כיליד הקריות, הרחובות של חיפה והנמל לא זרים לי, והבשורה על כך שפסטיבל ענק של מוזיקה אלקטרונית וטכנו ייערך ליד הבית היא באמת סיבה למסיבה. נמל חיפה הוא בדרך כלל מקום שקט ופסטורלי, אליו מגיעים בעיקר עובדים, חיילים ואנשים שמגיעים לחופשה בקרוזים מפנקים. מסיבה כמו זאת שנערכה ביום חמישי האחרון הוא בהחלט לא ראה.
ההפקה שהביאה לבלייני ישראל את ה-DGTL, הימרה על הצפון ואין לי ספק שהיא לא התחרטה. שלוש במות ו-12 אומנים בעלי שם-דבר הביאו לנמל בערב קריר 6,000 בליינים שהצביעו ברגליים והגיעו מכל רחבי הארץ.
וההפקה חשבה על כל פרט ופרט מראש. זה התחיל בכניסות מסודרות ומהירות, לא עניין של מה בכך בסצנת חיי הלילה של חיפה והקריות. הסדר המופתי בשמירת החפצים והדוכנים השנים בהחלט הורגש, והבמות היו הדובדבן שבקצפת.
הבמה הראשונה, שנבנתה בסוג של אוהל, סיפקה את הדרך המושלמת לפתוח את המסיבה, עם סאונד נפלא וברים זמינים ונגישים. וגולת הכותרת בבמה הייתה ההופעה של רד-אקסס, שסיפקו שעתיים אדירות שלא נתנו לאף אחד לצאת מהאוהל. הצמד הישראלי, דורי סובודניק וניב ארזי, מצליחים לנגן מוזיקה שכל אחד יכול לאהוב.
הבמה השנייה, שנבנתה בתוך האנגר שמשקיף אל שני צידי הנמל, הים והיבשה, עם אקוסטיקה מושלמת. ואז הגיעה מלכת ההיי-פרוגרסיב טכנו, אמילי לאנס. הצפייה בה מקרוב, ממש מטר מאחוריה ממתחם הבאקסטייג' המושקע, היא באמת חוויה בלתי נשכחת. ה-DJ המוכשרת שהגיעה מבלגיה, הרימה את ההאנגר לאוויר במשך שעתיים שלמות והעבירה את השרביט לג'ניה ששלח את הבליינים מרוצים לביתם.
בדרך החוצה מהאווירה המחשמלת ברחבות והניחוח התל אביבי שהורגש בכל פינה במתחם, חזרתי הביתה. הנוף שנגלה לעיניי ביציאה מהנמל עם הזריחה המשקיפה על הים היה עוצר נשימה סיכם מסיבה נפלאה, ואני רק מקווה שנראה עוד הרבה ערבים כאלה בחיפה.