לחם ומרגרינה (הילדות בשכונת התקווה)
ב־19 בנובמבר 1957 בשכונת התקווה בתל אביב נולדה עפרה חזה ליפת ולשושנה חזה, שעלו לארץ מתימן. חזה הייתה בת הזקונים במשפחה המסורתית שבה שבע בנות ושני בנים.
"גדלנו בשכונת מצוקה עם עבריינים וצעירים שעושים חארקות על האופנועים", מספר יאיר חזה, אחיה. "עפרה הייתה קטנה ממני בארבע שנים. בשלב מסוים כשאחינו הגדול והאחיות שלנו עזבו את הבית, רק שנינו נשארנו בבית עם ההורים. אמא עבדה בניקיונות ברמת אביב והייתה שמה אותנו אצל השכנה ממוצא סורי, שהייתה מכינה לנו אוכל שלא היינו רגילים אליו".
איך נראה יום שגרתי בילדותכם?
"עפרה ואני היינו מאוד קשורים. בגלל שהיינו מסורתיים, עפרה למדה בבית ספר רמב"ם לבנות, ואני למדתי בבית ספר עמיאל לבנים, שהיה לא רחוק ממנו. הייתי מלווה אותה לבית הספר שלה והיינו חוזרים ביחד אחרי הלימודים כשאני מרים על הגב שלי חצי בלוק קרח ועפרה הייתה מחזיקה לי את התיק. משם היינו הולכים למכולת השכונתית וקונים חמישה לחמים.
"אצלנו בבית לחם ומרגרינה היו התזונה העיקרית. ציפינו ללכת למכולת כי שמרנו לעצמנו את העודף ועם הכסף שנשאר היינו קונים גלידה ב'גלידת ישראל'. זה היה מותרות אצלנו. אחרי הגלידה היינו חוזרים מאושרים הביתה. אחר כך עפרה הייתה מצטרפת למשחקי הבנים יחד איתי ועם החברים שלי. תמיד שמרתי עליה ודאגתי להכניס אותה לפעילות החברתית".
גדלתם בבית מוזיקלי?
"בקידוש בליל שישי היינו יושבים סביב השולחן שבע בנות, שני בנים ואבא ואמא. כשאבא היה מסיים לקדש על היין, הוא היה מתחיל בשירי שבת. אחינו הגדול היה סולן, וכולנו הצטרפנו בשירה.
"בסדר פסח עפרה ואני היינו מעלים הצגה קבועה: הייתי לוקח שק עם אפיקומן וכאילו נוסע לירושלים והיא הייתה מחזירה אותי. הגיס שלנו עם קול הבס היה שר 'מרחבאר', שזה פיוט מההגדה של פסח, ועפרה הייתה מצטרפת בשירה. היא אהבה לשיר מול המראה וגם נהגה ללבוש את הבגדים של אמא ולעמוד מולנו ולשיר. הרגשנו כל כך מגובשים. הייתה בבית שמחת חיים.
"את האהבה למוזיקה עפרה קיבלה מאמא שלנו, שעוד בתימן הייתה שרה. כשהגענו לישראל, היא והחברות שלה נהגו לשיר באירועים שמחים וגם בניחום אבלים. היה לעפרה קול דומה לשלה. אמא, שהייתה דומיננטית בבית, הייתה מקלחת את עפרה ואותי ביחד עם פרימוס ופיילות ובזמן המקלחת מתחילה לשיר, ואנחנו הצטרפנו אליה. אחרי שהלבישה אותנו המשכנו לשיר תוך כדי גלגולים במיטה".
יאיר מספר שהתחיל לשיר באירועים משפחתיים שהתקיימו במושבים בצפון הארץ. "לאולמות קראו 'דונם'", הוא מתאר. "זה היה שטח אדמה מגודר שבו היו עורכים אירועים". בהמשך אחותו הצטרפה אליו להופעות במועדון "הטכני" בשכונה, שבו התקיימה הפרדה בין בנות לבנים. "בצד של הבנים שרו ג'יימס בראון", מחייך יאיר. "עפרה שמחה להופיע שם. בלילה, כשההופעה הסתיימה, היינו חוזרים יחד הביתה, כי ההורים שלנו לא הרשו לה כילדה קטנה לחזור לבד".
הסולו הראשון ("זה יהיה הסוד שלנו")
"כשעפרה עברה לבית ספר עוזיאל, היא הפכה לסולנית של המקהלה והופיעה בכל טקס ממלכתי שהיו עושים שם", מספר האח. "כל השכונה הכירה אותה כזמרת. יום אחד הגיע לבית הספר המוזיקאי והמנצח מנשה לב רן. הוא רצה להקים מקהלה שתופיע באירוע לחברת החשמל, והיה צריך לאסוף את ילדי עובדי החברה שלמדו בבית הספר ולהקים איתם הרכב. עפרה, שהייתה צנועה ואמיתית, אמרה למנשה שאבא שלה לא עובד בחברת החשמל אלא בעיריית תל אביב. מנשה, שרצה אותה כסולנית בהרכב, אמר לה: 'זה יהיה הסוד שלנו'.
"יום למחרת ההופעה נכתב על עפרה בעיתון, במה שהייתה הכתבה הראשונה עליה. אין אף אחד בעולם שיכול להגיד שגילה את עפרה. עפרה נולדה זמרת והייתה מוכרת כזמרת מילדותה".
המוזיקאי והמנצח מנשה לב רן מספר: "במלאת 50 שנה לייסוד חברת חשמל פנו אליי להקים מקהלה שתבצע שירים באירוע מיוחד של החברה. המקהלה הייתה צריכה להיות מורכבת אך ורק מילדי חברת החשמל. לאחת החזרות שערכנו באולם בית ברנר בתל אביב הגיעו שתי ילדות בנות 11. הן ביקשו ממני לשיר. לעפרה היה קול זהב מזרחי נקי. מהרגע הראשון היה ברור שיש פה כישרון. ידעתי שאנשי חברת החשמל יכעסו אם יידעו שנתתי לשתי בנות שלא קשורות אליהם לשיר סולו, אבל לא יכולתי לוותר על עפרה. היא שרה כסולנית את השיר 'זמר' של מרק לברי ואברהם שלונסקי".
לב רן היה אחראי גם לטקס הדלקת המשואות של שנת 1970. מקהלת חברת החשמל הופיעה שם, שוב עם חזה כסולנית בשיר "זמר". "הפעם הבאה שבה נפגשנו הייתה כשניצחתי על תזמורת המשטרה ועפרה בדיוק חזרה מהאירוויזיון עם 'חי'. המפגש היה מרגש מאוד וכלל חיבוק גדול והעלאת זיכרונות מאותם רגעים ראשונים של עפרה על הבמה", הוא מספר.
שיעור משחק (המפגש עם בצלאל אלוני)
ב־1971 הקים האומן והיוצר הצעיר בצלאל אלוני את "סדנת תיאטרון שכונת התקווה", ומיד החל בחזרות על הצגת המחאה "פרחים מפלסטיק". בעיצומן של החזרות פגש בעפרה חזה בת ה־13.
