גם זה הודות לקורונה. אריאל זילבר, שאך לפני פחות משנה הודיע על פרישה מהעיסוק במוזיקה, לא רק שחזר בו מהפרישה, אלא מוציא בימים אלה את “כוכב מהבהב” – שיר חדש שעושה טוב על הנשמה.
עבדת עלינו עם ההודעה הדרמטית ההיא? – אני שואל אותו. למשמע השאלה זילבר פורץ בצחוק ומשיב מביתו במושב גיתית, שבבקעת הירדן: “לא עבדתי עליכם, אלא הקדוש־ברוך־הוא עבד עליי. ‘אם אתה פורש, כל העולם יפרוש’, הוא אמר ואז הביא את הקורונה. ‘אם כך, אני חוזר בי מהפרישה’, הודעתי. הספיקו לי ארבעה חודשים בלי הופעות בגלל הנגיף. דווקא בגלל שלא היה לי רע בתקופה הזאת, הבנתי שמספיק”.
לא היה לך רע.
“אכן, בלי ההופעות היה לי מספיק זמן למחשבות על משמעות החיים ומה אני בכלל עושה בעולם הזה. אבל גם להופיע זה טוב”.
אז מדוע רצית לפרוש?
“רציתי לפרוש מפני שהרגשתי שאני בירידה. קרוב לגיל 77 זה לא תמיד קל כל כך. אבל בחודשי הקורונה כאילו חידשתי את הבטריות. עכשיו אני בא כמו חדש. ב־13 באוגוסט אופיע ב’גריי’ ביהוד. ב־27 באוגוסט בזאפה תל אביב. רק תבואו. כולם מוזמנים”.
בדרך אל חידוש ההופעות, אריאל זילבר רך ומפויס יותר מאי פעם בשיר “כוכב מהבהב”. המילים מאת יאיר מדינה הלוי, מי שבעבר כתב לאהובה עוזרי המנוחה את מילות הלהיט שלה, “צלצולי פעמונים”. הוא גם מחבר השירים “זירת חיי” ששר ישי לוי ו”ימי נעוריי”, ששר רון שובל. “השיר הוא בן חמש שנים”, מספר הלוי. “נתתי אותו לאריאל, אדם ענק לדעתי, כשהוא לבקר אותי לאחר שקרה לי אירוע מוחי בסוכות”. השיר “צלצולי פעמונים” הוא גולת הכותרת ביצירתו. “את אהובה עוזרי הכרתי מכרם התימנים”, הוא מספר. “עד השיר הזה החשיבו אותה כזמרת, ומהשיר שלי התחילו להעריך אותה גם כמלחינה”.
לא מהמוחים
“אוחז שוב בידי את השרביט / מרגיש ומתנהג כמו בן של מלך”, זילבר שר בשיר החדש. “המלך הוא אלוהים וכולנו, כל עם ישראל בני מלכים”, זילבר מתייחס לשיר. “אומנם לא תמיד אנחנו הולכים בדרך הישר, לפעמים אנחנו הולכים הפוך. בסוף כולם חוזרים. תראה את אביב גפן”.
אתה מצפה שגם הוא יחזור בתשובה?
“אביב גפן כבר חזר”.
אתה בטוח?
“הוא חזר מהשנאה, כמו שאומרים”.
תמשיך לצאת להפגנות, למחות?
“לא, אני לא מהמוחים. אני לא חושב שבזמן הזה טוב למחות. עכשיו זה לא לעניין”.
כלומר, אתה כעת בהפסקת אש?
“לא הייתי אומר. אם זה יכאב, יכאב, יכאב, אז אולי. אבל אני מרגיש שכמה שלא נצעק, זה לא יעזור, במיוחד עכשיו כשאנחנו בצרה צרורה כמו הקורונה”.
כשהפגנת, תמכת בהתלהבות בראש הממשלה.
“נכון. אני אוהב את נתניהו מאוד מאוד. הוא עושה תמיד את הדבר הנכון ואני מאמין שהוא עושה הכל לטובת עם ישראל. אז אני הולך איתו”.
גם כשהוא מואשם בפלילים?
“אני חושב שאלה האשמות סרק; עורבא פרח, כמו שאומרים. אני לא מאמין לבית המשפט העליון ולכך שעושים משפט צדק”.
כמי שמתגורר בבקעת הירדן, האם אתה מתוח לקראת הכרזת הסיפוח?
“קודם כל זו החלת ריבונות, לא סיפוח. הרי כל הארץ שלנו. נראה לי שהכל ילך למישרין, אם זה יתבצע”.
אתה לא חושש לביטחון שלכם אם יהיו אירועים בעקבות הצעד הזה?
“יש אירועים כל הזמן. אל תחשוב שאין. אי אפשר לצפות מהשכנים שלנו לשום דבר ואין מה לצפות. אז אנחנו עושים את שלנו מתוך אמונה בקדוש־ברוך־הוא”.
לדבריו, משפחת זילבר תישאר בכל מקרה בבקעה. רובה חיה בה, פרט לבנים. רועי, בנו הבכור מנישואיו הקודמים, מוזיקאי שהיה מעורב באלבומו האחרון של זילבר, חי בתל אביב. לאריאל ולרעייתו שושי, עורכת דין המנהלת את ענייניו, שלושה ילדים. בת־דרור עבדה עם נוער במצוקה וכעת עוברת לעסוק בחקלאות בבקעה. בן־עמי הוא מהנדס תוכנה וחי במזכרת בתיה. שלהבת היא סייענית בבית ספר וחיה בגיתית.
