תחילה וידוי קטן: מזה ימים אחדים מהדהד באוזניי הביצוע המרגש של התגלית החדשה אופק נחמן בקולה הסדוק ל"הכי קרוב", שירם של אבי אוחיון ומתן דרור ואיננו מרפה. אני מאמין, שגם אתם, כשתתוודעו לשיר, שעלה היום (רביעי) לרשת כמקדמה לקראת אלבום בכורה, יחדור ללבכם כטיל מונחה.
לבד מקולה הייחודי והופעתה הנאה של אופק, מתלווה אליה פרט שכמותו אי אפשר לשייך לשום זמרת אחרת: היא אלופת הארץ הראשונה לנערות בגלישת רוח, שחצתה את הקווים מהספורט אל במת הזמר. אם זה מזכיר למי מכם את מי שהיה לפני שנים רבות אלוף הנוער בקפיצה לגובה והפך לזמר אגדי, לא נופתע.
כששואלים את אופק אם יותר קשה לגלוש או לשיר, תשובתה נחושה: "וואו, יותר קשה לגלוש, יותר מספק לשיר".
אני מבחין בנימת חרטה?
"חלילה! התחלתי בספורט בגיל מאוד צעיר והייתי טובה בזה. אבל ככל שהצלחתי, אין זה אומר שלכך נועדתי. אם הגלישה יצרה לי קשיים, המוזיקה פותרת לי אותם ואיתה אני מקווה להגיע ללבבות של הרבה אנשים, בניגוד לספורט שבו עסקתי בלב ים, הרחק מעיניהם".
אופק, 23, גדלה בכפר-יונה כבתם של יעל וחיים, מורים לספורט, כשהאם עברה להיות קוצ'רית. שורשיה נעים על ציר מרוקו-רומניה. "לימודים משכו אותי פחות", היא מודה. "העדפתי את הים עם כל החופש שבו עד שאיבדתי את התשוקה לגלוש. כשהבנתי כמה כוחות-נפש השקעתי בעניין, ויתרתי ומצאתי במוזיקה נחמה".
וקודם לכן?
"בכלל לא נגעתי במוזיקה. לא ידעתי לנגן על כלום, אפילו לא ידעתי לשיר עד שהתחברתי לזה בעקבות הריק שהרגשתי אחרי הספורט. אמא שלי, שהבחינה בריק שהיה בי, היא שהמליצה לי לנסות גיטרה. כשזו הגיעה, ניגנתי יום ולילה ואגב כך התחברתי לשירה וגם בפסנתר ניגנתי. בתיכון למדתי במגמת תיאטרון ואפילו נתנו לי לביים את הצגת הסיום".
בצבא שירתה אופק בלהקת חיל התקשוב. "זה נראה היה לי חשוב להתפתחות שלי בתוך עולם המוזיקה ולא חיפשתי את הפרסום", היא טוענת. "אפילו הייתי מפקדת הלהקה".
קשוחה? קנסות? עונשים?
(נרתעת) "הייתי מפקדת לא מתפשרת, אבל הכל באחווה, ברוח טובה ובהדדיות. שיא הכיף היה כשנשלחנו להופיע בקהילה היהודית בשיקגו. זה היה כמו חלום. חיילים מדמיינים בדרך כלל איך יממנו את הטיול שאחרי השירות ואילו אנחנו קיבלנו את זה כמו מתנה מהצבא ועברנו שם חוויה מטורפת".
לאחר השחרור הופיעה אופק ב"דה וויס" והותירה שם את ה"שופטת" נסרין קדרי פעורת פה בביצוע מקסים ללהיטה "לומדת ללכת". עם זאת, הייתה שם בנבחרת של שלומי שבת ויובל דיין. "היא מזכירה את לאה", התפעל שבת איך שבשירתה הזכירה לו אופק את אחותו, לאה.
סיימת את דרכך בתוכנית ברבע הגמר. רק?
"יש המון שיקולים בריאליטי. דברים שרואים משם, לא רואים מכאן. את דרכי שם סיימתי ברבע הגמר. פניי מועדות קדימה ולכך קיבלתי 'פוש' בדה וויס, שם נראה לי שהשארתי את החותם שלי".
אם יציעו לך תוכנית ריאליטי אחרת?
"לא! אני מתרכזת במוזיקה".
אולי לא רק. עד הקורונה מלצרה. "זיהו אותי והחמיאו", היא מציינת.
"עברתי שנה מורכבת בימי הקורונה", אופק מוסיפה. "תמיד יש את הציפור שלוחשת שאולי הכל עד כה היה חלום. ואז אני שואלת את עצמי - 'אופק, את רואה את עצמך מגיעה לגיל 40 עם מגרה מלאה בשירים שכתבת מבלי לגעת איתם לאנשים בנשמה?' אז קומי ותעשי מעשה, כי עכשיו הזמן'. מכאן החיבור שלי עם אבי אוחיון ועם מתן דרור, שבהם אני תולה תקוות".
לסיום, אופק, מה את רואה מעבר לאופק?
"אני רוצה להאמין, שזאת הולכת להיות השנה שלי. לשם כך אשתדל להופיע על כל במה אפשרית ואני מקווה להגיע בבוא היום לקיסריה".
*
וזה דבר אבי אוחיון ("דרך השלום"), מנהלה האמנותי (יחד עם מתן דרור) מטעם "ארומה מיוזיק": "כשמתן ואני פגשנו את אופק, ממש התרגשנו וכששמענו אותה, הקול השרוט שלה עשה לנו צמרמורת במובן הטוב של המילה. יש בה קצת מלאה שבת, קצת מקרולינה ועוד דברים טובים שכולם מתרכזים בזמרת אחת, רוקיסטית שמסלסלת ובנוסף לכל היא גם אישיות מגניבה".