פרויקט מיוחד: יוסי גמזו, מהפזמונאים והמשוררים המשפיעים והבולטים בתרבות הישראלית, שהלך שלשום לעולמו בגיל 81, חתום על כמה מהקלאסיקות הגדולות בזמר העברי. בפרויקט מיוחד חוזרים כמה מהמבצעים והשותפים ליצירה אל הסיפורים הקטנים מאחורי הלהיטים האהובים.
“כל העיר מרכלת עלינו”, בביצוע יהורם גאון
(מילים: יוסי גמזו, עיבודים וכמה מהלחנים: שמעון כהן)
“בין מאות השירים ששרתי והקלטתי במשך השנים יש לשיר אחד זכות ראשונים ופינה חמה בעמקי הלב”, מספר הזמר והשחקן יהורם גאון. “’איפה הן הבחורות ההן’ כתב לי יוסי גמזו עת חבַרנו לשלישייה יוצרת שכללה את יוסי המנוח, שמעון כהן שייבדל לחיים ארוכים ואנוכי. היינו נפגשים מדי יום בביתו של שמעון כהן בראשון לציון ליד הפסנתר הגדול שלו ומעלים נושאים, כשיוסי כותב טיוטות לשירים, את חלקם מתרגם מלחנים זרים ולחלקם האחר שמעון מנסה בנגינתו המרהיבה לכתוב מוזיקה. ככה נוצר תקליטי הראשון בחלד ‘כל העיר מרכלת עלינו’, כשרק כישרונם המבורך של גמזו וכהן סייעו ביצירתו. היו שם שירים של יוסי כמו ‘אז אראה לה’, שהיה תרגום חופשי ללהיט זר בשם ‘לאזרלה’, ‘למה ויקטוריה’ שהלחין שמעון כהן, ‘זה נדבק’ שנכתב לנעימה של להקת החיפושיות, וגם שיר של ג’ורג’ ברנסנס, שיוסי, כיד דמיונו המבורך, הפכו ל’כמה אפשר לשבת’. יוסי היה ברוך כישרון, מעריץ עד כלות של אלתרמן ומנסה פה ושם להידמות לו בכתיבתו. אני ליוסי גמזו היקר לא אשכח לעולם את הרגעים שבהם הושיט לי יד ברוכת כישרון בצעדיי הראשונים על במת הזמר העברי. יהי זכרו ברוך”.
“שלא לאהוב אותך” בביצוע להקת גייסות השריון
(מילים: יוסי גמזו, לחן: רפי בן משה)
“אני חייב ליוסי גמזו את הפריצה הראשונה שלי בעולם המוזיקה. השיר ‘שלא לאהוב אותך’ היה להיט הסולו הראשון שלי בלהקת גייסות השריון ובעצם השיר הראשון שלי שהצליח להגיע לצמרת מצעדי הפזמונים”, נזכר הזמר אבי טולדנו. “זו הייתה ההכרה הראשונה שלה זכיתי. יוסי התבקש על ידי שאול ביבר ורפי בן משה לכתוב שירים ללהקה, ורפי ויוסי כתבו את השיר הזה. כשהם סיימו, רפי הזמין אותי אליו הביתה בכדי לשמוע את השיר, וכשסיים להשמיע לי אותו הוא אמר לי שהוא מייעד אותו עבורי. זה שיר שעד היום אני מופיע איתו, והקהל שר איתי בהתלהבות, כאילו השיר נולד לפני שבוע. אגב, ההיכרות שלי עם יוסי החלה עוד לפני הצבא, כשכתב לי את ‘זוהי יפו’ לסרט תיעודי קצר על העיר, אך הוא הועף אחרי שבועיים מהמצעד. לא זיהו בזמן אמת את הגודל של השיר הזה, רק במרוצת השנים ועם ההופעות ודרישת הקהל, הוא הפך לקלאסיקה”.
