פרולוג
אני פורים אני פורים
שמח ומבדח
הלא רק פעם בשנה
אבוא להתארח
לה לה לה לה לה...
("אני פורים" / מילים: לוין קיפניס, לחן: נחום נרדי)
השפן הקטן
שכח לסגור הדלת
הצטנן המסכן
וקיבל נזלת
לה לה לה אפצ'י...
("השפן הקטן" / מילים: בנימין כספי, לחן: נחום נרדי)
ב־1932 נכתב השיר "אני פורים" להצגת ילדים בשם "גיבור בפה". 88 שנים אחר כך נשכחה ההצגה, אבל השיר חי וקיים.
"בין ארוחה לארוחה בא רעיון והתנגן", סיפר לימים נחום נרדי, מלחין השיר, למלחינה וחוקרת הזמר העברי, ד"ר ציפי פליישר. "כל הצורה בבת אחת נתפסה ונקלטה ללא תיקונים". כשנשאל נרדי איך הוא מסביר את הלחן המשותף ל"אני פורים" השמח והמבדח ולשפן הקטן ששכח לסגור את הדלת, ענה: "אינני אשם בכך".
ובאמת, היה זה המורה בנימין כספי מפתח תקווה שלקח את המנגינה של "אני פורים" שנתיים אחרי שהשיר נכתב, והלביש עליה מילים שלו. הוא עשה את זה כדי לעודד את תלמידיו להתחפש לבעלי חיים. לשיר של המורה כספי יש עוד חמישה בתים, שאותם גילה לימים אליהו הכהן, הכהן הגדול של הזמר העברי.
למשל:
בא אביב ומסביב
קוה־קוה־קוה צפרדע
אל הבוץ
כך לקפוץ
מי מכם יודע?
ועכשיו, אחרי שביררנו את מה שדורש בירור, בואו נגיע סוף־סוף לימינו אנו ונתפעל איך אחרי למעלה מ־80 שנה הופכים שני שירים עם אותו הלחן ומתאחדים לסיכום מצבנו בימים אלה: אני פורים שמח ומבדח מתאחד עם הקורונה והאפצ'י.
אכן, שיר הוא לא רק מילים.
תמונה ראשונה
ולדימיר הורוביץ, אחד מגדולי הפסנתרנים של המאה ה־20, נולד בעיר קייב שהיום היא בירת אוקראינה. בעקבות המהפכה הרוסית נאלצה משפחת הורוביץ לעזוב את רוסיה ולנדוד בעולם. ב־1928, כשוולדימיר היה בן 24, הוא הוזמן לנגן בבית הלבן בוושינגטון.
המנצח המהולל ארטורו טוסקניני הזמין אותו לנגן את הקונצ'רטו "הקיסר" של בטהובן בניצוחו. בזמן החזרות צמחה האהבה בין ולדימיר לוונדה טוסקניני, בתו של המאסטרו. הם נישאו ונולדה להם בת. אבל הפסנתרן הקפריזי, שהיה לו אגו בלתי מרוסן כמו של דיווה, לא הסתיר את משיכתו לגברים. הרבה שערוריות שעמד במרכזן פרנסו את טורי הרכילות, לצד שירי שבח והלל לגאונותו המוזיקלית. הוא זכה בשפע פרסים, בהם פרסי גראמי, פרס וולף לאומנות ומדליית החירות הנשיאותית. האחרון שבהם היה פרס מפעל חיים שהוענק לו ב־1990, כמה חודשים אחרי מותו.
לא ידוע אם זה השכיח ממנו את העובדה שאי־שם בתחילת דרכו, כשסיים את לימודיו בקונסרבטוריון של קייב, הוא זכה רק בפרס השני. כי את הפרס הראשון הוא הפסיד לתלמיד יהודי אחד, שקראו לו נחום נרדייצקי.
תמונה שנייה
אחרי שסיים את הלימודים באקדמיה למוזיקה בווינה, עלה נחום נרדי בן ה־22 לישראל בעקבות אחיו הצעיר נח. נרדי, שהיה בן למשפחת נרדייצקי החסידית מקייב, נחשף בארץ למוזיקה המזרחית והתאהב בה ובזמרות בנות תימן שאותן גילה. הוא ליווה אותן בפסנתר, כתב להן שירים ועם חלק מהן גם התחתן.