והנכדים?
“אני לא חושב שאני סבא כל כך, כי אני עסוק בעניינים שלי”.
הם שרים את השירים של סבא שלהם?
“בין היתר. הם גם שרים את סטטיק ובן־אל ואת ‘גנגם סטייל’”.
וכשהם שרים שירים שלך, זה כולל גם את הבעייתיים מבחינתך כיום?
“אין בעייתיים. מה שהיה צריך לשנות, שיניתי”.
יש לך חרטות על שירים שלך?
“אין לי חרטות, אבל את ‘התמהוני’ אני לא שר יותר, למרות שזה שיר טוב ואני אוהב אותו. גם לא את ‘שיר השירים’. עשיתי משהו שאסור היה לעשות, כשחיברתי לשיר הזה משפטים מהתנ”ך שלא שייכים אחד לשני. על זה אני מתחרט”.
זה מציק לך?
“בטח שמציק. בגלל זה גנזתי את השיר לחלוטין”.
וכשיצאת בהתבטאויות הפוליטיות שלך, טעית? אולי הגזמת?
“בשום פנים ואופן לא טעיתי בהן, מה גם שבהופעות שלי אני לא מדבר פוליטיקה, רק דברי תורה, כמו ‘ואהבת לרעך כמוך’”.
פליטים מפריעים לך?
“אין לי בעיה עם פליטים, רק עם המסתננים שבאו אלינו כדי לשדוד ועושים את המוות לתושבי דרום תל אביב. צריך להחזיר אותם לארצותיהם”.
אריאל, תמיד היית ימני כזה?
“בעבר דיברתי שמאל, כשהייתי חלק מהעדר. לא הייתה לי אז דעת. לא הייתה לי תבונה. היינו אז שטופי מוח של השמאל. הם שלטו בתודעה של האנשים. גם כיום הם מנסים לשלוט, אבל זה לא כל כך הולך להם. אני עוד בשנות ה־70 הבנתי שהדרך שלהם לא נכונה. כשאנשי גוש אמונים עלו לסבסטיה, אמרתי כבר אז שהם חלוצים אמיתיים. אז התחיל הקרע ביני לבין השמאל, כשהתחילו להשמיץ את המתנחלים”.
איזו מדינה היית רוצה לראות פה?
“מדינה יהודית קודם כל, שהערכים היהודיים חשובים לה ולא כל מיני ערכים שאנשים ממציאים. צריכים ללמוד ולכבד את חוקי התורה. לכן אני בעד הדתה, שזאת מילה חיובית מאוד בעיניי”.
לרבים יש דעה אחרת לגמרי בהקשר הזה.
“כי הם לא רוצים יהודים בכלל. הם רוצים שנתפקר ונהיה כמו היוונים וכמו הרומאים. אלה אנשים שבכלל לא יכולים לסבול את היהדות”.
בלי ציפיות
כשאני שואל את המוזיקאי הוותיק איך עוברת עליו תקופת הקורונה, הוא משיב שבשבילו זאת ברכה גדולה מאוד. “אם כי להיות בעיר בקורונה זאת קטסטרופה”, הוא מדגיש. “אם הייתי אמור להיות שם בתקופה הזאת, הייתי בורח”.
מה דעתך על הפגנת שאול מזרחי, המוכר לך היטב מהבארבי?
“אני לא מבין את המחאה של שאול מזרחי. אני לא מבין מה הוא רוצה. לא ברור לי מה יוצא לו מכל המחאות האלה. אם רוצים כסף, כולם צריכים למחות. אבל לדעתי, זה לא הזמן למחאה”.
ושר התרבות והספורט החדש, חילי טרופר?
“אני לא מכיר אותו ולא יודע מי זה בכלל. אני לא מצפה לשום דבר מאף אחד, רק מהקדוש־ברוך־הוא ומעצמי, כמובן. מירי רגב הייתה שרת תרבות נפלאה. היא הרימה את התרבות בפריפריה והביאה אותה למרכז. אם הוא ימשיך את דרכה, אשמח מאוד”.
ומה לגבי הסערות שהיו סביבה?
“סערות זה פוליטי. רוצים לחסל את ביבי! וזה לא מעכשיו. אולי כדאי שנחליף נושא. כי כשאני מתחיל לדבר על פוליטיקה, יוצא לי עשן מהאף”.
מה עושה לך גיל 77 שאליו אתה מתקרב?
“אני עומד למות, כמו שאומרים. לכן, אני כעת כל הזמן בדין וחשבון עם עצמי ומנסה לתקן את דרכיי”.
יש לך פחד מהמוות?
“לא, אין לי פחד מפני המוות, כי לפי היהדות עוברים פאזה, מעולם אחד לעולם אחר”.
מה הכי הכי היית רוצה שיזכרו ממך?
“אם השירים שלי יישארו זה יהיה משמח מאוד, שהרי גם שירים נשכחים, כמו השירים שאמא שלי, ברכה צפירה, הייתה שרה. ככה זה. מה אנחנו אם לא טיפה באוקיינוס. אבל שיר כמו ‘שבחי ירושלים’ של אביהו מדינה יישאר לדורות. לפחות עד שיבוא המשיח”.
והוא יבוא?
“בטח שיבוא”.