“הכותל” בביצוע גאולה גיל
(מילים: יוסי גמזו, לחן: דובי זלצר)
“בזמן מלחמת ששת הימים נלוויתי ליחידת אמנים שהסתובבה בין היחידות הצבאיות, יחד עם הצמד חדוה ודוד ומוטי גלעדי”, מספר יוסי גמזו בראיון ל”מעריב” ביוני 2019. “אני זוכר שהגענו לשם כמה שעות אחרי שהכותל שוחרר וראינו את חיילי חטיבת הצנחנים של ירושלים עצובים, למרות שהם בעצם ניצחו במלחמה. זה עשה עליי רושם מאוד חזק כי היה ברור לי שהם עצובים בגלל החברים הכי טובים שלהם ששילמו בחייהם על שחרורה של העיר. ריגש אותי שצבא מנצח ובמקום לחגוג, יושב ומתאבל על החיילים שעזבו. כמו כן, גם בגבעת התחמושת היו גופות של חללים ירדנים, והחיילים שלנו שמו שלט שעליו נכתב: ‘כאן נמצאים 25 חיילים ירדנים אמיצים’. איזה צבא בעולם נותן כבוד כזה לאויב כאשר החללים שלו עוד לא נקברו? זה הסמל הכי טוב שמייצגת ירושלים עבורי וזה נתן לי את ההשראה לשיר שבוצע על ידי גאולה גיל וגם על ידי צמד דרום”.
“מה הוא עושה לה?” בביצוע שלישיית “הגשש החיוור”
(מילים: יוסי גמזו, לחן: רנאטו קרסונה)
“כשרק התחלנו את העבודה כשלישיית ‘הגשש החיוור’ לא היו לנו חומרים”, מספר הקומיקאי, השחקן והזמר שייקה לוי. “פשנל (המפיק אברהם דשא; ד”פ) רצה שנופיע כשלישייה מוזיקלית ובין לבין יהיו קטעי מעברים. בהמשך, קטעי המעברים התעבו והפכו למערכונים. בכל אופן, פשנל אהב באותה תקופה המון משחקי מילים והוא שמע את השיר האיטלקי ‘מארוזלה’ של רנאטו קרסונה וביקש מיוסי גמזו שיכתוב גרסה עברית בשם ‘מה הוא עושה לה?’. גמזו הסכים, וזה למעשה היה אחד הלהיטים הראשונים שלנו כשלישייה בתוכנית הראשונה. אני זוכר שבערב יום עצמאות אחד, במופע שארגן פשנל בשם ‘אח! איזה לילה!’, כשעוד היינו די אנונימים, פשנל העלה אותנו ב־12 בלילה לבמה, וכשרק נשמעה פריטת הגיטרה של הגיטריסט שלנו, מגי גרוס, הקהל יצא מכליו ושר את השיר בהתלהבות גדולה. זה שיר שהיה מאוד משמעותי לנו בתחילת הקריירה. לאורך השנים גמזו כתב לנו לא מעט שירים כמו ‘מה שבא לה’ (גרסה הומוריסטית ל’מנדובלה’ של הזמר היווני סטליוס קזנג'ידיס), ‘לי לך’ ו’שני שקי שינה’. הוא היה אדם נחמד ונפלא ומקסים והיינו מיודדים”.
“ירושלים האחרת” בביצוע יזהר כהן
(מילים: יוסי גמזו, לחן: עמוס מלר)
“הופעתי יחד עם צוות בידור בזמן מלחמת יום הכיפורים במוצבים השונים”, נזכר הזמר יזהר כהן, “ובשנת 1974 היה אמור להתקיים פסטיבל הזמר המזרחי. בגלל המלחמה, היה ספק אם הפסטיבל יתקיים אבל בסוף הוחלט לקיים אותו. יוסי גמזו כתב את ‘ירושלים האחרת’ כשיר הלל לעיר האהובה, ומרגע שביצעתי אותו הוא הפך למזוהה איתי כל כך. אני זוכר שזמן קצר לאחר מכן הייתי צריך להופיע עם השיר בבית הנשיא אבל כל הדרך הייתה פקוקה כי התקיימה צעדה, ולאורך כל הדרך אנשים שרו את ‘ירושלים האחרת’. זה אחד השירים האהובים שלי, ועד היום אני מקבל פניות מזוגות צעירים להכניס אותם לחופה עם השיר הזה. לפני כמה שנים יוסי ואני קיבלנו פרס ע”ש אריק איינשטיין באותו זמן, וזו הייתה סגירת מעגל מרגשת. הוא ניסה עד יומו האחרון לכתוב שירים ולהשתלב בתעשיית המוזיקה המקומית”.