"בחור משכונת התקווה אמר לי שראה באיזו חפלה ילדה ששרה מדהים", סיפר לי אלוני, מנהלה האומנותי המיתולוגי של חזה בראיון ל"מעריב־סופהשבוע". "בהתחלה היססתי, כי לא העסקתי בסדנה ילדות, אבל הוא התעקש. כשפגשתי אותה - ידעתי שזה זה מן הרגע הראשון.
"היא הייתה הילדה הקטנה ביותר מבין משתתפי הסדנה, שהיו בחלקם כבר נשואים עם ילדים ובשנות ה־30 לחייהם. עפרה הקפידה להגיע לכל החזרות, לשבת, להקשיב וללמוד את כל הטקסטים של כולם בעל פה. היא הייתה גאון. אבל בהתחלה, בגלל שהייתה עוד ילדה, לא שיבצתי אותה בהצגות מול הקהל".
כשהסדנה הוזמנה עם ההצגה לבית הספר אליאנס בתל אביב, למופע שצולם לטלוויזיה, אלוני החליט שחזה תשיר את אחד משירי המחאה, על אף שלא השתתפה בהצגה. "זו הייתה למעשה הופעת הבכורה של עפרה בסדנה וההופעה הראשונה שלה בטלוויזיה", הוא אומר. "עפרה בכתה מאושר. היא רצתה את הבמה, ומההופעה הראשונה טרפה אותה. היא למדה והשקיעה המון זמן ונשמה, והסדנה בנתה אותה כמו שעפרה בנתה בדרכה את הסדנה. יד אלוקים נגעה בה".
חזה החרוצה השתתפה בכל הצגות הסדנה הבאות שיצר וביים אלוני: "סמבוסק, מתי הבחירות?" (1973), "אהבה ראשונה" (1974), "חוץ מזה הכל בסדר" (1975) ו"שיר השירים בשעשועים" (1976). בהצגות אלו בלטה כסולנית לצד הזמר מיכאל סינואני. בין השירים הבולטים ששרה היו "שיר השירים בשעשועים", "געגועים" (השיר הראשון שהקליטה בצל מלחמת יום הכיפורים), "נשיקות בים", "אהבה ראשונה" ו"עזה כמוות אהבה" (Love Song), שכעשור לאחר מכן נחשב לאחד מלהיטיה הבינלאומיים.
הזמרת האידיאלית (פסטיבל הזמר המזרחי)
ההופעה המשמעותית הראשונה של חזה הייתה ב־1974, בפסטיבל הזמר המזרחי. באירוע ששודר בטלוויזיה וברדיו היא שרה את "שבת המלכה". "פסטיבל הזמר המזרחי היה גולת הכותרת עבורנו", מסביר אלוני. "בגלל שאנחנו מזרחיים משכונת התקווה, באופן טבעי השתייכנו לפסטיבל הזה ולא לפסטיבל הזמר והפזמון".
אלוני הצליח להכניס לפסטיבל את מיכאל סינואני, שקיבל לבצע בו את "קלת רגליים", שיר שזכה מאוחר יותר לפרודיה בתוכנית "ניקוי ראש" ("ורק ירושלים 02"). "פתאום נודע לי שרשות השידור הוסיפו לפסטיבל עוד ערב", הוא מספר. "באופן טבעי רציתי לדחוף גם את עפרה לשם. צלצלתי ליוסף בן ישראל, שהיה עורך ומפיק הפסטיבל, והוא אמר שהיא ילדה קטנה ולא תשתתף. הייתי נודניק. הגעתי למשה וילנסקי מקול ישראל, האוטוריטה המוזיקלית של הפסטיבל. משה הזמין אותי ואת עפרה אליו לאולפני 'בית המורה' בתל אביב. עפרה שרה בפניו, הוא אהב את מה ששמע ואפשר לה להשתתף עם 'שבת המלכה', השיר היחיד שנותר כי אף אחד לא רצה לשיר אותו. עפרה זכתה במקום השלישי, הישג ענק לילדה צעירה. בעיתונות עשו עליה כתבות, התחילו לראיין אותה. היא נהייתה כוכבת".
המוזיקאי והמעבד אלדד שרים, שעיבד את "שבת המלכה" ובהמשך עבד עם חזה ברבים מאלבומיה, מספר: "מהרגע הראשון ששמעתי את עפרה היה ברור שיש לה כישרון. קול זהב שאי אפשר לטעות בו. קול מזוכך תימני ארץ־ישראלי. היא הייתה ילדה טובה, מקצוענית, רצינית, מוזיקלית בצורה בלתי רגילה, מגיעה מוכנה פיקס לאולפן. הזמרת האידיאלית לכל מוזיקאי ומפיק מוזיקלי. הייתה לה גישה קלאסית לשירה כבר מהיותה ילדה".
משלוש יוצאת אחת (שוקולד מנטה מסטיק)
ב־1976, זמן קצר אחרי פירוק סדנת התיאטרון ורגע לפני שחזה עלתה על מדים, קיבל בצלאל אלוני פנייה מהמפיק שמואל פירסטנברג, שביקש לצרף את מיכאל סינואני לסיבוב הופעות בארצות הברית עם ההרכב Here Is Israel ("כאן ישראל"). להרכב - שכלל זמרים ישראלים מוכרים בהם דני מסנג ומרגלית אנקורי - נקבעו הופעות בקרב קהילות יהודיות. סינואני סירב, ואלוני החליט לשלוח את חזה, במה שהפך לטעימה הראשונה שלה בחו"ל.
עם שובה מסיבוב ההופעות בארצות הברית, התגייסה חזה לחיל השריון. בסיום שירותה הצבאי ולאחר שאלוני פנה לפעילות פוליטית, חתמה בעידודו על חוזה לחמש שנים עם האמרגן אברהם דשא פשנל. "לפני שהסדנה התפרקה הזמנתי את פשנל לראות את ההצגה האחרונה שלנו, 'שיר השירים בשעשועים'. הוא התרשם והתלהב ורצה להחתים את עפרה, אבל היא לא רצתה", מספר אלוני.
אחרי שהתרצתה, ועם החתימה על החוזה, פשנל צירף את חזה לשלישיית שוקולד מנטה מסטיק. זה קרה לאחר פרישתן של ירדנה ארזי ולאה לופטין מההרכב. הוא חיבר אותה לרותי הולצמן וישראלה קריבושי, והשלוש נכנסו לאולפן חזרות. בהמשך נסעו להופעות בפינלנד, התחייבות קודמת של פשנל. "אחרי שבוע עפרה צלצלה אליי מפינלנד ואמרה לי: 'אני לא רוצה להיות בשלישייה, זה לא בשבילי. תדבר עם פשנל'. דיברתי עם פשנל, ואחרי שהבנות חזרו לארץ השלישייה התפרקה".
מספרת ישראלה קריבושי: "הייתי בלהקת האחים והאחיות, כשפשנל פנה אליי והציע לי להצטרף להרכב. עפרה הייתה חתומה טרייה אצל פשנל, והוא הבטיח להפוך אותה לכוכבת. בינתיים, בשביל כסף טוב וקל, הוא שלח אותנו לפינלנד כשלישיית שוקולד מנטה מסטיק. עשינו חזרות על שירי השלישייה ועל שירים של דיאנה רוס והסופרימז, בעיבודים של בעלי הטרי דאז יוסי קריבושי ויצאנו לדרך.
