ההיכרות שלי עם מיכל אסולין לוקחת אותי חמש שנים אחורה, אל ימי רשת גימל ורדיו 88FM, לפני עידן תאגיד השידור הציבורי. היא הגישה את תכנית הסול והמוזיקה השחורה "קסם שחור" (88FM) ותכניות מוזיקה ישראלית ברשת גימל ותמיד עשתה זאת בכישרון רב, באותנטיות ובוייבים טובים.
בשלב מסוים רציתי ללמוד איך רדיו מתנהל אז פניתי אליה וביקשתי אם אוכל להתלוות אליה על תקן "עציץ" כדי ללמוד ממנה את הניואנסים הקטנים. לא רק שהיא הסכימה, היא אפילו דאגה שאבין כל צעד בנושא הטכני גם וזו הייתה אחת החוויות המשפיעות בחיי.
בשלב מסוים, כשהתאגיד השתלט על רשות השידור ואסולין הפכה לעורכת ומגישה בולטת ב"כאן גימל", הייתה לי פנטזיה גם לשדר ב"כאן" והיא הייתה גם מהראשונות שתמכו בי ועודדו אבל מסיבה מסוימת זה לא יצא (אבל אל דאגה, מצאתי עצמי לבסוף ברדיו 103FM, הבית שלי בשנים האחרונות) והחום והאישיות שלה תמיד כבשו אותי וקסמו לי, אפילו מהפעמים שהתלוויתי אליה מאולפני כאן גימל לקניות בסופר וכל הדרך השיחות על מוזיקה גרמו לי להבין כמה ידע עצום יש לה בכל הנוגע למוזיקה.
אסולין היא מגישה מלידה, יודעת תמיד איך להחזיק את הקהל שלה דרוך וקשוב לכל מה שיש לה להגיד. היא לא קוראת מהספר אלא תמיד מביאה את האלתורים והספונטניות וזה חלק מהקסם שבשידוריה לטעמי. בתקופת הקורונה יוצא לי להאזין לה לא מעט ולכן החלטתי שהנה, זו ההזדמנות לתת לה בפלטפורמה זו את המילה הטובה.