“אילו כל האוהבים” בביצוע צמד הפרברים
(מילים: יוסי גמזו, לחן: נחום היימן)
“עבדנו באותן שנים צמוד עם נחצ’ה היימן שכתב לנו הרבה שירים, ויום אחד הוא הביא לנו שיר שכתב יוסי גמזו, בלדה רומנטית שהוספנו לה את עיבוד הגיטרות האופייני ל’פרברים’”, מספר הזמר יוסי חורי, חבר צמד הפרברים. “מאוד התחברנו לטקסט וללחן שהשלימו זה את זה, ולא באמת ידענו אם השיר יהפוך לכזה להיט גדול, אבל עד היום הוא מלווה את הצמד. לפני כ־15 שנה, כשגמזו חזר לישראל, צלצלתי אליו וביקשתי ממנו שיכתוב טקסט למנגינה חדשה שיצרתי. נפגשנו ונולד השיר ‘את לא ידעת’”.
“לילה ראשון בלי אמא” בביצוע: להקת גייסות השריון
(מילים: יוסי גמזו, לחן: רפי בן משה)
“זה היה מתוך המיוזיקל הראשון של הלהקות הצבאיות בתכנית שנקראה ‘למה יו-יו’”, מספר שוקי פורר, חבר ומפקד להקת גייסות השריון. “שלא בדומה לשאר תוכניות הלהקות הצבאיות שהיו עד אז בנויות ממערכונים ופזמונים, שאול ביבר בא עם רעיון ליצור מחזמר שיכלול רצף של תוכן שיהיה מבוסס על ‘מלכוד 22’ ויעסוק בחייל ליימך שהופך לגיבור גדול. שאול ביבר כתב את המחזה, רפי בן משה היה אחראי על המוזיקה ואת הפזמונים כתב יוסי גמזו. ‘לילה ראשון בלי אמא’ היה ללהיט אימים ונחשב לאחד הלהיטים הראשונים של הלהקה כשהוא עד היום מושמע הרבה. לעתים מתבלבלים וחושבים שאני הייתי הסולן בשיר, אבל הסולן היה איציק בר יונה. אני תועדתי בהקלטה בסולו של חיי כשאמרתי את המילים: ‘שנתיים וחצי’”.
“קוראים לנו ללכת” בביצוע: חבורת בית רוטשילד
(מילים: יוסי גמזו, לחן: אפי נצר)
“בשנות ה־60 הובלתי מועדון זמר בתל אביב ויוסי נהג לבלות שם”, אומר אפי נצר, מעבד ומנהל מוזיקלי של חבורת בית רוטשילד. “בשנת 1960 השמעתי לו את המנגינה והוא החליט לכתוב לה מילים. לימדתי את השיר הזה לראשונה בפינת רדיו מוזיקלית קבועה שהייתה לי ברדיו גלי צה”ל יחד עם חבורת בית רוטשילד. אני זוכר שביקשתי מיוסי לקצר את השורות כי השיר היה ארוך מאוד אבל הוא לא הסכים וזה נשאר ככה וטוב שכך. זה הפך להמנון צעדת ארבעת הימים (צעדת ירושלים). זה גם אחד השירים הראשונים שחוה אלברשטיין הקליטה (קאבר). לימים ד"ר טלילה אלירם מאוניברסיטת בר אילן מצאה בדוקטוראט שלה כי בשיר הזה, הן בלחן והן במילים, יש סממנים שיכולים לשמש כמולקולת הDNA של הזמר הישראלי”.
“למה ויקטוריה?” בביצוע: יהורם גאון
(מילים: יוסי גמזו, לחן: שמעון כהן)
“הייתה לי מנגינה בסגנון יווני כי זה מה שהלך אז באותה תקופה שבה אריס סאן היה כוכב”, מספר המלחין שמעון כהן. “השמעתי ליהורם גאון את השיר והוא אהב. ביום שישי בלילה יהורם בא אליי לביתי יחד עם יוסי גמזו והכיר בינינו. הכרתי את יוסי בשם אבל זו הייתה הפעם הראשונה שבה נפגשנו. יהורם ביקש שאשמיע ליוסי את המנגינה. בגלל שהפסנתר שלי היה בחנות של אבא שלי, הלכנו לחנות ועבדנו עד חמש לפנות בוקר על השיר. בהמשך ההורים שלי התעוררו כי לא הבינו מאיפה הרעש והשמענו להם את ‘למה ויקטוריה?’, והשאר היסטוריה”.