"עפרה הייתה ילדה טובה מאוד, נחמדה מאוד, שקטה וביישנית. רותי ואני התייחסנו אליה כמו לבת שלנו, כי היינו יותר בוגרות ומנוסות. היא פחדה לישון לבד בחדר בבית מלון, אז ישנו ביחד באותו חדר. היא הקפידה בנושא המסורת והדת, הייתה מוגבלת בעניין האוכל בגלל הכשרות וכל הזמן התפללה, גם לפני השינה וגם בנסיעות".
איך היו ההופעות?
"הקהל נהנה, אבל לא הכיר אותנו בשמותינו אלא רק כשוקולד מנטה מסטיק. אני חושבת שבמובן מסוים החוויה לא הייתה הכי נעימה לעפרה, כי היא תלתה תקוות בהבטחות של פשנל שהיא תהייה סטארית ופתאום היא מצאה את עצמה בשלישייה שבה היא נובאדי, וזה אכזב אותה. אז היא כל הזמן צלצלה לפשנל ולבצלאל אלוני ובכתה להם בטלפון שהיא רוצה לחזור לארץ ושהיא לא נהנית. בסופו של דבר, אחרי המחויבות בפינלנד חזרנו וכל אחת פנתה לדרכה".
הקריירה הקולנועית (בא לי לצעוק)
ב־1978, אחרי הצלחתו המסחררת של הסרט "גבעת חלפון אינה עונה", פרי שיתוף פעולה של שלישיית הגשש החיוור עם הבמאי והתסריטאי אסי דיין, הוחלט לנצל את המומנטום ולעבוד על סרט נוסף שיתאר את סצינת הדיסקוטקים של הסבנטיז, מעין פרודיה לסרטי "גריז" ו"שיגעון המוזיקה" בכיכובם של ג'ון טרבולטה.
חזה, שהייתה חתומה אצל פשנל, אמרגנם המיתולוגי של הגששים, מצאה עצמה בתפקיד הקולנועי הראשון שלה. בסרט "שלאגר" היא גילמה את דינה, בתו של פוקסמן (ישראל פוליאקוב) שמבלה בדיסקוטקים, מחוזרת אחרי בנג'י המוסכניק (גברי בנאי) למורת רוחו של אביה ומתחמקת מצחי (מנחם זילברמן), בן עשירים חנון שאביה לוחץ עליה לצאת איתו.
"פגשתי את עפרה ואת בצלאל לראשונה במשרד של פשה, כשהוא רצה להכניס אותה לשלישיית שוקולד מנטה מסטיק", משחזר שייקה לוי, שגילם בסרט את הד"ר למחול שוקי חפציבה. "כשחיפשנו מישהי ל'שלאגר', הצעתי לפשה לקחת את עפרה, כי היא גם הייתה מוכשרת וגם נראתה מעולה. נפל הפור, ועפרה הצטרפה לסרט. בצלאל, עפרה ואני התיידדנו וישבנו המון בקפה 'פינתי' בתל אביב. בצלאל היה משמיע לי בטייפ שירים חדשים שכתב לעפרה ושואל לדעתי.
"במהלך הסרט, כשכל הצוות היו יושבים לאכול ארוחה גדולה, עפרה הייתה מסתפקת בלבן או איזה ירק. היא שמרה על עצמה והייתה קפדנית בנושא בריאות".
הפעם הבאה שלוי עבד עם חזה הייתה ב־1999, כששניהם השתתפו בדיבוב הסרט "המלך ואני". "כשסיימנו לעבוד, דורון אשכנזי, שהפך לבעלה, בא לאסוף אותה, והיא הכירה בינינו. היא הייתה מקסימה עד יומה האחרון".
לא רק לוי טוען שהוא המליץ לפשנל ללהק את חזה לסרט "שלאגר" - גם מפיק הסרט יעקב קוצקי טוען זאת. "הכרתי את עפרה עוד שהייתה ב'סדנת תיאטרון'. היא הרשימה אותי במראה ובאישיות שלה", סיפר לי בראיון שערכתי איתו לפני מספר חודשים. "רציתי אותה לסרט של יואל זילברג ז"ל שהפקתי, אבל בסוף זה לא הסתדר. כשהתחלנו ללהק תפקידים ל'שלאגר', פניתי לפשה והצעתי לו לצרף אותה לסרט. הוא שמח מאוד. כך עפרה הצטרפה לתפקידה הקולנועי הראשון. מה ששבה אותי היה הפוקוס העצמי הגדול שהיה לה: היא הייתה מקצועית ומרוכזת בקריירה. הדבר היחיד שהיה בעייתי בליהוק שלה היה איך פותרים בתסריט את העובדה שפולי אשכנזי ועפרה תימנייה".
נו, איך פתרתם את זה?
"בצורה פשוטה: כששייקה בא לפולי כדי לנסות לשדך לו אישה, רואים על השידה תמונה של מישהי תימנייה. זו, אגב, תמונה של אמא של המתופף אלון הלל. כששייקה שואל אותו מה קרה לה, פולי עונה: 'היא הלכה לעולמה'. שייקה שואל: 'לכרם התימנים?', ופולי משיב, 'לקריית שאול'".
פסקול הסרט, שאת שיריו כתב אסי דיין והלחין המאסטרו צביקה פיק, כלל שירים בביצוע הגששים ("דיסקו טנגו" ו"שיר בהזדמנות") וגם את להיט הסולו הראשון הגדול של חזה, "שיר הפרחה", שעורר סערה גדולה בזמנו וחזר לאחרונה לכותרות כשכוכבת הרשת אנה זק ביצעה אותו בפסטיגל תוך השמטת המילה "פרחה".
"בפגישה הראשונה עפרה התביישה מאוד", סיפר לי צביקה פיק. "היא עוד לא הייתה מוכרת, ואני לא הייתי בטוח שזה מתאים לה. אחר כך הבנתי שיש לה קול פעמונים ושהיא זמרת משגעת. עפרה הייתה צנועה, שקטה, איכותית, אדיבה ומנומסת. היו לה כל התכונות והיכולות להיות כוכבת בינלאומית".
הסרט, שיצא לאקרנים ב־1979, זכה להצלחה מסחררת. בעקבותיו לוהקה חזה לסרטה השני, "נערת הפרברים", שיצא באותה שנה. את הסרט ביים ג'ורג' עובדיה לתסריט של בצלאל אלוני.
"אחרי ההצלחה של 'שלאגר' הגיעו אלינו הרבה פניות", מספר אלוני. "אחת הפניות היו מג'ורג' עובדיה, במאי שמאוד אהבתי. הוא הציע לי לכתוב תסריט בסגנון סרט טורקי. הוא הראה לי סרט טורקי ואמר לי בערך מה הוא רוצה. ישבתי בבית וכתבתי תסריט. הסרט נעשה בזריזות, והפך לקאלט".
בסרט גילמה חזה את ורד, בחורה עיוורת ויתומה שפוגשת שלושה בחורים עניים בעלי לב זהב, שמכניסים אותה לביתם ועושים הכל כדי לגייס כסף למען ניתוח שיחזיר לה את מאור עיניה. לאחר שהיא יוצאת מבית החולים כשהיא רואה, ורד הופכת לזמרת מפורסמת ובסוף הסרט מתאחדת עם שלושת חבריה שאבדו לה לאחר הניתוח.
