שירים חדשים: אייל גולן בבלדה מרגשת, סטטיק ובן אל מאכזבים

אייל גולן השיק השבוע את שירו החדש – "טעיתי" שכתב והלחין עבורו אושר כהן. בניגוד לשירו הקודם, "נראתה לאחרונה" שהילך לטעמי בקו התפר שבין פופ נוסחתי עם פזמון קליט לסלסולי אהבה קיטשיים, השיר החדש הוא אייל גולן פרופר, בלי ניסיונות להישמע זמר פופ ובלי ניסיונות להתאים עצמו להלך רוח התקופה.

גולן פותח בשיר את הנשמה ואת הלב, מתייסר (מטאפורית, הירגעו) וטוטאלי בביצוע העוצמתי והטקסט והלחן שתפר אושר כהן, יוצר וזמר כישרוני בפני עצמו, למידותיו של גולן הולמים מאד את גוון קולו ומעוררים במובן מסוים את הכמיהה לשירים "מזרחיים" (המרכאות כי מדובר במוזיקה ישראלית, בתכלס) אמיתיים שימי מלכותם היו בשנות ה-80 וה-90.

בלי דאווינים ורקדניות שמפזזות בקליפ כמו יצאו מהטיק טוק, גולן נשמע בשיר החדש במיטבו, ממש כמו אייל של "כל החלומות" או "זה אני", למשל, עם רצינות וכנות שהרבה זמן לא שמעתי ממנו, ולסיכומו של עניין, השיר החדש משאיר טעם של עוד ולא אגזים ואומר שהוא אחד הטובים שלו בתקופה האחרונה.

סטטיק ובן אל בתקופה האחרונה די מאכזבים אותי כמאזין: החל מהשבלוניות שאפיינה את Milli -שיתוף הפעולה הבינלאומי שלהם עם פליפ דינרו, דרך המסחרה המשעממת בפרסומת למילקי ועד השיר החדש שהוציאו השבוע עם אנה זק, שאפשר לקרוא לה "כוכבת טיק טוק", "כוכבת אינסטגרם" אבל זמרת? בחייאת.

השיר החדש של הצמד עם זק – "קוביות" הוא כל מה שפתטי במוזיקה הישראלית כיום: מלבד נרקסיזם שבו זק שרה את שמה כהמשך לשירתם של סטטיק ובן אל, היא נשמעת כמו חיקוי גרוע וגרסת השקל וחצי של נועה קירל בשיר שמיועד להיות להיט קיץ, אך לחן לא מי יודע מה מיוחד או מלהיב, חריזה מאולצת מדי, מונוטוניות וביצוע אנמי של סטטיק ובן אל וכן של זק הופכים את השיר למועמד רציני לאחד השירים הגרועים שיצאו בשנה האחרונה.

אין כל עוררין על הכישרון של הצמד וגם של ג'ורדי המפיק המוזיקלי הכישרוני, הם הוכיחו את עצמם בלא מעט שירים מצוינים שבצדק הביאו להם הצלחה ישראלית עם פוטנציאל בינלאומי, אך להוציא שירים בקצב מסחרי ללא פואנטה או אלמנט שנוסך במאזין תחושה של השקעה זה לעג לאינטליגנציה, לא רק של המאזין, אלא גם שלהם.

עידן עמדי בשיר שכל כך מתאים לימים הללו – "בקרוב יפתחו השמיים", שיר תקווה שטבול בדנ"א האופייני, האהוב והידוע של עמדי שמתאר בצורה רומנטית את המציאות הישראלית ואת מחשבותיו והגיגיו בקול המחוספס והמרגש ובמנגינה פשוטה החודרת לתוך הנשמה.

"כואב אבל מתוק" הוא ממתק מוזיקה עתידנית מבית היוצר של הכותב והמלחין אלירן זאדה, המפיק המוזיקלי אורן עמנואל והשחקו-זמר רן דנקר שמצליח להוציא שיר רוקנרול אלקטרוני קליט, קצבי, מסקרן וא-סימטרי שנשמע כמתאר מסע של נווד בארץ הלא נודע.

הבתים מכינים את המאזין היטב לפזמון שמצליח להדביק בקצב הבועט ודנקר מוכיח בשיר את איכותו המצוינת כזמר פופ-רוק אותנטי ומיוחד. יציאה מבריקה!

עוד הברקה שמתאימה לתקופה זו ("חצי שנה כמעט שלא שרתי") הייתה לבניה ברבי בשירו החדש – "מנגינה קטנה", שיר מלא ערגה וטעם ים תיכוני עם פזמון שמילותיו אמנם מסתכמות ב"לה לה לה" אבל מצליח ללטף את הלב ולשמח וזו הרי מטרת השירים, לא?

ברבי בוחר הפעם בפשטות לתאר את ההווי החברתי שאופף אותו ולהעביר אותו הלאה, לקהל הרחב, והכמיהה הזו לספק צוהר קטן לעולמו עובדת והתוצאה מתוקה מדבש.

ליאור פרחי מתעטף אף הוא באווירת הקיץ בשיר רגאטון, סגנון שנחרש אמנם, אך נעלם מהאופק ולכן לא מאוס, כיפי ורומנטי בקולו החם והמלטף – "איך היא רוקדת" שבנוי בצורה המנצחת של בית ופזמון בלי יותר מדי קישוטים מיותרים, רומנטיקה פשוטה וקיטשית ואווירה חיובית ואופטימיץ, שהיא חשובה תמיד, ובמיוחד בתקופה זו.