אילנה רובינא - לילך רוצה לקטוף את הירח (מילים: יוסי גמזו, לחן: יוסי ואלד)
מספר: יוסי ואלד
"יוסי נישא בסוף שנת 1968 לנעמה ישעיהו. בשנת 1969 נולדה לילך ובשנת 1970, כשלילך הייתה בת שנה, אבא שלה כתב עליה את השיר: 'לילך רוצה לקטוף את הירח'. יוסי שלח לי את המילים וממש התלהבתי. יום אחד נסעתי בתל אביב ושמתי לידי, במושב הרכב, את המילים, את התווים ומחברת וכל רמזור אדום שהיה, כתבתי את הלחן. בסוף הנסיעה, ואחרי כמה רמזורים אדומים, כתבתי את המנגינה.
שלחתי ליוסי את השיר ובדיוק אז התחיל פסטיבל שירי הילדים הראשון, אז שלחנו את השיר והוא התקבל וזכה לביצוע נהדר של אילנה רובינא, לעיבוד מופלא של אלברט פיאמנטה ולניצוח תזמורתי של שמעון כהן. השיר זכה להצלחה נהדרת והושמע רבות ועד היום זוכה להכרה".
להקת פיקוד מרכז – "טנגו תורנות" (מילים: יוסי גמזו / לחן: יעקב הולנדר)
מספר: איתן שפירא (אקורדיאוניסט הלהקה בשיר)
"יעקב הולנדר הביא מנגינה מהיכן שהוא, לא ברור מנין וכבר אין את מי לשאול. כיון שבית הוריי היה ברחוב שלמה המלך בתל אביב, נשלחתי אל יוסי גמזו, שגר אז בגורדון פינת שלמה המלך, בכדי לקבל את הטקסט. זו היתה המומחיות שלו, לכתוב טקסט למנגינות קיימות. כמו גם חיים חפר ודידי מנוסי.
השיר הצליח מעל המשוער אולי גם בגלל ה'צ׳יקי צ׳יקי צ׳יק' ששרו הבנות, אבל זה היה רעיון של ינק (יעקב הולנדר), לא חלק מהטקסט הנפלא שכתב יוסי גמזו".
שלישית גשר הירקון – "סימן שאתה צעיר" (מילים: יוסי גמזו / לחן: אירי)
מספר: עופר גביש – חוקר זמר וידידו של יוסי גמזו
"אריק אינשטיין, ששירו הראשון – 'השעות הקטנות של הלילה' היה גם שירו הראשון של יוסי גמזו שהתפרסם ברדיו, פנה ליוסי בכדי שיכתוב תרגום לשיר השיכורים האירי- Whiskey In The Jar.
בגלל שיוסי לא תרגם שירים ולא שתה אלכוהול, הוא סירב לכתוב שיר שיכורים. יוסי התנה את כתיבת השיר בכך שיכתוב מילים אחרות לגמרי, הם הסכימו והוא כתב את 'סימן שאתה צעיר' שנחשב לאחד הלהיטים הגדולים של שלישית גשר הירקון שכללה באותה עת את אריק אינשטיין, בני אמדורסקי וישראל גוריון".
שמעון ישראלי – "סתם יום של חול" (מילים: יוסי גמזו, לחן: שמעון ישראלי)
מספר: עופר גביש – חוקר זמר וידידו של יוסי גמזו
"שיר שבמקור הקליט שמעון ישראלי למילים של נעמי שמר, אך הוא לא התרומם. ישראלי לא ויתר על הלחן, וביקש מיוסי גמזו מילים חדשות לשיר וכך בעצם נולד 'סתם יום של חול' שהיה ללהיט ענק".