על פסקול הסרט היו אמונים בצלאל אלוני ושייקה פייקוב. רבים משירי הסרט, בהם "אמרו היכן הם ידידיי", "אתה קורא לי" ו"כמו ציפור", הפכו ללהיטים. "העבודה לצד עפרה חזה ב'נערת הפרברים' הייתה מאוד מהנה", אומר המוזיקאי שייקה פייקוב. "עפרה הייתה כישרון מוזיקלי, נוחה בעבודה, שקטה ומשתפת פעולה. היה ממש תענוג לעבוד איתה".
הבדרן והשחקן אבנר דן, שגילם בסרט את סוסיתא, אחד משלושת החברים, מספר: "צילמנו את הסרט בשלושה שבועות בלבד. עפרה הייתה בחורה רגישה, דייקנית מבחינת זמנים ופרפקציוניסטית מהליגה הגבוהה. זה היה רק הסרט השני שלה, אבל היא התנהגה כמו שחקנית עם ותק של 30 שנה ולקחה את התפקיד ברצינות רבה. בצלאל אלוני היה לצדה לכל אורך הצילומים. אחרי ההצלחה של 'שלאגר' כבר היו ציפיות מהסרט השני של עפרה והקהל נהר בהמוניו לבתי הקולנוע".
ארבע פעמים זמרת השנה (מכונת הלהיטים של שנות ה־80)
לאחר ההצלחה המסחררת של "שלאגר" ו"נערת הפרברים" השתתפה חזה בתחרות האירוויזיון לילדים (המקבילה לפסטיבל שירי הילדים), שנערכה בחנוכה 1979, וזכתה במקום הראשון עם השיר "פלאש גורדון".
עם סיום החוזה של חזה ופשנל החלה הזמרת בשיתוף בצלאל אלוני לעבוד על אלבום הבכורה שלה כסולנית. "על אהבות שלנו" יצא ב־1980 וכלל להיטי ענק, בהם שיר הנושא, "שיר אהבה לחייל", "הגשם" ושירים שביצעה בשני הסרטים בכיכובה.
האלבום, שהגיע למעמד של "אלבום זהב", העניק לחזה לראשונה באותה שנה את התואר "זמרת השנה" במצעדים של גלי צה"ל ורשת גימל.
זו הייתה יריית הפתיחה לשנים של עשייה בלתי פוסקת. בשנים 1980־1983 זכתה חזה ארבע פעמים בתואר "זמרת השנה" וסיפקה לא מעט להיטים בהם: "תפילה", "יד ביד", "גבריאל", "סימנים של אוהבים", "מלכת הקסמים", "מישהו הולך תמיד איתי", "גורל אחד", "אדמה", "כל יום מתחילה שנה", "מכתב אהבה", "חי" ועוד רבים וטובים.
כל זאת יחד עם פרויקטים מיוחדים, כמו אלבומי "שירי מולדת", שבמסגרתם חידשה קלאסיקות ישראליות נושנות, ואלבום "שירי תימן", שבו חזרה לשורשים - הביאו לכך שחזה הפכה לאחת הזמרות הססגוניות, פורצות הדרך והאהובות בישראל.
"הקסם של עפרה חזה בתחילת שנות ה־80 היה קודם כל ברצף אדיר של שירים מעולים ומרגשים שעומדים במבחן הזמן ועד היום נשמעים סוחפים ומרוממי נפש", מסבירה טל ארגמן, שדרנית רדיו ועורכת מוזיקה בכאן88 ובכאן גימל. "בקולה הייחודי ועם הווייב המלכותי, העדין והנעים שלה, היא גרמה לי כילדה להרגיש שאני מכירה אותה, והצליחה לכבוש אותי ואת המדינה. היא הייתה מצד אחד כוכבת נוצצת וזוהרת שהקרינה משהו בינלאומי, ומצד שני הייתה חמה, אנושית, אמהית, בין־דורית וארץ־ישראלית. עד היום כשבא לי להרים במסיבה עם קלאסיקת דיסקו, אני מוצאת את עצמי לוחצת פליי על 'גבריאל' ומעיפה את המקום".
שתי עפרות (בוא אלי, פרפר נחמד)
בשנות ה־80 התקבצו ילדי ישראל מול הטלוויזיה כדי לצפות ב"פרפר נחמד", תוכנית הילדים המיתולוגית שהולידה דמויות כאוזה, שבי, בץ, נולי ופינגי. לצד המנחים כוכבי הילדים דודו זר, עפרה ויינגרטן ואפי בן ישראל התארחו מדי פעם בתוכנית אומנים פופולריים כעוזי חיטמן, ניסים גרמה וגם עפרה חזה, שהתארחה בשני פרקים מיתולוגיים: "חגי תשרי" ו"פרחים".
"בפיילוט שצילמנו ל'פרפר נחמד' הייתה לצדי שחקנית לא מוכרת", מספר דודו זר. "התוצאה לא הייתה משביעת רצון מבחינתי, והרגשתי חוסר כימיה איתה. הוחלט על חיפוש בת זוג אחרת. באודישן שנעשה השתתפו שתי עפרות: עפרה חזה ועפרה ויינגרטן, שהייתה אז בחודש השמיני להריונה. שתיהן היו נפלאות, וההחלטה הוטלה עליי. בחרתי בוויינגרטן משיקול ענייני וקר. חזה הייתה אז כבר כוכבת גדולה ורציתי בת זוג בסדר גודל רגיל וב'גובה' שלי.
"בפרקים שבהם עפרה התארחה, גיליתי אישה צנועה ומתוקה, מוכשרת ושותפה. היא הייתה זמרת נהדרת וגם שחקנית טבעית ונעימה. לא יצא לי להכיר אותה מעבר לחוויה שבהתארחותה ב'פרפר נחמד', וחבל!".
כן, אני עוד חי (אירוויזיון 83')
במרץ 1983 התקיימה תחרות קדם האירוויזיון השנתית, שבה נבחרו נציגינו לאירוויזיון שאמור היה להתקיים במינכן, גרמניה. חזה השתתפה בתחרות עם השיר "חי", שכתב אהוד מנור והלחין אבי טולדנו, וזכתה במקום הראשון. השיר, שהוקלט על ידי חזה גם באנגלית, צרפתית וגרמנית, נבחר כ"שיר השנה" במצעד הפזמונים של רשת ג' באותה שנה וזיכה את חזה בתואר "זמרת השנה" בפעם הרביעית ברציפות.
"מי ש'אשם' בכל הוא אהוד מנור, שנדנד לי לשלוח שיר לקדם האירוויזיון", מספר בצלאל אלוני. "אהוד היה מצלצל אליי בכל בוקר ומנסה לשכנע אותי. באחת הפעמים שהגעתי עם עפרה לסטודיו של פשנל בדיזנגוף, אהוד ואבי טולדנו כבר היו שם ודיברנו על כך".
