מי שעשה לי את השבוע הנוכחי הוא ליאור נרקיס ששירו החדש "חיבוק" הוא ממתק חפלה ים תיכונית מצוין, מדויק ומקפיץ שמוציא מנרקיס את המיטב שבמיטב שלו.
נרקיס שר על הצורך בחיבוק ובכמיהה לשפיות, מצרך כמעט בלתי אפשרי (ואם אפשר אז מלא בחששות) בתקופה זו – "הלב שלי מתפוצץ עכשיו כמו זיקוק, כל רגע של תפילה כמו ניגון תקווה שלא נדע עוד געגוע וריחוק".
בכנות, לטעמי האישי זה אחד השירים הכי טובים שהוציא בשנים האחרונות שמחובר היטב לשורשיו המוזיקליים. שאפו!
נדמה כי בניה ברבי פיצח את הנוסחה ליצירת להיטים המשלבים פופ עם אלמנטים אתניים בקולו הייחודי. ב"עכשיו", שירו החדש, הוא לא מחדש או מרענן יותר מדי אלא שומר על אותו פאסון מוזיקלי ידוע ומוכר שלו וזה הכי טבעי לו, שם במקום הנוח הזה, לפרוח.
השיר, רומנטי מטבעו, כולל מנגינה קליטה ומלודית מאד, מבנה סטנדרטי של בית ופזמון ולב עצום שפעימותיו מועברים למאזין במלוא העוצמה והרגש.
"תשיב בי את הרוח, תוריד ממני את הגשם היה לי ים זמן לנוח, התרגלתי קצת בעצם ובמרחב הפתוח, רואים באופק את השמש אין ספק אני בטוח, בסוף עוד תתבהר הדרך - רק פתח לנו שערי אמונה, שערי הבנה", כך נפתח השיר החדש של ישי ריבו "סיבת הסיבות", שיר הודיה לאל שזוכה לעיבוד פופי, ביצוע קליט ומוציא מריבו את השמחה האמיתית שבלב.
הוא בנוי טוב, נוגע היטב בתקופה הזו ומשווה אותה לחלק בלתי נפרד מההיסטוריה של עם ישראל וגם הפעם סומך על הקדוש ברוך הוא שיוציא אותנו מהמצב הזה. כל שנותר לנו זה להתפלל ולומר "אמן".
בשניות הראשונות של "חזק על הרצפה", שירו החדש של הראל סקעת, עוד היו בי ספקות אם השיר יצליח להתרומם שכן הוא פחות הצליח להלהיב אותי, אבל הספקות היו שגויות וככל שהשיר התקדם והקול של סקעת הגיע לפזמון – הצלחתי להישבות בקסם ובשילוב בין פופ לבין אלמנטים אוריינטליים.
זה שיר "סקעתי" טיפוסי שלטעמי הטקסט בו יותר חזק מהלחן, שכן הוא פותח צלקות הכי פנימיות וככזה תופס משמעות יותר איתנה מסתם עוד שיר סטנדרטי. הכנות בביצוע של סקעת מוציאה את מלוא האמוציות והסנטימנטים שנדרש משיר כזה בשביל לתפוס את האוזן ולשבות את הלב.
אז אמנם ההתחלה קצת קרטעה לטעמי, אך בסך הכל מדובר בשיר "סקעתי" אולטימטיבי שבסופו של דבר מספק את הסחורה (=נוגע במאזין) וזה מה שתכלס הכי חשוב.
חם בחו"ל: Sam Fischer, Demi Lovato - What Other People Say