השיר האחרון של יוסי גמזו, שנכתב לזכרו של שמעון כהנר (קצ’ה) ז”ל:
אִלּוּ פֶּה הָיָה לְאַדְמָתָהּ שֶׁל יִשְׂרָאֵל...
לזכרו של קצ’ה (שמעון כהנר) הצנחן המיתולוגי,
איש יחידת 101 וחקלאי אוהב ארץ ישראל
אִלּוּ פֶּה הָיָה לְאַדְמָתָהּ שֶׁל יִשְׂרָאֵל
זוֹ שֶׁרַק לִפְנֵי יָמִים סְפוּרִים קָלְטָה אֵֵלֶיהָ
כְּמוֹ חֵיקָהּ שֶׁל אֵם אוֹהֶבֶת עַד לְהִתְפָּעֵל
אֶת גּוּפוֹ שֶׁל קַצָ'ה שֶׁשָּׁנִים הֵגֵן עָלֶיהָ,
אִלּוּ רְגָבֶיהָ שֶׁאוֹתָם כָּל-כָּךְ אָהַב
כְּלוֹחֵם וּכְחַקְלַאי בֹּרְכוּ בְּנִיב שְׂפָתַיִם
הֵם הָיוּ אוֹמְרִים אוּלַי בְּצַד “קַדִּישׁ” נִלְהָב
גַּם כַּמָּה מִלִּים שֶׁטֶּרֶם נֶאֱמְרוּ עֲדַיִן.
הֵם הָיוּ אוֹמְרִים שֶׁכָּל חַיָּיו שֶׁהָיוּ קֹדֶשׁ
לְחֶלְקַת הָאֱלוֹהִים שֶׁלָּנוּ הַקְּטַנָּה
לֹא הִפְרִיחוּ מְלִיצוֹת וְלֹא חָטְאוּ בְּגֹדֶשׁ
מֶלֶל פַּטְרִיוֹטִי שֶׁל טְרוּדִים בְּהַמְתָּנָה
לְמִנּוּי מִינִיסְטֶרְיָלִי שֶׁאֵלָיו נִסְלֶלֶת
דֶּרֶךְ כָּל פּוֹלִיטִיקַאי בְּמַאנְטְרַת הַ־Bon ton:
“רַק טוֹבַת הָעָם וְהַמְּדִינָה אֶצְלְי נִכְלֶלֶת
בִּדְרִישַׁת הַפֹּה-לִי-תִּיק, לֹא הוֹן וְלֹא שִׁלְטוֹן”...
בְּיָמִים שֶׁרֹב בְּכִירֵינוּ, טַפְסָרֵינוּ וְשָׂרֵינוּ
עַד צַוָּאר מִתְבּוֹסְסִים בְּטַקְטִיקָה וּפְּרַקְטִיקָה
שֶׁבָּהֶן פְרָזֵאוֹלוֹגְיָה מְחַפָּה עַל כִּסְאוֹלוֹגְיָה
וְחוֹתַם מְשַׁל יוֹתָם מַמְשִׁיךְ מָסֹרֶת עַתִּיקָה
שֶׁל קְרַבְרָב מָכוּר וְצִינִי בְּסִגְנוֹן עָכוּר וּסְפִּינִי
שֶׁבּוֹ טְרִיקִים, פוֹיְלֶע-שְׁטִיקִים וּתְכָכִים מַרְבִּים לַחְגֹג בִּתְצוּגַת יִחְ"צוּן יוֹקֶדֶת show שֶׁל אַהֲבַת מוֹלֶדֶת
הַנִּרְתֶּמֶת לְמִלְחֶמֶת גּוֹג, מָגוֹג וְדֵמָגוֹג –
הָיָה קַצָ'ה זֶה, שִׁמְעוֹן כָּהָנֶר זֶה הַמִּיתוֹלוֹגִי זה זז
כְּמוֹ רֵעוֹ מִגִּיל הַגַּן מֵאִיר הַגֶּ’דָע הַר צִיּוֹן
מְמַמֵּשׁ בְּאֹמֶץ לֹא רָגִיל כָּל צַו אִידֵאוֹלוֹגִי
שֶׁבְּאַהֲבַת מוֹלֶדֶת מִן הַדֶּרֶג הָעֶלְיוֹן
שֶׁאֵינוֹ זָקוּק בְּשׁוּם פָּנִים לְשׁוּם דִּבּוּר בּוֹמְבַּסְטִי
כִּי אֶצְלוֹ בְּהַקְרָבָה תְּמִידִית שֶׁאֵין בָּהּ הִסּוּסִים
גַּם בִּשְׁעַת פְּצִיעוֹת קָשׁוֹת בִּשְׂדוֹת הַקְּרָב, בְּאֹרַח דְּרַסְטִי
אֶת מְקוֹם הַדִּבּוּרִים תָּפְסָה גְּבוּרַת הַמַּעֲשִׂים.