"ישבתי בקפה 'פינתי' ברחוב דיזנגוף בתל אביב ליד המשרד של פשנל, איפה שכל האומנים נהגו לשבת אז", מוסר את גרסתו אבי טולדנו. "בצלאל אלוני, שהיה שם עם עפרה, ניגש אליי ואמר שהוא רוצה שאלחין לה שיר. אמרתי לו שאנסה. אחרי שהלחנתי את המנגינה, דיברתי עם אהוד מנור שכתב את הטקסט של 'חי'. אהוד כתב גם את הגרסה האנגלית לשיר, ואני את הגרסה הצרפתית שעפרה הקליטה".
"שמעתי את הבית והפזמון ואמרתי לעפרה: 'זה השיר!'", אומר אלוני. "העניין הוא שלפני שהגענו למפגש עם אהוד ואבי, עפרה אמרה לי: 'לא יעזור כלום, אני שרה רק את "אמן למילים"', זה שיר שאני כתבתי. כשאמרתי לאבי ואהוד שזה השיר שלנו, עפרה נתנה לי מכה עם המרפק. 'אמרתי שאני רוצה רק את "אמן למילים"', היא התעקשה. אבל אני התעקשתי יותר והשאר היסטוריה".
"עפרה הייתה זמרת מעולה, אמיתית, פרפקציוניסטית", מתאר טולדנו. "היא עבדה שעות על הטקסט הצרפתי, כי רצתה שכל מילה תישמע במבטא מושלם. לקחה את הקריירה שלה מאוד ברצינות והשקיעה הרבה. בו בזמן היא האמינה ביכולות שלה והייתה מאוד טוטאלית בכל מה שהיא עשתה. התרשמתי מזה לאורך המון פגישות והופעות משותפות. תמיד היא נכנסה לעומק של כל דבר שעשתה והכינה את עצמה הכי טוב שהיא יכולה".
בתחרות הקדם הגיעה ירדנה ארזי עם "שירו שיר אמן" למקום השני. עפרה חזה עם "חי" הגיעה למקום הראשון. בתחרות הבינלאומית היא הגיעה למקום השני, בהפרש של שש נקודות מהשיר הלוקסמבורגי הזוכה. "אהוד ואני היינו מודעים למעמד שבו עפרה נמצאת בגרמניה ושרה שעם ישראל חי והסטייטמנט הזה בעינינו היה יותר גדול מכל התחרות", מוסיף טולדנו, "זה ההישג האמיתי".
אחת האטרקציות של השיר הייתה ההופעה של הלהקה בלבוש צהוב, כסמל לטלאי הצהוב שאותו ענדו יהודי גרמניה בזמן מלחמת העולם השנייה. מי שהייתה אחראית ללבוש היא מעצבת התלבושות דורין פרנקפורט, ששימשה כמעצבת תלבושות צמודה של חזה במשך כעשור.
"העבודה על הלבוש באירוויזיון באה אחרי תהליך של הרבה שנים שבהן עפרה ואני עבדנו ביחד", משחזרת פרנקפורט, שהלבישה את הזוכים בכמה אירוויזיונים. "עפרה רצתה שהבגדים שלה יהיו גם חשופים וגם לא חשופים, גם להיראות סקסית אבל גם ילדה טובה, היו לה דרישות של דבר והיפוכו. אבל כשהגענו לאירוויזיון, עפרה כבר ידעה שיש לי רקורד לא גרוע בעבודה עם הזוכים במקום הראשון והשני בתחרות, אז היא שחררה את הרצון לניגודיות בלבוש ונתנה לי חופש. הכנתי לה תלבושת שחורה ותלבושת לבנה, כי לא ידענו מה תהיה התפאורה באירוויזיון. לרשות השידור אומנם הייתה סקיצה מבנית של האירוויזיון, אבל בפועל הם לא ידעו כלום. מה שידעתי הוא שהלהקה תלבש בגדים צהובים, זה היה סימבולי. ידעתי שלצבע תהיה משמעות באירופה וגם רציתי ליצור רגשות אשם בגרמניה. אני לא חפה ממניפולציות. עפרה ובצלאל ידעו מהתוכנית שלי, אבל בארץ אף אחד לא ידע.
"יש לך שלוש דקות של שיר, ואף אחד באירופה לא מבין את המילים שלו, אז צריך שהמראה של הזמרים ולהקת הליווי יצליח לגעת באנשים שצופים בכל העולם, וזה מאוד מורכב ומסובך. רק בלילה שלפני האירוויזיון, אחרי שראינו את הבמה, עפרה ואני החלטנו יחד מה היא תלבש. היה לי חשוב שהכוכבת שלי תבלוט".
ספרי על עפרה שהכרת.
"פגשתי אותה כשהיא הייתה לקראת יציאה לסיבוב הופעות עם שוקולד מנטה מסטיק כמחליפה של ירדנה ארזי. פשנל שלח אותה אליי. היא הייתה פרח. קרן אור בחיים של כולם. כולם מייחסים לה שבריריות, מין מריונטה שאומרים לה מה לעשות, אבל עפרה הייתה פרח ברזל. לא היה דבר שהיא עשתה שלא היה החלטה שלה. היא הייתה אישה עצמאית ונחושה שמבינה את הקריירה שלה, וכל פעולה שנעשתה בקריירה שלה - הייתה בהחלטתה ובהסכמתה בלבד. בגדול היא לא התייעצה עם אף אחד, ובצלאל היה אמרגן מדהים, כך שמה שעפרה רצתה היא קיבלה".
הדרבי של המדינה (היריבות עם ירדנה ארזי)
במשך השנים התקשורת סיקרה לא מעט את מערכת היחסים בין ירדנה ארזי לעפרה חזה, שתיים מהכוכבות הגדולות ביותר במוזיקה הישראלית. יש שעדיין טוענים כי הייתה קיימת יריבות בין השתיים, ממש כמו אצל שושנה דמארי ויפה ירקוני או אריק איינשטיין ויהורם גאון.
בשנות ה־80 התקשורת ליבתה את האש כשסיקרה את היריבות בין מחנות מעריצי עפרה חזה למעריצי ירדנה ארזי, שהתעצמה ב־1983, כשחזה זכתה בקדם האירוויזיון עם "חי" בהפרש של נקודה אחת מ"שירו שיר אמן" של ארזי. בהמשך, לאחר ארבע שנים שבהן חזה זכתה בתואר "זמרת השנה", ב־1984 הייתה זו ארזי שזכתה לראשונה בתואר, מה שהעצים את המתח בקרב מעריצי השתיים.
המתח הגיע לשיאו בקיץ 1985. רגע לפני הופעתה של ארזי באמפי וואהל בתל אביב, מעריצה של חזה שלפה אקדח דיו בצבע כחול, ירתה והכתימה את שמלתה הלבנה של ארזי. המחדל הבטיחותי החמור הכה גלים וכיכב בכל מהדורות החדשות, והמיתוס על היריבות בין ירדנה לעפרה נכנס אל דפי ההיסטוריה.
בראיונות תקשורתיים שונים הכחישו השתיים את העוינות והביעו הערכה רבה זו לזו. ההערכה הזו הולידה ב־2018 את השיר "געגוע של מנגינה", שכתב והלחין אלוני והקליטה ארזי לזכרה של חזה. "כשפנו לירדנה מכאן גימל והליקון והציעו לה להשתתף בפרויקט משירי עפרה חזה, ישר אמרנו כן", מספר גברי מזור, יועצה האומנותי של ארזי אז והיום. "בהתחלה הציעו לנו להקליט קאבר, אבל אז החלטנו להקליט שיר מקורי שכתב בצלאל לזכר עפרה".