הראשונה הייתה ברכה צפירה. ילידת ירושלים, שבגיל 3 התייתמה מהוריה שהגיעו מצנעא בתימן.
כשהייתה בת 16, החלה צפירה לשיר בתא"י - התיאטרון הארץ־ישראלי, שעשה עלייה מברלין שנה לפני כן. כשהתפרק התא"י על רקע מה שנקרא מאז ועד היום "חילוקי דעות בין השחקנים", שזה ביטוי מכובס ועדין יותר ל"מלחמת אגו באגו", היא הצטרפה לתיאטרון הסאטירי העברי הראשון שקראו לו "הקומקום".
אביגדור המאירי, שהיה הרוח החיה של הקומקום, עודד אותה לצאת ללימודים בברלין. היא שמעה בעצתו והתקבלה לבית הספר היוקרתי של מקס ריינהרדט, שם פגשה את נחום נרדי. צפירה שרה, נרדי ליווה בפסנתר, ויחד הם חרשו את אירופה בקונצרטים שזכו להצלחה גדולה. אם תיתקלו בהקלטות של השניים, תוכלו להבין את כמות הכישרון שפרצה מהזוג הזה.
נרדי החל להלחין לה שירים, שכיום הם נכסי צאן ברזל שלנו. היא לא רק ביצעה אותם, אלא גם מזגה לתוך הלחנים של הרוסי מקייב את האלמנטים המזרחיים של היתומה הירושלמית מתימן.
יש לי גן ובאר יש לי
ועלי בארי תלוי דלי
מדי שבת בא מחמדי
מים זכים ישת מכדי.
כל העולם ישן - הס!
נם תפוח ואגס.
אמי נמה, נרדם אבי
ערים רק אני ולבבי
("יש לי גן" / מילים: ח.נ. ביאליק, לחן: נחום נרדי)
במשך עשר שנים בערך הופיעו השניים ברחבי אירופה, בארצות הברית, בישראל ובמצרים. ההצלחה הייתה כבירה. השניים הביאו לנו שירים כמו "בין נהר פרת ונהר חידקל", "עלי גבעה שם בגליל", "מי יצילנו מרעב", "מעמק לגבעה". לפני שהתגרשו, אחרי שמונה שנות נישואים, נולדה להם בת, נעמה.
אתנחתא
מכיוון שהוריה היו עסוקים בקונצרטים בארץ ובחו"ל, גדלה נעמה נרדי רוב שנותיה כילדת חוץ בקיבוצים שונים. זו לא הייתה תופעה יוצאת דופן במיוחד. זה היה סיפור החיים של לא מעט בנות ובנים להורים קרייריסטים. אילנה רובינא, בתה של מלכת התיאטרון חנה רובינא ושל המשורר אלכסנדר פן, הייתה ילדת חוץ בקבוצת גבע.
נעמה הייתה בת 19 כשהופיעה לראשונה בליווי אביה בקונצרט שנערך באולם "אוהל שם" בתל אביב. כעבור שנה זכתה בתואר "סגנית מלכת תל אביב" בתחרות מלכת היופי.
קצת אחרי כן יצאה ללמוד שירה באופרה של פריז. בשנת 1962 היא התקבלה ל"לה סקאלה" במילאנו, כשהיא מיועדת להחליף את מריה קלאס, דיוות הדיווות של כל הזמנים. אבל משום שכנראה היא סבלה מאימת במה שעליה לא יכלה להתגבר, היא הסתגרה יותר ויותר בביתה.
ב־1989, בגיל 58 שמה נעמה נרדי קץ לחייה. יומיים אחרי מותה הגיע מכתב לאמא שלה, ברכה צפירה. במכתב מתארת נעמה את הסבל היומיומי שעובר עליה, עד לאובדן היכולת לשאת אותו יותר.
