קוסטה קפלן, אכן קוסטה קפלן, זה השם שמומלץ לכם, גם אלה שאינם רוקיסטים בנשמה, לתייק בזיכרון כמי שאולי יהיה הדבר הבא ברוק הישראלי. כן, כן, זה מה שמסתמן מאלבום הסולו הראשון, שהוציא בימי קורונה מעורפלים אלה בחברת "קמע" ונושא את שמו, שקרוב לוודאי יזכיר לחובבי קולנוע מושבעים מביניכם את "סיפור קיץ", סרטו של שמואל חיימוביץ', שבו כיכב לפני 16 שנה.

שילוב של אותיות קיריליות בחוברת המילים של האלבום עם אותיות עבריות, גימיק של המעצבת הגרפית של האלבום, מנחית עלינו במכה את מהותו של קוסטה, כמעט צבר שנותר לפות בשורשיו הרוסיים. אבל תחילה בוער לי יותר לשאול אותו אם הוא ...פראייר בהוציאו אלבום דווקא כשהתרבות נעולה על מנעול ועל בריח ובמקום הופעות יש קורונה.

"למעשה, האלבום היה אמור לצאת כשהכל התחיל, באזור מרץ", קוסטה מג'נגלר תשובה תוך כדי נסיעה באוטובוס. "דחינו ודחינו עד שנראה היה שההופעות יחזרו - ואז הכל התהפך. מצד שני ייתכן שמבחינת עצמי זה תרגיל טוב לנתק את הקשר התועלתני בין מוזיקה מוקלטת לבין הופעה. כלומר, לא תמיד מוכרחים לתפעל הופעות כדי לקדם מוזיקה".

כללית, איך המרגש כעת?
"לעומת רבים מאיתנו, האמנים, שמרגישים כעת אבודים גם מפני שהם חסרי עבודה, אני בר מזל כמי שיש לו עבודה שהוא אוהב, כמורה לעברית באולפן בדרום תל-אביב ויש לי מוזיקה שאני ממשיך ליצור גם כשלא ניתן להופיע איתה".

אתה משלב בין הדברים?
"מדי פעם אנחנו, המורים, שרים ללומדים אצלנו שירים בעברית, כי זאת דרך טובה להקנות להם מילים".

הוא בן 31. נולד בסנט פטרסבורג, ברוסיה, אז לנינגרד וגדל בתל-אביב מגיל שלוש כקוסטה, קיצור של קונסטנטין, "שם מאוד מסורבל", בנם של היסטוריונית ושל מתמטיקאי, מומחה לרובוטיקה, שאולי היו מעדיפים שינגן בפסנתר קלאסי, אבל מגיל 11 הוא צמוד לגיטרה. במקביל למד בבית הספר לאמנויות ע"ש אריסון, פרט העולה משתי שורות בשיר "מכונית ריקה עצרה" - "שרי אריסון בנתה לי את בית הספר/ אבל היא לא נתנה לי את הקוד של הכספת".

שם ניצוד לסרט "סיפור קיץ", כשבאו לחפש מועמדים - ולמד ש"משחק בסרט זו עבודה קשה", מה גם שאצלו המוזיקה במקום הראשון. תמיד. "ב'סיפור קיץ' קיבלתי את הגיטרה החשמלית הראשונה שלי מבמאי הסרט", קוסטה חוזר באחת אל נעוריו. "מה שקרה הוא שהייתי מביא את הגיטרה האקוסטית שלי לצילומים וכשבמהלכם הייתי מתעניין בה יותר מאשר בהם, הבמאי שמואל חיימוביץ' החרים אותה. כשהסתיימו הצילומים, הוא נתן לי במקומה גיטרה חשמלית, מתוך ידיעה שזה מה שבאמת רציתי". 

מאז שירותו הצבאי ביחידת ההסרטה של דובר צה"ל שרף הרבה אנרגיות כסולן להקת הרוק התוססת "חיה מילר", שבה היה חבר עם המוזיקאי אודי בונן ועם המתופף סתיו בן שחר. חיה מילר מי? - אני תוהה. "אחת שלקחנו את השם שלה מ...תווית של שמלה", משיב קוסטה. "כשנודע לה על קיומנו, היא לא הביעה התנגדות".