"עד היום אני צריכה להסביר לאנשים שירדנה ועפרה היו נפגשות אצלי בסטודיו והכל היה סבבה ביניהן. הן דיברו וצחקו והיו לבביות באמת אחת עם השנייה", מספרת פרנקפורט, שעיצבה לשתי הזמרות תלבושות במקביל. "לדעתי זו עבריינות של יחסי ציבור כל היריבות הזו. זה היה רחוק מהמציאות. יותר מזה: עפרה התקשתה להתחרות בירדנה בקדם האירוויזיון, כי היא מאוד אהבה את ירדנה והעריכה אותה. ירדנה התנהגה באצילות ולא עשתה עניין מזה שעיצבתי את התלבושת של עפרה לאותה תחרות. שתיהן סמכו עליי. ספק אם אומנים היו מסכימים לכך כיום".
"כשיצא לעפרה ולירדנה להיפגש, הן היו לבביות וחברתיות", אומר גם אלוני. "כל היריבות זו המצאה תקשורתית בלבד. שתיהן היו ילדות טובות ומוכשרות והיו אחת בעד השנייה".
גברי מזור מנפץ אף הוא את המיתוס שדבק בשתיים בעל כורחן: "הן לא היו חברות טובות, אבל גם לא הייתה ביניהן עוינות. הייתה ביניהן הערכה. אומנם לא יצא לירדנה ולי להתראות יותר מדי עם עפרה ובצלאל, כל אחד היה עסוק בעניינים שלו, אבל היחסים היו תקינים לאורך השנים. אם אתה שואל אותי, היה צורך לתקשורת להמציא את עניין היריבות. שתיהן היו יפות, שתיהן היו מצליחות, ולמעריצים התאים להתחיל מחנות. הכל התחיל כשירדנה נבחרה כזמרת השנה וכאילו הדיחה את עפרה מהמלוכה. מפה המעריצים התחילו לריב בינם לבין עצמם. ואם לא היו עיתונאים באותה הופעה שבה נורה הדיו, הסיפור לא היה מתנפח לממדים האלו ולא היה מאבד שליטה".
"יותר מזה", מוסיף מזור, "לפני שעבדתי עם ירדנה עשיתי יחסי ציבור למופע יחיד של עפרה בשם 'פיתויים'. אחרי שנים, כשעפרה כבר הופיעה בחו"ל ומדי פעם קפצה לביקור בארץ, היא נהגה לצלצל אליי ואל צדי צרפתי והיינו הולכים לביתה ביהוד, שותים קפה ומפטפטים. אם באמת הייתה יריבות בין ירדנה לעפרה, נראה לך שהייתי מעז ללכת אליה הביתה לשתות קפה בזמן שאני עובד צמוד עם ירדנה?".
מותג בינלאומי (בין תימן ללונדון)
ב־1984 הקליטה חזה את אלבומה השביעי, "שירי תימן", שכלל שירים תימניים ידועים שזכו לעיבודים מתקדמים ועכשוויים לאותה תקופה, כהוקרה למשפחתה ולמשפחתו של בצלאל אלוני. האלבום, שעובד והופק מוזיקלית על ידי בני נגרי, נחשב לאחד האלבומים הישראליים המצליחים בעולם ולאלבום שהיה נקודת הפריצה של חזה לשוק הבינלאומי.
במצעד 150 אלבומי הנשים הגדולים בכל הזמנים שערכה רשת NPR האמריקאית, "שירי תימן" היה האלבום הישראלי היחידי. הוא הגיע למקום ה־137, מעל אלבומים של זמרות כמו נורה ג'ונס ואלישיה קיז.
"הרעיון היה שלי", מספר בצלאל אלוני, "כבר בימי 'סדנת תיאטרון שכונת התקווה' עבדתי עם עפרה על שירים תימניים. הערוץ הראשון אף הנציח את 'אם ננעלו' בביצוע שלה בתוכנית שהגשתי על מורשת ותרבות תימן. אחרי שעפרה הקליטה את אלבום 'שירי מולדת א'', התעייפנו מעוד אלבום רגיל. כשחזרנו ממינכן מהאירוויזיון התחלנו את החזרות על אלבום שירי תימן".
אלוני מספר שביקש מהמעבד המוזיקלי עיבודים קלאסיים. "הבאנו נגנים מהפילהרמונית וגם מישהו מראש העין שניגן על פח בסגנון תימני", הוא מתאר.
לדבריו, חברת התקליטים הד ארצי לא ידעה איך לשווק את האלבום. "הם התחילו למכור אותו בקסטות בתחנה המרכזית הישנה וזה לא הצליח. ואז יאיר ניצני נכנס לתמונה".
"אחרי שלהקת תיסלם התפרקה, הלכתי לעבוד בחברת התקליטים הד ארצי", הוא מספר. "אחד הפרויקטים הראשונים שקיבלתי לעבוד עליהם היה האלבום 'שירי תימן'. חיפשתי רעיון שיגרום לו לעבור את מחסום הרדיו, וחשבתי לעשות מעין רמיקס של דיסקו דאנס, מה שהיה די נדיר באותן שנים. בחרתי בשיר 'גלבי' של אהרן עמרם, כי זה היה השיר היחיד שהכרתי עד אותה תקופה. פניתי לעפרה ובצלאל, שהסכימו שאתעלל בשיר הזה, והבאתי את יזהר אשדות שעשה את הרמיקס ואת טכנאי הסאונד יואב גרא. התחלנו לשחק עם הערוצים ולהתחרע. הרמיקס יצא לרדיו ואיש לא התייחס לזה, לא לרמיקס ולא לאלבום. זה היה כישלון טוטאלי".
בשלב זה, כפי שניצני מספר, רצה הגורל או המזל והשיר התגלגל מחוץ לישראל. "איזה שדרן אנגלי ברדיו קול השלום אהב את הרמיקס וביקש ממני כמה עותקים שלו כדי לשלוח לחברים שלו בבריטניה. נתתי לו והוא שלח לחברים, שמתברר שהיו שדרני רדיו בכירים באנגליה. הרמיקס התחיל לתפוס חזק באנגליה".
הרגשתם שיש לכם להיט ביד?
"לא, אבל האמנו שיש פה משהו מיוחד. בדיעבד הרמיקס הזה הקדים את זמנו, כי הוא נשמע אקטואלי גם היום".
איך באה לידי ביטוי ההצלחה של "גלבי" בחו"ל?
ניצני: "התחלנו לקבל טלפונים מכל העולם, מתחנות רדיו ומחנויות תקליטים שביקשו עותקים של הרמיקס".
אלוני: "ההצלחה של השיר הביאה לכך שב־1985 חברת תקליטים לונדונית קטנה בשם 'גלוב סטייל' רכשה את זכויות ההפצה של 'שירי תימן'. עפרה ואני נסענו בכל חודש ללונדון כדי לייחצן את האלבום, שזכה לביקורות נלהבות. בכל מקום בעולם הוא נקרא 'Yemenite Songs', מלבד בארצות הברית, שם הוא נקרא 'Fifty Gates Of Wisdom'".
