"אני מרגיש 'וואו'", מצהיר השחקן, הזמר וכוכב הנוער לי בירן, שחגג השבוע יום הולדת 30. "המילה 'תודה' מרחפת מעליי וממלאת לי את הלב והנשמה. זה אומנם גיל צעיר, אבל זו תחנה. כשהייתי בן 17 הופעתי לראשונה במועדון הבארבי בכפר סבא. הלכתי לבד להדפיס את העותקים לאלבום הבכורה שלי, ומכרתי אותו במו ידיי. הצלחתי לארגן איזה 120 איש, והייתי באקסטזה מזה. כשאתה מגיע מהמקום הזה, אתה יודע להעריך מה זה שיש קהל שהולך איתך, וזה ממש לא מובן מאליו".
את יום הולדתו חוגג בירן עם "מאושר", סינגל חדש ששחרר לאוויר. "'מאושר' מדבר על חוויות שלי מהיומיום, החיצוניות והפנימיות, וחושף מה גורם לי לאושר אמיתי", אומר בירן. "אני מרגיש שזה אחד השירים הכי אישיים שכתבתי. המוזה היא דבר חמקמק ויקר. היא יכולה לתפוס אותי כשאני רואה סדרה בלילה, בשירותים, בכל מקום. השיר הזה פשוט יצא ממני בחמש דקות, כשהייתי על הגיטרה".
בירן מגיע לגיל העגול בתקופה פורייה ויצירתית במיוחד בקריירה, כשהוא משתתף בכמה פרויקטים גדולים במקביל: סדרת המתח "חיה" (yes) – שבמרכזה סחר בינלאומי בתינוקות; ו"שעת נעילה" (כאן 11), העוסקת במלחמת יום הכיפורים, שעליה הוא אומר: "זה דבר כואב לחטט בפצע של המדינה. זו החוויה המשחקית הכי מטורפת והכי אינטנסיבית שאי פעם עברתי".
"צילמנו סצינת קרב קשוחה מול הסורים, עם מדים וטנקים מ־1973. פתאום כל הסט עוצר מלכת ואומרים לנו: 'בדקה הזאת בדיוק, ממש איפה שאתם עומדים עכשיו, התחילה המלחמה'. רגעים של צמרמורות שלא אשכח בחיים".
האם הסדרות החדשות מסמנות מעבר לעולם המבוגרים?
"זו לא פעם ראשונה שאני משתתף בפרויקטים למבוגרים. שיחקתי בסדרות 'פצועים בראש' (HOT) ו'ילדי ראש הממשלה' (HOT). אני לא יכול להגיד שאני מעדיף לפנות למבוגרים או לנוער. אני נהנה מכל העולמות, ומנסה לחקור את עצמי, את הגבולות שלי, מה אני מסוגל לעשות ומה קשה. בסדרה 'רוח', שיצרתי והפקתי דרך חברת ההפקות שלי, Rowbot Productions, אני מתעסק בקומדיה בפעם הראשונה. זאת חוויה ראשונית, כמו ב'שעת נעילה', שבה אני צריך להתפרק מבכי מול המצלמה. בשני המקרים צריך למצוא מקום אמיתי בתוכך. הדלת למקום הזה, זה משהו שלא הכרתי לפני. זה עוזר לי להכיר ולראות עצמי. אמן לא צריך להגדיר את עצמו. זה רק יוצר גבולות".
נראה שגם חייו האישיים של בירן הגיעו למקום מדויק לקראת גיל 30, כשהוא מנהל זה שלוש שנים מערכת יחסים יציבה עם השחקנית, הזמרת וכוכבת הילדים אליאנה תדהר, שאיתה הוא גם משתתף במופע המצליח "הכבש השישה עשר", המבוסס על שירי האלבום המיתולוגי של יהונתן גפן. "אליאנה היא הזמרת הכי טובה שאני מכיר, החברה הכי טובה שלי, והבן אדם הכי טוב שאני מכיר", הוא אומר. "אנחנו יודעים לעשות את ההפרדה ולהגיד אחד לשני: 'בואו לא נדבר על עבודה עד מחר'. אם אחד מאיתנו לא היה מגיע מאותו עולם, היה יותר קשה לשתף בזה שקשה לך, מצחיק לך או מרגיז אותך בתחום".
איך מתמודדים עם כל הבאזז סביבכם?
"אנחנו יודעים לשמור על הפרטיות שלנו. אנחנו אלו ששמים את הגבול, כשזה מרגיש לנו לא מתאים. זה פחות נעים כשאתה אוכל במסעדה ויש שולחן שמצלם אותך תוקע ביס, כשכל מה שאתה רוצה זה רק להיות איתה. אבל זה חלק מהעניין, וגם עם זה מתמודדים. לפני שנה, כשהיינו בפריז, נפוצה שמועה שנפרדנו. הדבר היחיד שכאב לי בשמועה הזו - כי לי אישית זה לא אכפת -היה שהאנשים שעוקבים ותומכים בנו, שמעו שנפרדנו וזה כאב להם. מיד שחררנו תמונה שאנחנו ביחד והוצאנו את הארס מתוך הדבר. בסופו של דבר, אתה לא מתייחס לעצמך בתור 'לי בירן המפורסם'. אני 'לילוש', כמו שאימא שלי קוראת לי. ברגע שאתה מתנהל משם, האגו מפסיק לנהל אותך".
