הזמרת ענבר זיגדון, שכבשה את לבבות הצופים בשנה שעברה בעונה החמישית של ריאלטי השירה של רשת 13, "דה ווייס", פותחת את הלב בשיר חדש – "מה איתך?" ומספרת על שיברון הלב שחוותה, על האופטימיות שמובילה אותה בימי הקורונה ומביטה לעבר העתיד.

"לילה לבד בבית, דמעות מעוורות עיניים ואין לי ברירה לטוב ולרע, ימים אבודים לא חוזרים חזרה", כך פותחת היוצרת והזמרת ענבר זיגדון את שירה – "מה איתך?", בלדה מלנכולית שמקבלת משמעות נוגעת ועוצמתית בייחוד בימים טרופים אלה.

זיגדון (28), שפרצה לתודעה כשהשתתפה בנבחרת של המנטורים שלומי שבת ויובל דיין, סומנה בכישרונה כבר בהיותה בת 24, כשהוחתמה בלייבל היוקרתי "ארומה מיוזיק". שירה הראשון, "יש לי למה לחכות" היה לאחד מעשרת השירים המושמעים ביותר ברשת ג' בשנת יציאתו.

"חוויית הריאליטי הייתה לי סך הכל מאוד נעימה", אומרת זיגדון. "אני חושבת שלא הייתי מתנגדת ללכת שוב אם היה משהו שמעניין אותי. כרגע אני פשוט ממשיכה את הדרך, ומאמינה שהיא תמיד מפתיעה. ככה זה כשדבר אינו ידוע מראש".

זיגדון לא מסתפקת בלחפש את פרסומה דרך מסך הטלוויזיה, ובחמש שנות הקריירה האינטנסיבית שלה, היא חורשת את הארץ לאורכה ולרוחבה בהופעות, דוגלת באמת האמנותית והיצירתית שלה ולא חוששת מהמכשולים העלולים להיקרות בדרכה. 

עד כה הוציאה שלושה שירים ("יש לי למה לחכות", "רסיסים" ו"תרוץ לבד") כשהשיר הרביעי – "מה איתך?" מציג את רבגוניותה כיוצרת וכאמנית. זיגדון כתבה והלחינה את השיר יחד עם שותפתה הבולטת ליצירה, המוזיקאית מורן דוד ויחד עם המוזיקאי אוריאל וינברגר האמון גם על העיבוד וההפקה המוזיקלית.

"השיר נכתב אחרי שחבר טוב סיפר לי על הפרידה מזוגתו", מספרת. "הבנו מהר שהטקסט של השיר הולך להיות כתוב מנקודת מבטה. ואז, לצערי, נשבר לי הלב. תוך כדי שאנחנו מתחילים להקליט, הגורל כתב לי פרידה מהאהבה הראשונה והגדולה שהייתה לי. בין רגע השיר הפך לשלי והטקסט שכתבנו על מישהי אחרת הפך להיות כתוב עליי. איך שכאב לי הלב וכמה שהשיר הזה הוא רגיש ואישי עבורי. לא דמיינתי שכשאוציא את השיר, יהיה לי ככה עצוב שהאהבה שלי כבר לא לצידי".

מתי החל הרומן שלך עם מוזיקה?
"מאז שזוכרת את עצמי המוזיקה הזיזה לי את הלב. אני זוכרת שחשבתי שיכול להיות שאני טובה בזה. הבנתי שאני רק רוצה לשיר, אבל לא ידעתי אם אני מדמיינת כי הוריי לא הרבו לשמוע אותי. בעיקר שרתי בחדר בדלת סגורה ובמקלחת. סביב תקופת התיכון, (אולי זה אירוני אבל בטקסי הזיכרון בעיקר) קיבלתי את הפידבק שאישר את תחושותיי שהבמה זה המקום שלי".

תארי את הבית בו גדלת, זה היה בית מוזיקלי? עד כמה זה השפיע עלייך?
"בבית אני זוכרת את אבא שם בשבת בבוקר את 'חולה על כדורגל' של אייל גולן ואני קופצת על המיטה בתחתונים ושרה. מיד אחר כך הוא שם את הדיסק של נורית גלרון, אני כל כך אהבתי את זה. את השילוב של סלסולי המזרח עם הרוך והרגישות של ישראלי. זה מבחינתי המוזיקה הישראלית. זה השלום של מזרח ומערב".

מה המוטו או האג'נדה המובילים אותך בחומרים שאת יוצרת ובכלל, הקו המנחה אותך בדרכך המוזיקלית?
"אין לי מוטו, אני צריכה להרגיש. אם שיר צובט לי את הלב, אז כנראה שיש בו משהו מספיק בשביל להמשיך איתו הלאה. היופי הוא גם לדעת מתי אתה כותב שירים שהם לא מספיק טובים ולשחרר אותם באהבה".

תקופת הקורונה היא קשה לכולם, אך למוזיקאים הרבה יותר. איך את שורדת?
"הימים האלה של הקורונה הם מאוד מבלבלים רגשית. מצד אחד יש חרדה כלכלית ובדידות יותר מתמיד, מצד שני אני מתכנסת פנימה ויש לי רגעים נעימים ומיוחדים של גדילה אישית. אני משתדלת למצוא גם הנאה בתקופה הזו וללמוד דברים חדשים. אני משתדלת לאסוף חומרים, ליצור, להקשיב למוזיקה ולקבל השראה. זו תקופה קשה מאוד. העולם גועש, העם גווע לממשלה שתיתן מענה אנושי מספיק וחומל. ונוסף לכל כמובן, המצב הבריאותי שמאיים על כולם. אבל כל אלה ידועים. אני משתדלת שלא לאבד אותי בתוך כל הפחדים. 'גם זה יעבור, כמו הקינלי כמו הטכנו כמו הקרוקס'".

מה הפרויקט הבא?
"הפרויקט הבא זה שיר נוסף לעולם. אני מנסה לעבוד ולהוציא את החומרים הנכונים. לפעמים זה לוקח יותר זמן, לפעמים פחות. לפעמים אומרת שהלוואי והייתי פחות רגשנית, ככה היה קל יותר. פחות מטלטל. אבל יש קצב מסוים לכל תקופה. ובסוף זה מדהים להיות כבר ביצירה הבאה".