וּכְשֹׁךְ הַקְּרָב הֵמִירָה דְּבֵקוּתוֹ זוֹ הַנִּצְמֶדֶת כְּאִילָן מַעֲמִיק שֹׁרֶשׁ אֶל נוֹפָהּ שֶׁל אֶרֶץ זֹאת
שֶׁלְּלֹא מִלִּים גְּבוֹהוֹת הָיְתָה בָּהּ אַהֲבַת מוֹלֶדֶת
הַגְּבוֹהָה מִכָּל מִלָּה בִּשְׁתִיקוֹתֶיהָ הָעַזּוֹת
שֶׁהָיָה בָּהֶן יוֹתֵר כִּסּוּי שֶׁל אֲמִינוּת מוּכַחַת
מִבְּכָל הַהַמְחָאוֹת שֶׁל סְטַיְל רֵטוֹרִי מְרֹמָם
שֶׁל כְּדַאיְנִיקִים הַלְּהוּטִים יוֹתֵר מִכֹּל לָקַחַת
וּפָחוֹת מִכָּל לָתֵת לִמְדִינָתָם וּלְעַמָּם.
כַּמָּה צִיוֹנוּת אוֹתֶנְטִית וּצְנוּעָה וּמַמָּשִׁית
יֵשׁ בְּעֵדֶר הַפָּרוֹת בִּנְוֵה אֵיתָן שֶׁהוּא טִפֵּחַ
מוּל אוֹתָן פָּרוֹת בָּשָׁן שֶׁל נוּבוֹרִישִׁיּוּת חָפְשִׁית
מִסְּיָגֵי מוּסָר וָחֹק בְּלֹא מְעַט עֶמְדּוֹת מַפְתֵּחַ.
וְכֵיצַד אוֹתָהּ מוֹרֶשֶׁת הַמֵּאֶה וְעוֹד אַחַת
שֶׁל טוֹבֵי הַלּוֹחֲמִים וְחַקְלָאֵי עָמָל וָיֶזַע
וְאוֹתָהּ דֻּגְמָה אִישִׁית שֶׁל עֹז הֵרוֹאִי לִבְלִי חָת
וּמְסִירוּת אֵין קֵץ לְאֶרֶץ זֹאת הֵן שִׂיא הָאַנְטִיתֵּזָה
לַצִּינִיזְם שֶׁל טוֹבוֹת הַהֲנָאָה (וְהוֹנָאָה)
שֶׁל הַמָּאכֶרִים, הַקְּנָאקֶרִים, שֶׁל דִּילִים וְקוֹמְבִּינוֹת
וּרְוָחִים קַלִּים שֶׁהֵם אָפְנַת הַזְּמַן וְהַשָּׁעָה
בְּחוּגִים בָּהֶם נָהוּג בּוּכְטוֹת שֶׁל כֶּסֶף לְהַלְבִּין עוֹד
וְאֶת פְּנֵי שׁוֹמְרֵי הַיֹּשֶׁר לְהַשְׁחִיר כִּפְרָאיֵרִים
בָּהּ בָּעֵת שֶׁכָּל יִשְׁרְאֵלִי מֵבִין כְּפִי שֶׁהִבְהַרְנוּ
שֶׁמּוֹפֵת חַיָּיו שֶׁל אִישׁ מוֹפֵת כְּקַצָ'ה עוֹד מֵרִים
עֲרָכִים שֶׁהוּא יִצֵּג לְגֹבַהּ רָם מִשֶּׁשִּׁעַרְנוּ.