ישראל ברייט, מי שלפני 22 שנה כבש את המדינה עם להיט השמחות "יודה יודה", חוזר. בינתיים. חללית הזמר שלו נוחתת לפתע בנמל הבית, מצועפת בעננה של מסתורין. "איך הרוח לוחשת, אהבה את לובשת/ לחלון את ניגשת, כולך מתרגשת/ הוא יבוא היום, היום הוא יבוא", כך ברייט שר בפזמון שירו החדש. מי יבוא, המשיח?! - תוהה.

"חלק מהאנשים שיחכו בחלון, בטח יחכו למשיח", הוא משיב בנינוחות. "חלק יחכו לאהוב לבן או לבם. חלק יחכו לנס. חלק יחכו לחיסון. חלק יחכו לחורף. כל אחד מחכה למשהו".

ממתי השיר?
"מקודם. בימי הקורונה הוא נהיה רלוונטי. לא סתם מוציאים שיר".

מה נהיה רלוונטי?
"שהרבה מאוד נכנסו למסכים של טלוויזיה, של טלפונים, של מחשבים. סביב זה יש בדידות פוגענית כזאת".

נפגעת?
"אני לא מהעובדים במקום עבודה שנפגע. אני לא פועל לפי לוחות זמנים חיצוניים, אלא לפי הדינמיקה הפנימית של הדברים. אז מעבר לזה שאני יותר בבית ועם המשפחה, מבחינת ההתנהלות היצירתית שלי, הדברים נמשכים כמעט רגיל".

אתה, שתזזת את המדינה בשנות ה-90 עם להקת "השמחות" שאתך, לא שמענו ממך מאז ששוחחנו באחרונה ב-2011 עם הופעת אלבומך "דרגות לכלוך וניקיון". מה קרה?
"הפסקתי לאהוב את המקצוע של זמר..."

...אבל אנחנו אהבנו אותך...
"גם אם אהבתם אותי, לא רק שזה לא קיים אותי, אלא גם הביא אליי מלא, מלא...גנבים, שלקחו ממני כל מיני דברים עם התנהלויות שחייבו אותי להיות משהו אחר. לכן, אני לא אוהב את המקצוע הזה. אני לא אוהב איך שהוא מתנהל. אני לא אוהב את הקומבינות שיש בו. אני לא אוהב את השחיתויות שיש בו".

אנחנו מדברים על המוזיקה?
"אני מתכוון בעיקר לתחום של ההופעות, כי שם הכסף. לא אכנס לזה יותר מדי, אבל אומר, שהתחום הזה אולי התחיל את הריקבון שהיום אנחנו רואים במדינה כולה".

זה עכשיו, מהקורונה?
"לא. כבר לפני 15 שנה החלטתי למשוך את ידיי מהתחום בגלל כל הקומבינות והשחיתות שראיתי בכל הנוגע למכירת הופעות. זה פשוט הכה אותי השוק. אז העדפתי לעשות דברים אחרים".

ברצונך לומר שחדלת להופיע?
"אני מופיע רק כשזה מגיע בצורה קלה ונעימה, כשאני יודע מה שאני נותן ומה שאני מקבל. אם לא, אם לא, אני מעדיף להישאר בבית. חוץ מזה אני לא אוהב להיות...גורו, בניגוד לאי אלו זמרים, המטפחים קהל שינהה אחריהם".

כשאינך מופיע, הקהל לא חסר לך?
"הקהל חסר לי, אבל הרבה דברים חסרים לי. אני כבר ילד גדול. נפרדתי בלב ובראש מהמון דברים שאהבתי".

כאן ברייט, 57, עושה "יוטרן" לדבריו הקודמים. "אתה יודע מה? - אלך אתך יותר רחוק", הוא סח. "ביום שבו ראיתי שלאף אחד בתעשיית המוזיקה, בעצם לכל התרבות בארץ, לא ממש משנה שלהקה כמו 'השמחות', שבעיניי הייתה התקווה הגדולה של המדינה הזאת, ממשיכה או לא. אז אני הבנתי שאנחנו פועלים פה במין חלל ציני כזה, שאני לא חייב לעשות בו מה שמצפים ממני".

הסקת מסקנות?
"כן, אני מתבגר, יש לי שלושה ילדים ואני צריך לתפוס את החיים בצורה רצינית ושתהיה לי אנרגיה מזה".

ניתן לומר שבמקום להופיע, העתקת את עיקר מרצך לזירת ההלחנה?
"אני מת על זה. זה הדבר שאני אוהב לעשות, אם כי אני שם לב שאני לא לבד בסביבה. כמות הכישרונות כעת במוזיקה הקלה ובהלחנת מוזיקה לסרטים ולתיאטרון, דברים שנגעתי הם, היא מדהימה. אבל מצדי אני ממשיך. עכשיו סיימתי לכתוב תסריט לסרט, שאותו יביים שאדי סרור, מי שביים את הסרט 'אוויר קדוש'. כלומר, לצד המוזיקה עכשיו כותב גם כותב תסריטים".

אבל אין כעת תעשיית קולנוע!
"בכל זאת, ממשיכים לפעול מתוך אינרציה. אם יש לך ילדים, או נכדים, תגיד להם לפנות למקצועות אחרים. איך שלא יהיה, אנחנו נשתדל לעשות את הסרט שלנו. אם לא, מקסימום יהיה נטפליקס".

איך אתה מתייחס לשינויים במשרד התרבות?
"מבחינה אישית, זה נראה נחמד מאוד, דווקא, אבל מבחינה התנהלותית אני לא מצפה לכלום מהממשלה הזאת".

אפילו שיש כעת שר תרבות קשוב?
"אנחנו רואים איך זה מתנהל פה. כבודו של השר מונח במקומו בעוד שהכל נחתך בחדרי-חדרים באופן לא הולם לזה שמדובר על תרבות".

ובאשר להפגנות?
"אני בהפגנות מהרגע הראשון, עוד מאז שהיינו מפגינים בפתח תקווה נגד היועץ המשפטי לממשלה. מארגני ההפגנות הנוכחיות ביקשו שאכתוב להם המנון חזק, למרות שאין הפגנה רצינית במדינה שבה לא משתמשים ביודה יודה'".

איך אתה מרגיש עם זה, גאווה?
"כל עוד לא מבקשים ממני לעלות ולשיר, מה שגם קורה, אין לי בעיה עם זה. אבל כשמבקשים, אני מסביר שאני פה חייל פשוט ולא חושב על קריירה פוליטית. העיקר זה להמשיך ולהפגין. כל ההפגנות האלה הן אירועים תרבותיים ממדרגה ראשונה, מה גם שאלה אירועים חשובים ביותר של דמוקרטיה".

ההפגנות יעזרו במשהו? בינתיים נראה שהעסק נחלש.
"אמנם זה נחלש קצת, אולי בגלל מזג האוויר. ההפגנות האלה בלעדיהן אין רוח חיים במדינה הזאת. אם לא הן, היא גמורה. זו הרוח הישראלית שאני מכיר ואוהב".