הקורונה הביאה עמה פרץ יצירה ושירים חדשים של מיטב האמנים שמנסים לרכב על הגל ולייצר את ההמנון של התקופה ההזויה בה העולם שרוי בימים אלו. חלק מהניסיונות הללו מוצלחים וחלקם לא שווים יריקה.
אחד הפרויקטים שנתקלתי בהם היה השיר "ילדי המרפסות" במסגרתו אייל גולן ובתו אלין הקליטו יחד עם כמה כוכבי נוער של HOT בהם שירה לוי, עומר חזן, אנה זק, טל מוסרה, קווין רובין, אליאנה תדהר ועוד רבים וטובים. לא "עפתי" על השיר שמתיימר להצטייר כהמנון אך מלבד טראש פופ מיותר שמנסה להביא משמעות וכולל שורת פתגמים לא הכי מציאותיים או הגיוניים- אין בו כלום, או לפחות לא משהו שייזכר בעוד שבוע.
"נכון אולי הכל קצת השתגע, רק אהבה תציל את העולם" זו שטות לשיר כי אהבה היא לא מה שהולידה את התקופה, אלא נגיף הרסני שקוטל חיי אנשים, אז מה אהבה קשורה לעניין?
ועוד משהו: השורה: "שימו לב ילדי המרפסות, תפתחו ת'חלונות, עד שכולם ישמעו את זה ביחד" לא הגיונית שכן בכל עיר מסודרת, כולל בשכונתי שלי, כשמישהו מרים את הווליום המשטרה דופקת בדלתו ומבקשת להנמיך, לכן הייתי מצפה במקום טקסט אופטימי שאינו מחובר למציאות, טקסט עם ערך חינוכי מינימליסטי.
אופטימיות והפחת תקווה זה משהו חשוב והכרחי מאוד והיוזמה מבורכת בהחלט, אבל עם לחן פופי די מונוטוני ( למעט שבירה מבולגנת לצורך ביט היפ הופ גרוע), השיר נשמע כמו האח הלא יוצלח של "מהפיכה של שמחה" ללא שום ייחודיות או מקוריות שבאמת מצליחה לעניין, עם כוכבי ילדים שמזייפים עצמם למוות ולחלקם אסור פשוט לשיר (מוכן להתפשר על לדבר) ועודף גימיקים. זה מאבד את הפרנציפ וכולי תקווה ש"ילדי המרפסות" בקומה מעליי לא ישמיעו זאת בקולי קולות שכן אז, סביר להניח, שאזמין להם משטרה בעוון פתטיות.
מי שכן היטיבו לתאר את המציאות העגומה ולצייר תמונה אמיתית ולא ילדותית מטופשת זו להקת "תיסלם" ששחררה שיר חדש בעל אופי בלוזי קצבי וקליט שעל אף היותו קצת אולדסקול, תפור היטב למידותיה של הלהקה הוותיקה.
"עולם משוגע" שכתב צוף פילוסוף והלחין יזהר אשדות הוא תופין קליט וקצבי שאי אפשר שלא להתמכר אליו ולו בשל הדיסוננס שבין הטקסט הקודר קמעה והקשה שזוכה ללחן די משמח ומרקיד, רוקנרול במיטבו!
הפתעה נוספת שחיכתה השבוע לחובבי המוזיקה הישראלית היה שיר חדש של מתי כספי ושלום חנוך – "זוג יונים", שיר שאת מילותיו כתב חנוך, כספי הלחין וביצע והכל דרך הזום. השיר מזכיר את כספי של האייטיז, זה שהיה משגרירי המוזיקה הדרום אמריקאית בארץ ונשמע בשיא תפארתו, הן בשל הבוסה נובה הנהדרת שמגיש למאזין, הן בשל ההפקה המוזיקלית העליזה והן בשל הטקסט המיוחד של חנוך שיכול בקלות להתחרות על תואר אחיו הצעיר והחתיך של "נחליאלי" שכספי ביצע בניינטיז.
עילי בוטנר ו"ילדי החוץ" לא נשארו אדישים אף הם וחבקו שיר תקווה אופטימי, מלודי, יפהפה ומלא מתיקות שהלחין בוטנר למילותיו של נועם חורב – "ניפגש בחלומות".
ההרמוניות הקוליות של הלהקה מתמזגות היטב עם הלחן הרך והלוטף שמצליח לגעת, לרגש ובפשטות למלא כמיהה בלב לימים שאחרי התקופה הקשה הזו.
שיר יפהפה שנתקלתי בו של יוצרת שלא הכרתי הוא "לבד בדירה" שמבצעת נעה גיל. השיר, שהלחין ערן לוי למילותיה של חנה גולדברג, חושף ווקאליסטית מעולה ומדויקת שבכנות אמוציונלית טוטאלית מציגה שיר קליט הזוכה לעיבוד עכשווי שיכול בקלות להפוך להמנון המבודדים בימי הסגר.
חם בחו"ל
סלינה גומז הפגיזה עם הלהיט החדש – Dance Again שהולם היטב את מידותיה וכולל לחן קליט מאוד שמשלב בין דיסקו, דאנס ופופ עכשווי עם המון כריזמה, אנרגיות ובאסים שעושים בום בלב. שיר שללא ספק יהפוך אחד הלהיטים הגדולים של גומז לאחרונה.
חביבת המדור, ג'סי רייז, שהוציאה לאחרונה את אלבום הבכורה הנהדר – Before Love Came To Kill Us שחררה את הסינגל והקליפ – Figures שמציג אותה כזמרת סול עוצמתית עם קול ממוטט שממיס את הלב, מציגה שליטה ווקאלית טוטאלית ובוכה נשמתה בשיר לבחור ששבר לה את הלב. אחד הקולות הטובים ששמעתי בשנים האחרונות.