השבוע נפתח עם שיר מתקתק מבית היוצר של איה כורם ואדם בן אמיתי – "לא עושים את זה ככה", שיר אופטימי שמגביר היטב את החשק לקום ולרקוד, עם פזמון קליט, שילוב מוזיקלי מעניין בין היפ הופ, רוק וגרוב פאנקי, כשכורם נשמעת מעניינת, מרעננת ומסקרנת כהרגלה, רק שהפעם נראה כי היא מציגה פנים אחרות.
הקטע הכי מגניב בשיר, הוא הניסיון שלה לצד רביד פלוטניק (נצ'י נצ') לעשות היפ הופ בצורה הומוריסטית ומבריקה. שיר שאפשר לשמוע שוב ושוב בעונג רב.
עדי אולמנסקי ממשיכה, בתהליך מוזיקלי חסר פשרות, ללכת בדרכה המוזיקלית הייחודית והמקורית שמצד אחד מביאה את המקצבים העכשוויים והמתקדמים ביותר של פופ על שלל גווניו והשלכותיו, ומצד שני מביאה את האמירה האישית, המלנכולית והאותנטית שמאפיינת אותה. זה בא לידי ביטוי בשירה החדש – "מה אני בשבילך?" שכתב והלחין רון ביטון והפיקה אולמנסקי יחד עם הדר ובר.
בשירים שהיא יוצרת ומבצעת, ניכר כי אולמנסקי יודעת בדיוק איך היא רוצה להישמע ומעבירה זאת למאזין, תוך שהיא מוכנה לקחת את הסיכון שהאמירה שלה תהיה קשה לעיכול, על אף שהכנות והטוטאליות שלה בשיריה גוברת על כל סיכון שכזה, מחושב או שלא.
דניאל סלומון ודנה עדיני, ששיתוף הפעולה רב השנים ביניהם הוליד לא מעט להיטי ענק, חוברים לשיר משותף חדש – "לחזור", שכתב והלחין סלומון ובעצם מחזיר אותי במעין מנהרת זמן לימי הבלוז והסול של שנות ה-60 עם ביצוע חושני וכריזמטי של השניים שחולק כבוד לאותו ז'אנר אנדרייטד במחוזותינו, והם עושים זאת מצוין.
לאבי טולדנו היה הרבה זמן לשבת על שירים חדשים בתקופה האחרונה והשבוע שחרר היוצר והזמר הוותיק והאהוב את "לנוח", שיר שהוא הלחין למילים שלו ושל שולי יוסף.
השיר, מאוד אישי כמו נכתב באופן אוטוביוגרפי על חייו של טולדנו כזמר תוך שהוא משלב בין אלמנטים אישיים למקצועיים וברומנטיקה האופיינית והמלודית לו. השיר מלא באופטימיות והביצוע המלטף של טולדנו נשמע משובח כתמיד.
אחרי "התחלה", משחרר היוצר והזמר אייל דביר את "מסתכלים למעלה", בלדת מעוררת השראה ומרגשת שזוכה לביצוע נוגע בקולו הייחודי והיפהפה של דביר ההולם היטב את הלחן שמשלב בין מוזיקה קלאסית לרוק במינון מדויק.
שימו אוזן: InAbell – I Need A Drink
InAbell (ענבל נצר) מציגה אלקטרו פופ שתופס את האוזן משמיעה ראשונה, בין אם זה במקצבים הא-סימטריים, בין אם זה ההתרחקות מנוסחתיות מוזיקלית, בין אם זה בטקסט שנע בין אופטימיות אפלולית (Dance Me To The Grave For The Party Isn’t Over), ליריקה מתחכמת ופאן מוזיקלי שישר מעלה חיוך ונוסך במאזין סקרנות להמשיך ולשמוע את השיר עד סופו ולו בשל ההפתעות המוזיקליות הטמונות בו.