הביקורות באנגליה היו נלהבות: "אי אפשר שלא להיסחף אחר הזמרת שקולה גורם לך לבכות", נכתב באחד העיתונים. "זוהי הוכחה חיובית לכך שישראל יכולה להוציא משהו שונה משירי הבים־בם־בום האיומים של האירוויזיון המבוצעים על ידי זמרים רכרוכיים, חקייני טרבולטה לחוצי ישבנים", נכתב בעיתון אחר. "חיכינו זמן רב לצליל מזרח־תיכוני שיתרום ממד חדש לפופ חובק התרבויות".
לאור ההצלחה באנגליה חזה התחילה לעבוד במרץ על אלבומה הבינלאומי הראשון Shaday ("שדיי"), שיצא ב־1988 בהפקתו המוזיקלית של יזהר אשדות.
"התיישבנו לעשות רמיקס ל'אם ננעלו', ואז קרה עוד נס", מתאר ניצני. "פתאום הרכב הרמיקסרים Coldcut סימפל את 'אם ננעלו' בשיר 'Paid In Fool' של Eric B And Rakim. נוצרה התעניינות מטורפת בעפרה, והקריירה שלה בחו"ל התפוצצה. הרמיקס ל'אם ננעלו' הגיע למקום הראשון במצעד הפזמונים הגרמני, האלבום 'שדיי' התחיל למכור, ועפרה המשיכה להקליט עוד שירים בסטייל הזה".
"התעקשתי שבאלבום 'שירי תימן' יכלול השיר 'אם ננעלו' א־קפלה של דקה וחצי", מדגיש אלוני. "Coldcut היו בהופעה של עפרה ב'קווין אליזבת הול', וכששמעו אותה שרה, הם אמרו לי שלא האמינו שאדם חי שר את זה. חשבו שזה קול שלא מהעולם הזה".
ב־1989 השתתפה חזה בפסטיבל המוזיקה הבינלאומי של טוקיו וביצעה את "אם ננעלו". הביצוע המזהיר והפופולריות הנוסקת שלה זיכו אותה במקום הראשון, מה שפתח לה צוהר נוסף בקריירה הבינלאומית.
"היו בפסטיבל מתחרים מכל העולם", מעיד אלוני, "עפרה גנבה את ההצגה עם השיר 'אם ננעלו'. בזמן החזרות, כשעפרה הייתה על הבמה, שמעתי מישהו שואל באנגלית 'מי המנהל של הזמרת הזו?'. הצגתי את עצמי והתברר שזה היה דון ווז, אחד מחברי הרכב להקת הפופ הנודעת (Was (Not Was). בהמשך, כשהגענו לאמריקה וגרנו בלוס אנג'לס, ראיתי בעיתון המוזיקה 'הרולינג סטון' תמונה גדולה של דון ונכתב שם שהוא מפיק איזו זמרת אמריקאית. צלצלתי לדון ולמחרת הוא בא אלינו הביתה. שאלתי אותו אם הוא רוצה להפיק את עפרה. באותו רגע הוא ביקש מהעוזרת שלו לשנות את לוח הזמנים שלו והוא נכנס להפקת האלבום שלנו 'קריה'. עבדנו במשך חודש וחצי על האלבום שצעד שלושה שבועות במקום הראשון במצעד הפזמונים האמריקאי ה'בילבורד' והיה מועמד לפרס הגראמי".
אבל כאן לא תמו ההצלחות של חזה מעבר לים: בעקבות אלבומה "Desert Wind", שנמכר ביותר מחצי מיליון עותקים, חזה הגיעה לראיון בתוכניתו של מלך הטוק שואו האמריקאי ג'וני קרסון ואף רואיינה לתוכנית הבוקר הפופולרית ביותר באמריקה - "The Today Show".
במסגרת הקריירה הבינלאומית שיתפה פעולה עם אומנים מהשורה הראשונה כאיגי פופ, פול אנקה, סיסטרס אוף מרסי ופאולה עבדול. אלבומה הבינלאומי האחרון היה "Ofra Haza", שיצא לאור בנובמבר 1997, וכלל שירים באנגלית, עברית וצרפתית.
קארל סימסק, נהג מונית בריטי בן 51, נוהג מדי יום להשמיע לנוסעים שלו את אלבומיה של עפרה חזה ונחשב לאחד המעריצים הבריטים המושבעים שלה, על אף שאין שום קשר בינו לבין ישראל.
"ב־1988, כשיצא הרמיקס של עפרה, כל הבריטים התלהבו מהזמרת הזו בעלת הקול האוריינטלי, כי מעולם לא שמענו כזו מוזיקה בבריטניה", הוא מספר. "כשעפרה הוציאה את 'אם ננעלו', זה היה הרגע שבו התחילה האהבה העזה שלי אליה. אחרי שנחשפתי ל'גלבי' ולאלבומים הלועזיים של עפרה, העמיקה האהבה שלי אליה. שמעתי כל מה שיצא לעפרה בחו"ל ועקבתי אחרי הקריירה שלה, אבל ברגע שהיא התחתנה, היא קצת נעלמה לנו. זו הייתה תקופה אחרת, לפני עידן האינטרנט. הפעם האחרונה ששמעתי עליה הייתה כשהודיעו שהיא נפטרה. זה הרס אותי".
סימסק רואה בעצמו אחד ממשמרי מורשתה של חזה. "אני חושב שהיא נשכחה קצת, וחבל ששוכחים אותה", הוא אומר, "אני משמיע כל הזמן את שיריה ומנסה לגרום לאנשים לזכור איזו סופר־סטארית יצאה מישראל. לחדור עם מוזיקה מזרחית לשוק העולמי היה בלתי אפשרי בתקופה ההיא, ועפרה עשתה זאת בגדול. אני חושב שאילו עפרה הייתה קבורה באנגליה, היו דואגים לה לקבר יותר מכובד ממה שיש לה בישראל, בדיוק כמו שאנחנו מתייחסים לאגדות כמו ג'ון לנון".
חיי האהבה (שמי הוא עפרה אשכנזי)
במשך כל הקריירה שלה, חייה האישיים של חזה נשארו רחוקים מעיני התקשורת. "עפרה לא הייתה סודית או שמרה על הפרטיות יותר מדי", טוען אלוני, "היא הייתה הולכת עם נעלי בית לקנות מצרכים במכולת השכונתית ביהוד ליד ביתה. פעם בעל המכולת אמר לה: 'למה את באה? אשלח לך עד הבית'. היא ענתה לו: 'למה שתשלח? אני יכולה לבוא לקנות לבד'. היא לא אהבה לשבת בבתי קפה של הבוהמה ואיפה שמדורי הרכילות שהו ורבצו, אלא בעיקר אהבה להיות בבית".
