סוף הקיץ מייבא עמו שני אלבומי פופ חדשים ומדוברים מחו"ל: !Norman Fucking Rockwell של לנה דל ריי; ו־Lover של טיילור סוויפט. בשניהם לקח חלק ביצירה ובהפקה המוזיקלית ג'ק אנטונוף, לשעבר חבר בלהקת הרוק האלטרנטיבית "פאן", שמצא עצמו חלק אינטגרלי ממעצמת הפופ.
באלבומה החדש, השישי במניין, הקרוי על שם צייר אמריקאי נודע בשנות ה־20 וה־30, דל ריי (34) ממשיכה לשיר על התאהבות חסרת תקנה בגבר ששובר את לבה ומוותרת על זכותה המלאה להיות נאהבת.
אם ציפיתם לשמוע דל ריי חדשה ועדכנית, זה לא האלבום שלכם. בכל 14 השירים שבו, ממשיכה דל ריי בקו מלודי של פופ־פולק, הנע בין מלנכוליה לשמחה, התפורות היטב למידותיה.
שירים כמו Doin’ Time (קריצה לקלאסיקה Summertime מ"פורגי ובס"); Mariners Apartment Complex; ;Fuck It I Love You; Bartender ו־Cinnamon Girl הם שירים שימשיכו ללוות את דל ריי גם בעתיד ובכלל. בגדול, מספק האלבום את הסחורה למעריצי דל ריי, אך שומר אותה חזק בגבולות הסטטוס קוו המוזיקלי.
בעוד דל ריי נעה באזורי הנוחות בלי להרחיב אופקיה, אלבומה השביעי של טיילור סוויפט הוא הצד השני של המטבע. באלבומה הקודם, Reputation, סוויפט (29) ניסתה עדיין לייצר קיטש־פופ המיועד לגיל הטיפש עשרה. באלבום החדש היא עולה כיתה ופונה לפלח שוק שחצה את קראש הנעורים.
באלבום יש דיסוננס: מצד אחד לחנים מלודיים, קליטים וקצביים, מה שמזניק את סוויפט לצמרת ליגת העל. מצד שני, הטקסטים שלה חופרים יותר מדי במערכות יחסיה הסבוכות עם גברים, מה שהופך את אלבומה למייגע.
עם זאת, יש באלבום כמה הפתעות טובות: הדואט עם הדיקסי צ'יקס ב־Soon You’ll Get Better, שהקדישה לאמה שלקתה בסרטן; Lover - שחרף קיטשיותו, הוא פשוט שיר פופ מעולה; Mel - קריצה לעידן המיוזיקלס סטייל "מרי פופינס"; ו־You Need To Calm Down - אלקטרו־פופ שדן בנושא ההומופוביה.