אמי, אמי, הנה הוא שוב
הנה הוא האביר
הוא פה ביום, הוא פה בליל
נחבא בצל הקיר
בתי, בתי, ברביד זהב
עוטה רקמה ושש
בך יסתכל מן הגזוזטרה
כי יזרקוך באש
("בת הרב ואמה" / מילים: שאול טשרניחובסקי,
לחן: נחום נרדי)
תמונה שלישית
את שושנה דמארי שמע נחום נרדי בפעם הראשונה כששרה בבית קפה בטיילת של תל אביב את השיר שלו למילותיו של ביאליק "שיר העבודה והמלאכה".
מי יצילנו מרעב?
מי יאכילנו לחם רב?
ומי ישקנו כוס חלב?
הו, למי תודה?
הו, למי ברכה?
לעבודה ולמלאכה!
היא הייתה בת 18, הוא עטור ניסיון ומוניטין, בן 40 פלוס. כשהחלו להופיע ביחד, הקהל נהר והריע. הביקורת יצאה מגדרה ובעיקר התפעלה מהחידוש וההפתעה של ההופעה. המבקרים ציינו את הקול הערב ואת פשטות הביצוע של הזמרת הצעירה, ואת סגנונו העברי המקורי של המוזיקאי המלווה בפסנתר, "שהדגיש עוד יותר את נועם החן המקורי השפוך על הזמרה" (מ.ו. שירטשק, "דבר", 21.8.1942).
השילוב ההרמוני הסתיים בצלילים צורמים ובטונים גבוהים. המפגש בין שני הרי הגעש האלה הסתיים תוך שנה בערך, בפיצוץ גדול ובאיומים הדדיים בתביעות משפטיות. המריבה הגיעה לעיתונות, כמובן. נרדי האשים את דמארי בהפרת חוזה ובשימוש בשיריו ללא רשות. את כל זה פרסם במודעה בעיתון "דבר". דמארי לא שתקה ובאותו עיתון פרסמה הודעה משלה: "נראה כי מר נרדי שכח שלפי קבלות חתומות על ידו, שילמתי במזומנים בעד הזכות להשתמש בשיריו - בלעדיו. ואשר לחוזה שהיה בינינו, ביטלנו אותו מזמן" ("דבר", 12.3.1944).
דמארי יצאה לדרכה. עשתה דרך ארוכה ומרשימה עד שהוכתרה כמלכה. נרדי המשיך להלחין, ללוות ולגלות זמרות, בעיקר בנות תימן. את אסתר גמליאלית, חנה אהרוני ואת שרה יערי, הלא־תימנייה היחידה שהייתה גם אחת מארבע נשותיו החוקיות.
ואת אהובה צדוק. גם זמרת, גם תימנייה, גם אשתו וגם אם בנו יאיר.
אל נא תגידי לי שלום
אל נא תגידי: עוד אשוב הלום
אל נא תגידי: עוד יבוא היום
הזיכרונות יהיו חלום.
("אל נא תגידי לי שלום" / מילים: עודד אבישר,
לחן: נחום נרדי)
אפילוג
אלברט איינשטיין (שום קשר לאריק), אמר שאין עולה עליו כאומן הקומפוזיציה המזרחית. ביאליק אמר שהמוזיקה שלו העלתה את הזמרה העממית העתיקה למדרגת תפארת. "הוא היחידי שבא לידי גילוי האוצרות הגנוזים בזמרה המזרחית", אמר טשרניחובסקי.
אבל בשבילי הוא היה בעיקר בן דוד של סבתא נחמה מנהלל. סבתא של שולה. כשמילי הבכורה שלנו הגיחה לאוויר העולם, הוא אפילו כתב לה שיר.
בשנותיו האחרונות הוא לא זכה ליחס שהגיע לו בזכות ולא בחסד. הוא גר בדירה שהעמידה לרשותו משפחתו ברחוב קלונימוס 14 בתל אביב. לא רחוק מהדירה שבה גרה שושנה דמארי.
כשנפטר בשנת 1977, ערכה את ההלוויה עיריית תל אביב, ביוזמתו של שלמה להט, הוא צ'יץ' הזכור לטוב. הם גם מימנו את המצבה שהוקמה על קברו בקריית שאול.
עלי גבעה שם בגליל
יושב שומר ובפיו חליל
הוא מחלל שירת רועה
לשה, לגדי, לסייח תועה.
("עלי גבעה" / מילים: אברהם ברוידס,
לחן: נחום נרדי)