33 שנה לאחר מותו בטרם עת חוזר שמוליק צ'יזיק, מהגיבורים הטרגיים של עולם הפזמון הישראלי, עם "אף אחד לא מזיל דמעה", הלהיט הגדול ביותר בביצועו של מי שהיה מעורב בכתיבת להיטי-ענק דוגמת "רוצי שמוליק", "סיון", "בחברה להגנת הטבע", איך עפות המחשבות" ו"שרית הספרית". מי שעומד מאחורי המהלך המפתיע וגואל את צ'יזיק מים השכחה הוא רועי זילבר, בנו של אריאל זילבר, שותפו המוזיקלי ב-ה' הידיעה של צ'יזיק.
כשהוא נשאל מה גרם לו לכך, משיב זילבר הבן: "זה בעיקר עניין של ניסוי ותהייה. תוך כדי האזנה חוזרת לשיר הרגשתי שאפשר להביא אותו בראש אחר ובאותה הזדמנות להחזיר אותו לתודעה לאחר שהוא נשכח כזה, מה גם שהביצועים החדשים לשיר לא היטיבו במיוחד עם צ'יזיק והכל נשמע בערך אותו דבר. אמרתי לעצמי - 'יאללה, נעשה שירות לאיש!"
זילבר הפשיל שרוולים וניגש לעניין כמו...מנתח. "חוץ מהשירה של צ'יזיק, שגם כתב לשיר מילים ומנגינה, הכל אני", מצהיר זילבר, שהציב את עצמו בכותרת ומופיע כמי שאחראי עם העיבוד המוזיקלי, ההפקה וגם בימוי ועריכת הקליפ. "בעבודת מחשב בודדתי את השירה של שמוליק ועטפתי אותה בצלילים אלקטרוניים. גם את הרקדנית שרואים אותה רוקדת לצלילי השיר מצאתי במחשב, מה שנותן מימד חי לכל העניין".
התייעצת עם אביך?
"השמעתי לו קטעים והתייעצתי איתו. הוא נתן טיפים, אם כי אני לא בטוח שהרקדנית שהוספתי בקליפ היא לטעמו".
רועי זילבר היה בן 13 כשצ'יזיק נלקח פתאום מארץ החיים. "אני זוכר אותו במעומעם מהמפגשים עם אבא". בניגוד לעליצות שעלתה פה ושם משיריו, צ'יזיק היה דמות דכאונית והוגדר כחולה נפש. גם כשאביו של רועי עלה לגדולה עם הלהיט "רוצי שמוליק", צ'יזיק שחיבר אותו מילים ומנגינה, נותר בצל. "אף אחד לא מזיל דמעה" היה אחד משני השירים שהקליט אולי בניסיון-שווא להיחלץ מהמצב המדוכדך שבו היה נתון. הכאב שאפף אותו בולט בהופעתו ב-84' בתוכנית הטלוויזיה "להיט בראש".
זילבר הבן הוציא כעת את גרסתו המעובדת לשיר שבהנחה שברוחו הוא הולם את עידן הקורונה הנוכחי, "כשהכל מרגיש עוד יותר ציני ועוד יותר קר". לדעתו, "דווקא עכשיו המילים של צ'יזיק קיבלו עוד יותר כוח".
אגב כך גרסתו מחזירה אותו לעין הציבורית תשע שנים לאחר סרטו התיעודי "אני והזילבר", שאפשר הצצה למערכת יחסיו המורכבת עם אביו המפורסם. "זה חידד אצלנו את ההבנה שהמוזיקה היא הדבר העיקרי שמחבר בינינו. הרי מגיל שלוש הוא לא גידל אותי, מאז שנפרד מאמא שלי. הוא גר בבקעת הירדן, במקום שאני לא כל כך יכול להגיע אליו, אבל בתור סבא הוא בא לבקר אצל הילד שלי מיכאל".
בסרט רואים אותו בא לבקר את אשתך, עמנואל, בהיותה מאושפזת בבית-חולים ובהיעדר רב במקום הוא כאילו קידש אתכם.
"מה שהוא קידש אותנו נשאר. לא הלכנו לרב על אמת".
לאחר הסרט ההוא חלה התקרבות מסוימת בין שני הזילברים עד שזילבר הבן, שבדרך כלל עובד כעורך וידאו וקדימונים, העז לקחת על עצמו חלק משמעותי בהפקה המוזיקלי של "בשמחה", אלבומו האחרון לפי שעה של אביו.
בסרט רואים בניגוד לגרסתו החרדית אותך בלי כיפה.
"אני בכלל לא נמצא במקום שבו הוא נמצא. זה קצת מרחיק. בנושא הזה אני די הפוך ממנו. מצד שני, זה הרגיע אותו במידה מסוימת".
פוליטיקה.
"אנחנו כמובן לא באותו ראש ומשתדלים שלא להכניס אותה למערכת היחסים בינינו. כל פעם שאנחנו מתקרבים למקומות האלה, אני אומר לו - 'עזוב, עזוב'".
אז אנחנו עוזבים ומקפצים אל ילדותו של רועי. "כמה שנפגשנו, זה לא היה פשוט", הוא מעיר. "אהבת הקהל אליו הייתה בשבילי נטל, משהו מביך. אני לא כל-כך ידעתי איך להתמודד עם זה. לא היו לי הכלים לכך. אולי זה עצר אותי ומה שגרם לי להתרחק מאור הזרקורים, אם כי לא בבת אחת. אחרי הצבא נסעתי ללונדון, הופעתי שם קצת והבנתי סופית שהמקום שלי לא על הבמה".
בעודי משוחח עם רועי על יחסיו עם אביו, אני נזכר בסבתו, ברכה צפירה, שהייתה הזמרת בהא הידיעה בטרם מדינה, שהלכה לעולמה ב-90', בהיותו בן 16. "נולדתי הרבה אחרי הקריירה שלה וכשהייתי בא לבקר אותה בתור סבתא, לא ידעתי לשאול אותה על העבר והיא לא סיפרה. מה לעשות, לא היה לי דיאלוג בוגר אותה".
והשירים שלה?
"לטעמי הם נשמעים כיום מיושנים כאלה".
אולי תפיח בהם רוח חדשה כמו בשירו של צ'יזיק?
"אם לגעת בשיר, עלי להרגיש מחובר אליו, כפי שקורה עם 'אף אחד לא מזיל דמעה'. אני לא בטוח שאמצא קשר לאחד השירים שלה, אבל אולי. נתת לי רעיון".