבמה, בזה אחר זה, סוללת זמרים וזמרות מליגת העל: ברי סחרוף, שביצע את "חיית הנחושת" ו"מודה אני"; טונה, ליהוק שגוי ביותר, שצעק לכל רוחות השמים את "אדם צועק את שחסר לו", ורוקן מהשיר את משמעותו; אהוד אריאל (בנו של מאיר), עטוי ציציות, שביצע את "צדק צדק תרדוף"; שחר אריאל (בנו הבכור של מאיר, שגם עטוי ציציות), ששיחק אותה עם ביצוע מהסרטים ל"ארול"; מוש בן ארי, שביצע את "הולך בטל"; האורגניסט עמית הראל, שביצע את "שיר כאב"; שולי רנד, שהיה גולת הכותרת של המופע, בביצוע עילאי ובלתי צפוי ל"טרמינל"; אמיר דדון ו...הפתעה...שלמה ארצי - שהפתיע את כולם והגיע - ואפילו שר עם דדון את "נשל הנחש" המונומנטלי.
וכך הלאה וכך הלאה, עלו עוד ועוד זמרים וזמרות מליגת העל, שהיטיבו לבטא את אהבתם הענקית למאיר אריאל. בסוף הגיע הקינוח: אביב גפן ושלום חנוך בביצוע מרטיט ל"אגדת דשא" ("יש ערימה של חבר'ה על הדשא"); ושלום חנוך, סולו, בביצוע צרוד וחתוך גרון ל"זרעי הקיץ" ו"סוף עונת התפוזים".
הרבה הפתעות גדולות לא היו במופע ההצדעה למאיר אריאל, במלאת 20 שנה למותו הפתאומי. כגודל הציפיות וכו'. מה שכן היה, זה הרבה "טאלנטים", שמילאו את הבמה בנוכחותם, אבל לא הצליחו לשחזר באמת את אותה חוויה אינטימית, בלתי אמצעית, שהייתה כל כך אופיינית למאיר אריאל: אמן אחד, יחיד ומיוחד, שנותר חידה, גם אחרי שהפך למותג מסחרי, שמייצר 20 שנה אחרי מותו פקקים אינסופיים, גם בדרך חזרה מאמפי פארק LIVE בראשון לציון.