בספרו "מכתבים לעפרה" (2007) תיאר אלוני את חייה המקצועיים והפרטיים של חזה בדמות מכתבים שלו אליה: "מעולם לא הייתה לך מערכת יחסים עם גבר. היית שבויה בתוך הקריירה שלך עד תום והיית בררנית ושאפת לשלמות. ואם דיברת על אפשרות של בן זוג, שאפת שהוא יהיה בן זוג מושלם. למערכת יחסים מזדמנת אף פעם לא הסכמת. חס וחלילה, חס ושלום. שמרת על עצמך מכל משמר בקנאות שאיש מכל הסובבים אותך לא הבין! 'אני אהיה רק עם בעלי!', היית חוזרת ואומרת".
אלוני מספר על מחזרים פוטנציאליים שניסו להרשים את חזה ולכבוש את לבה, אבל היא סירבה לרובם. "היו לעפרה מספר ידידים", הוא אומר, "אבל המילה בן זוג לא הייתה בלקסיקון. סדר העדיפויות שלה היה קודם כל מוקדש להיותה זמרת. היה לה מחזר מלוס אנג'לס ומחזר ישראלי והיא יצאה איתם כמה שבועות, אבל זה לא התפתח.
"כשהיא למדה במילאנו את השפה האיטלקית, חיזר אחריה באדיקות רבה ויקטור חזן, איש עסקים שבין השאר היה הבעלים של רדיו מונטה קרלו ורדיו 5 באיטליה. הוא הזמין אותה לקידוש אצלו בבית ובמשך כחודש וחצי הם היו חברים. בטלפון עודדתי אותה לפתח את מערכת היחסים הזו, אבל לא קרה עם זה משהו".
"לא ידוע לי על מערכות יחסים שהיו לעפרה לפני דורון אשכנזי", טוען יאיר חזה. "ככל הידוע לי, דורון היה הגבר הראשון והיחיד שהיא הכירה".
בספרו מציין אלוני כי הפגישה הראשונה בין חזה לאיש העסקים דורון אשכנזי, גרוש ואב לשניים, התרחשה בשלהי 1996. לדברי אלוני, אחרי שנפגש עם אשכנזי בפעם הראשונה, הזהיר את חזה מפניו של מי שנגמל מסמים כשלושה חודשים קודם לכן.
למרות האזהרות, ב־15 ביולי 1997 נישאה חזה לאשכנזי בחתונה מפוארת, והשניים עברו להתגורר בדירה שכורה במערב ראשון לציון. אלוני מציין שתהה מה פשר החלטתה על עזיבת ביתה ביהוד, שאותו היא כל כך אהבה. בספרו הוא מתאר את תשובתה של חזה לשאלתו: "מספיק הייתי איתך כל השנים האלה. עכשיו אני צריכה ללכת אחרי בעלי. הוא לא רוצה לגור כאן. צפוף לו על ידך. עכשיו החיים שלי זה עם בעלי וזהו! אני רוצה קצת שקט מהקריירה. אני רוצה להיות אמא, בשקט!".
בהמשך כותב אלוני בספר: "באופן מעשי, מיד אחרי החתונה שלך נפרדו דרכינו. כבר לא עבדנו ביחד ומערכת היחסים הקרובה והמיוחדת שהייתה בינינו לאורך שנים רבות, נעלמה כלא הייתה. רצית להמשיך בחייך הרגילים וקיווית שהזוגיות עם בעלך רק תחזק אותך בתוך מהמורות הקריירה התובענית שלך. רצית להמשיך ולהיות הזמרת עפרה חזה, אך לצערי בעלך תמרן אותך בתחכום להיות 'עפרה אשכנזי' עם כל המשתמע מכך".
הסוף הטרגי (מי הדביק אותה?)
ב־12 בפברואר 2000, לאחר החמרה במצבה הבריאותי, הובהלה חזה לבית החולים תל השומר. "ב־13 בפברואר קיבלתי טלפון מאשתי אוגניה, שסיפרה לי שעיתונאים מחפשים אותי כי נודע להם שעפרה מאושפזת בבית החולים תל השומר בחדר טיפול נמרץ נשימתי, במצב של קריסת מערכות טוטאלית", משחזר אלוני. "הגעתי לבית החולים בשעה שמונה בערב וכבר היו שם כמה עשרות אנשים, כולל בני משפחתה של עפרה וכמה שומרים שדורון הציב. לא נתנו לי להיכנס לראותה.
"רק ביום השלישי לאשפוזה של עפרה הצלחתי לחמוק מאותם שומרים ומדורון ולהיכנס לחדרה. ראיתי את אחותה נגה, שהייתה אחות מקצועית בבית חולים, ואת עפרה מחוברת לכל מיני צינורות ומכשירים, פניה היו נפוחות ודוממות. באותו רגע כבר הבנתי שזה הסוף".
ב־23 בפברואר 2000, כשהיא בת 42 בלבד, הלכה חזה לעולמה בהותירה המוני מעריצים בארץ ובחו"ל כשהם שבורי לב. עשרות אלפי אנשים ליוו אותה בדרכה האחרונה אל חלקת האומנים בבית העלמין בפתח תקווה.
על פי הרופאים, סיבת המוות הרשמית היא מחלת האיידס שבה נדבקה הזמרת. לטענת המשפחה, הזמרת הייתה בהריון כחצי שנה לפני שנפטרה, אך ביצעה הפלה.
כשנה אחרי פטירתה של חזה, ב־7 באפריל 2001, נפטר בעלה דורון אשכנזי. לפי קביעת הרופאים מדום לב ולפי דוח הנתיחה הפתולוגי שלאחר המוות כפי שפורסם ב"הארץ", כתוצאה ממנת יתר של קוקאין.
גם 20 שנה אחרי פטירתה נראה כי תעלומת מותה עדיין מעסיקה את העולם. בראיונות תקשורתיים שונים נטען כי חזה נדבקה בנגיף ה־HIV מבעלה, אולם לאחר מותה אשכנזי ומשפחתו טענו כי לא הוא שהדביק את חזה בנגיף.
מספר ימים לאחר שנפטר, הודיעה משפחתו של אשכנזי כי היא מסרבת לקבל את תוצאות הנתיחה שלפיהן אפשר היה לקבוע אם אשכנזי היה חולה באיידס.
בכתבה שפורסמה ב־2010 בעיתון הבריטי ה"גרדיאן" נטען שאשכנזי סיפר למפיק האנגלי קרייג ליאון שחזה נדבקה בנגיף כתוצאה מעירוי דם נגוע שקיבלה בבית חולים טורקי, זאת בעקבות הפלה שעברה. טענות אלו מעולם לא הוכחו, תועדו או אושרו על ידי המשטרה.
"לאחר פטירתו של דורון מישהו הניח לי מתחת לדלת מכתב ובו נתוני חקירת המשטרה על סיבת מותה של עפרה", מספר אלוני ומנסה להפיג את הערפל סביב נסיבות מותה. "במכתב כתוב שעפרה מתה מזיהום פטרייתי בדמה. נכתב גם שלפי תיק החקירות עולה שעפרה החליטה להיכנס להריון על ידי הפריות מבחנה. לצורך כך נלקחו ממנה ומבעלה דורון אשכנזי מספר דגימות, נעשתה גם בדיקת HIV שגרתית. מניתוח הדגימות עלה שעפרה נדבקה באיידס כשנתיים לפני הבדיקה ואילו דורון נדבק שבע שנים לפני הבדיקה. מעבר לזה, אין לי יותר מה להוסיף".