בימים טרופים שבהם הקורונה סוגרת אנשים בבתים, גם המוזות שורות על מיטב האמנים שמשתדלים להרים את המוראל דרך הופעות לייב בשלל פלטפורמות והוצאת סינגלים.
ישי ריבו, שבשיא סיבוב הופעותיו הקורונה הקפיאה הכל, כתב בחדרו ברגע של השראה ואמוציות את "כתר מלוכה", שיר העצמה מלא בשאלות, בתהיות ובתחנונים הטבול בלחן מלודי וטקסט עכשווי העוסק בתקופה שבין פורים לפסח עם הסגנון המוכר והאהוב של ריבו ששופך נשמתו ביצירה שסביר להניח ותלווה אותו גם אחרי שהקורונה תחלוף.
התקווה 6 גם לא נשארה אדישה למצב ושחררה את "אל תדאג ילד", שיר קליט ונינוח שמשרה וייב אופטימי של תקווה מחד גיסא, ומאידך גיסא מתאר את המציאות הלא קרה והניסיון לטייח את המציאות בפני הילדים ולשדר שהכל בסדר.
קולו המחוספס של עמרי גליקמן משתלב היטב עם צלילי הגיטרה שובי הלב של אבי סינגולדה ויוצרים שיר שקל וכיף לאמץ אותו ללב.
עוד מי שמחפש תשובות ונושא לתפילה לאלוקים הוא מוטי טקה שבשירו החדש – "סימנים מאבא", אותו כתב והלחין בעצמו, מצליח להביא פן יותר שקט, סנטימנטלי וקצת שברירי שלו שתפור היטב למידותיו, לא פחות משירי החפלות או שירי שיברון הלב שהוא נוהג לשיר מעת לעת. שיר הלל לאלוקים שיוצא מתוך הנשמה וחודר לתוך הנשמה.
לואי עלי, שזכור בעיקר מ"הכוכב הבא לאירוויזיון", הוציא השבוע את השיר "בום בום פאם". לא, אל תתנו לשם השיר להטעות אתכם, לא מדובר בקריצה ללהיטו האלמותי של אריס סאן מהסיקסטיז ("בום פאם") אלא בלא יותר מטראש פופ ים תיכוני מיותר, בנאלי שנשמע כמו בדיחה פתטית.
עלי שר בעברית ובערבית ואמנם לחן הפזמון קליט אך זה הכל. הבתים די סטנדרטיים ומטה, הסלסולים של עלי קצת צורמים באוזן ומוגזמים והחריזה מאוד מאולצת: "בום בום פאם, רק עוברת ונהיה לי חם, את רמה מעל כולם, יאסו לעולם". בחייאת, זו רמה מתחת לכולם.
אלסי דול, שמנסה לפלס דרכה לפסגת הפופ הטינאייג'רי, מנסה ליצור טראפ חדש ומשיקה שיר חדש – "אם היה לזה סיכוי", שדעתי עליו די חצויה. זה ברור שדול היא זמרת טובה וזה ניכר בייחוד בפזמון כשהיא פותחת את קולה, אבל הלחן די סטנדרטי ולא מעניין, הבתים די משעממים ולא באמת מצליחים לעניין או לסחוף את המאזין להמשיך ולהגיע לפזמון ונראה שהניסיון להוציא שיר שכזה הוא סתמי ולא בעל פוטנציאל להיטי.
אם דול מעוניינת באמת להגיע לצמרת הפופ היא צריכה לצאת מהקופסא ולעשות משהו שייחד אותה ולא שיישמע כמו עוד מיליוני זמרות בלי לחדש או לסקרן. פספוס לטעמי.
בתוך ימי הסגר ובידוד, יצר אבי טולדנו בספונטניות וחלק עם קהלו בפייסבוק שיר חדש שיצר עם הגיטרה – "אהבה בין הקירות" שיצא בימים אלה כסינגל ולמעשה נוגע ללב משמיעה ראשונה, הן בשל הלחן הכה "טולדנואי" והן בשל הביצוע הרומנטי והמרגש שאי אפשר שלא להישבות בקסמו.
המוזיקאי הוותיק הנרי ברטר חובר לזמרת הנהדרת מזי כהן שרק לאחרונה חזרה להקליט בתדירות יותר גבוהה. השיר החדש – "איך אתה מסתדר", נשמע כה רלוונטי לימים של אי וודאות כלכלית: "איך אתה מסתדר, עם זה שמרוויחים פחות ומשלמים יותר? איך אתה מסתדר, עם זה שהדובר אילם והגורל עיוור".
השיר, שכתב מאיר גולדברג והלחין ברטר, מתאר בצורה אספקלרית למדי את המציאות הנוכחית והביצוע הפשוט והרוקיסטי של כהן וברטר מצליח לעשות היטב את העבודה ולעורר מחשבה והזדהות בקרב המאזין.
חם בחו"ל: דואה ליפה – Future Nostalgia
כברת דרך ארוכה עברה דואה ליפה מאז אלבום הבכורה שלה הנושא שמה וימי New Rules ן-IDGAF שהפכו אותה לשם נרדף לרעננות וחדשנות בשמי הפופ הבינלאומי. נראה כי ליפה לא נחה על זרי הדפנה ובמשך שלוש השנים שחלפו מאז פרצה לחיינו בסערה עם אלבומה הראשון, היא עבדה קשה כדי למצוא מחדש ולשדרג את הדנ"א המוזיקלי שלה בכדי להמשיך ולרענן ולא להישאר סוכריית פופ חצוף נוסחתית ותו לא.
באלבומה החדש – "נוסטלגיה עתידנית", מבססת ליפה את מעמדה כאייקון פופ בהתהוות וכל אחד מאחד עשר השירים שבאלבומה בעצם מתאר מסיבת ריקודים בלתי נגמרת שנעה בין פופ עכשווי, דיסקו מהסבנטיז והאייטיז, אמירה נשית איתנה, טיזינג ומלודיה ממכרת (אם כי דביקה קמעה) שאי אפשר שלא להתאהב בה.
כל שיר ושיר באלבום הוא עולם ומלואו ונשמע כמו להיט, החל מ-Future Nostalgia שבו ליפה נעה בין פופ להיפ הופ, דרך הלהיטים הידועים כבר כ-Don’t Start Now ו-Physical שכבר הפכו לסנסציה בכל קלאב טרום עידן הקורונה.
בשירים כמו Break My Heart ו-Good In Bed היא מוכיחה את איכויותיה הקוליות כווקאליסטית רבגונית בעלת שליטה איתנה בשלל הטונים והסולמות ולמעשה מראה שמאחורי כל תדמית הממתק פופ הלוהט מסתתרת זמרת טובה ומוזיקאית כישרונית שיודעת בדיוק איך היא רוצה להישמע ואיך לשלוט בקהל המאזינים שלה.
האלבום נגמר עם Boys Will Be Boys שמשלב אלמנטים של מוזיקה קלאסית בתוך הפופ המיינסטרימי ולמעשה סוגר מעגל בצורה מושלמת עם אלבום ההעצמה הנשית האינדיבידואלי של ליפה.