מאז Toy עמו זכתה באירוויזיון ואחרי כמה להיטי גימיק נוסחתיים כמו "באסה סבבה" ו"נענע בננה", נטע ברזילי לא כל כך עניינה אותי מוזיקלית, לא סקרנה ולא מימשה לטעמי את הפוטנציאל המוזיקלי הגלום במוזיקאית המוכשרת שהיא.
במקום לבחור בשירים ייחודיים שיפרצו דרך בדרכה המיוחדת, היא בחרה ליפול לשירים שבלוניים ומיותרים שבצדק נשכחו מהתודעה.
אבל בשישי הזה היא הוציאה מיני אלבום חדש המבוסס על סדרה אינטרנטית שלה שזוכה להצלחה ברשתות בימי הקורונה – Netta’s Office ובו שש גרסאות כיסוי לשירים לועזיים שונים בעיבודים המותאמים לה ולדנ"א המוזיקלי שלה.
למעשה, בקאברים נטע ברזילי מוכשרת להפליא ויודעת להוציא את המיטב שלה. כך למשל נמשכתי לאינטרפרטציה המרגשת והרצינית שלה ל-The Times The Are A Changin’ של בוב דילן שלא מבייש את המקור ומביא זווית אחרת למשמעות השיר.
עוד ביצוע מפתיע ובלתי צפוי הוא הגרסה האיטית ל"Barbie Girl" שזרק אותי לניינטיז ולאקווה, בגרסת בלדה מסקרנת. ביצוע יצירתי שיוצא מהקופסא הוא גם הקאבר ל"Blue" של אייפל 65 שמתפתח משנייה לשנייה ויוצר מוצר פופ מצוין וכך גם Coco Jamboo של Mr. President .
למעשה, ניכר שברזילי השקיעה היטב בעיבודים, כך למשל היא נותנת אינטפרטציה עכשווית לשיר שגידל דורות של ילדים – "סופרקאליפרג'ליסטיקאקספיאלידושי" שמאבד אמנם את החשיבות המוזיקלית שלו לילדים אבל זוכה לפרשנות בוגרת ושונה לחלוטין.
הביצוע שפחות דיבר אליי היה LOW של פלורידה שלא מביא אלמנט חדש או מעניין ונשמע כמו חיקוי גרוע של המקור.
מיני אלבום של קאברים הוא הדבר הכי טוב לדעתי שברזילי עשתה מאז שזכתה באירוויזיון כי לפחות היא מביאה את הישות האמנותית שלה ולא מנסה למחזר להיטים בניסיון לפצח את הנוסחא. התקווה שלי היא שבשלב הבא היא תצליח לסקרן גם ביצירות המקוריות שלה. ימים יגידו.