בעצם, מה הייתם?
"באיזשהו שלב הרשינו לעצמנו להיקרא להקת רוק ישראלית, מה שבעיקרון היא הגדרה מצחיקה בעיניי. במבט לאחור זה נראה לי כמשהו די שמרני ואם להגיד את האמת אפילו נהנינו מהשמרנות ההיא".

אם נהניתם, מדוע התפרקתם לפני שלוש שנים שבעי תהילה יחסית, כשבאמתחתכם שני אלבומים שהוצאתם?
"כי נראה לי שלהתפרק זאת חוויה מאוד-מאוד חיובית בשביל להקה, מה גם שהיינו פעילים קרוב לעשר שנים, פרק זמן מכובד לכל הדעות, בלי שינויי הרכב ובלי יותר מדי הפסקות. והאמת? - רציתי להמשיך לאיזשהו מקום שאין בו תהליך קבלת החלטות דמוקרטי, כפי שיש בלהקות".

ככל שהצלחתם בחוגי הרוק, למעשה זה היה כמו ירייה באפלה, כי הציבור הרחב לא ממש ידע עליכם.
"אתה צודק. כשהתחלנו, מוזיקת הרוק הייתה מוצר-צריכה פופולרי, אם כי בהמשך זה נהיה וינטג' כזה, כמו בגד יד שנייה. אולי יכולנו לשנות צורה ולעדכן את התוכנה, אבל אני לא יודע אם האורגניזם שלנו כשלושה רצה את זה. אם זה לא היה הדבר שהכי עניין אותנו, אז לשם מה להמשיך, בפרט שבלי להקה אני יכול לבטא את עצמי עד הסוף ולשכלל את הכלים שעומדים לרשותי".

במקביל ל"חיה מילר" ניגן זמן לא מועט בהרכב של זאב טנא, אלוף הרוק הבלתי מתפשר, "חבר ממש טוב שלי", כדברי קוסטה, שאפילו ...הפיק לו מוזיקלית אלבום. אתה, קוסטה, למאסטרו טנא?!
"כן, אני! כשהוא בא אלי עם הרעיון, אמרתי לו שזה רעיון מעולה, אבל אני לא מפיק ולא יודע איך עושים את זה, גם המלצתי לו על מפיקים אחרים, אבל טנא איך שאתה מכיר אותו הוא לא מהמוותרים".

"לא היה מה לוותר", מבהיר טנא, שגילו די הרבה מכפליים מגילו של קוסטה. "השאלה הייתה אם היה לו מה לחדש והוא סיפק את הסחורה".

כיום, מרבה קוסטה לשתף פעולה עם הרוקיסטית הילה רוח, ש"מרוב עשייה יחד אני מרגיש שהיא כמו ... איבר בגוף שלי". "אין בשבילי דבר יותר טבעי מלנגן עם הילה", הוא מוסיף. "לפעמים אני מבין את המוזיקה שלה יותר מהמוזיקה שלי. לצד הופעות הסולו שלי, זאת תחושה ממש משחררת גם להיות נגן של מישהו אחר. כשאני מנגן בשבילה, חשוב לי להרגיש שאני החתיכה הנכונה בפאזל שלה".

מה אתה יותר? - זמר או נגן?
"עוד לא החלטתי שאני זמר-זמר, כמו שאומרים ואני לא בטוח שזה באמת חשוב ל...שיר. אם אני עושה את זה, כנראה כדי לפתור לעצמי דברים. הנטייה להיות מוטרד מדברים מסוימים, היא משהו אנושי. כל אחד פותר את זה אחרת. אם אני מצליח לעשות את זה באמצעות המוזיקה, זה קצת פותר את הבעיה. מה שכן, פחות חשוב לי לשיר על אהבה (צוחק) או על זוגיות".

אולי אתה זמר-מחאה?
"לא. זה לא. נראה לי שלגביי זה 'טייטל' מפנק מדי".

זמר או לא, "קוסטה מתפתח כזמר ובסוף מה שלא יקרה, הוא יהיה זמר", טנא מתנסח בדרכו. "כי מה זה זמר אם לא אחד שמצליח להוציא החוצה מה שיש לו להגיד בצורה מוזיקלית?"

מה מטריד אותך, קוסטה? - אני שואל אותו לבסוף.
"מעולם לא היה ברור יותר כמה נתק יש בין האנשים שמנהלים את העניינים לבין אלה שצריכים לחוות את זה על בשרם", הוא משיב. "נוצרה אווירה אלימה כל כך עד כדי לזעזע, משהו מפחיד בעיניי".