עדן בן זקן, שלאחרונה בישרה קבל עם ועדה על הריונה והתארחה השבוע באייטם הומוריסטי בתכנית "מועדון לילה" כשהתחפשה לזמרת אלמונית במדרחוב בתל אביב וזכתה ליחס קר מהקהל, החליטה, בדומה לקולגה עומר אדם בשישי שעבר, לפתוח את החורף עם בלדת פופ – "אגרוף".
אחד הדברים החשובים לזמר, ללא קשר למידת פרסומו או הצלחתו, זה לבחור שירים שמתאימים לו, למנעדו ולגוון קולו, כדי להשלים את השילוב המושלם בין טקסט, לחן, עיבוד וביצוע.
במקרה הזה, ולאחר האזנה חוזרת ונשנית ושימת תשומת לב לכל האלמנטים, קשה לי לראות שהסיסטמה הזו עובדת. השיר, שנכתב על ידי אורי בן ארי ואיתן דרמון, שני יוצרים מוכשרים בעלי ניסיון ביצירת להיטים, משתמש בלא מעט מטאפורות שהולמות את הסלנג העכשווי ("ואין כאן טכנאי שיסדר לי את הלב, תראה איך העולם שלי כולו מתפרק").
עם זאת, הרגשתי שהלחן, הקליט לפרקים אך לא לכל אורכו, לא באמת מתרומם או "מתפוצץ" ולא מתפתח כל כך למקום שיצליח לסחוף את המאזין ולהלהיב אותו, כמו נשאר עדיין בחדר הסקיצות ולא בושל מספיק בטרם יצא לאוזני הציבור הרחב. מה גם, ששיר עם טקסט כל כך עצוב ומייסר של בחורה שבורת לב, לא מצליח להעביר שום רגש בביצוע של בן זקן שנשמע טכני מדי, חסר אמוציות ונטול נשמה.
היא לא מתאמצת "לשפוך" את ליבה בשיר ודי סגורה כך שעוצמת המילים לא עוברת בקולה ולא מצליחה להעציב או להעביר רגש במאזין ברמה המצופה.
הרצון לגוון ולהציג נופך חדש במוזיקה של בן זקן הוא מבורך והכרחי ועל כך היא ראויה לשבח, אבל צריכה להיות מאחורי תהליך כזה חשיבה מדוקדקת והוצאת שיר רק כשהוא באמת מושלם ולא פחות.
מבחינה טנטטיבית, בהאזנה לשיר הספציפי הזה ולביצוע כמו שהם במתכונת הנוכחית, לא הייתי מעביר את בן זקן שלב ב"אקס פקטור", בניגוד להשתתפותה בזמן אמת כשהנשמה ואש הלהבה עדיין בערה בה ובקולה. הפעם, כדברי השיר, היא באמת זקוקה לטכנאי שיסדר לה את הלב ויגרום לה להיפתח בשיר ולא להישמע כמו עוד זמרת מיני מיליון.