שתי מכות נחתו על הזמר הרחובותי מייק שרון תוך זמן קצר. כחצי שנה לאחר שאביו, מרדכי, נפטר מהתקף לב, גזלה ממנו הקורונה את אמו, ג'וזיאן, ש"הייתה היחידה שהאמינה שייצא ממני זמר". לאחר שהנציח אותה בעירו בקריאת חדר מוזיקה על שמה לנערים בסיכון בבית הנוער "חץ קדימה", הוא מרגש עם שירו החדש "געגועים לאבא", היוצא היום.
עם השיר המרגש, שכתב והלחין בכישרון רב בנו, שיר אוזן, 20, סולן להקת חיל האוויר, שרון לא רק פורט על מיתרי הרגש וממיס בביצוע יפהיפה את לבבות שומעיו, אלא גם מנסה להתניע את הקריירה שלו מחדש. "המוות של ההורים שלי בזה אחר זה ריסק אותי", הוא אומר, "אבל לא אתן לעצמי להישבר. לכן, החלטתי לחזור ביג טיים".
הקורונה היוותה חוליה נוספת בפגעי הגורל שנחתו על משפחת אוזן. "בנובמבר 2016 אמא שלי חטפה אירוע מוחי מאוד קשה ולצערי הרב מצאתי את עצמי נאבק במערכת מושחתת בבתי החולים ומטפל בה שם אישית", הוא מספר. "הקורונה באה עליה לאחר שעוד לא שהתאוששנו ממותו של אבא, כאשר האמבולנס איחר להגיע".
הראיון הנוכחי שלי עם מייק שרון מהווה לנו מעין סגירת מעגל. נפגשנו לראשונה אי אז בתפר בין 94' ל-95', כשלצורך כתבה שחשפה אותו לציבור הרחב, הגעתי לדירה קטנטונת על גבול נס-ציונה-רחובות, שנראתה כמקדש-מעט להנצחת מייק ברנט ובה התגורר שרון אוזן, כשמו האמיתי, אז בן 23, עם אחיו הבכור מילקו, אז בן 34. הדירה הייתה מלאה בכרזותיו, בתקליטיו ובכל פרט אספנות שהזדמן לידי האח. "מהרגע ששמעתי את מייק ברנט, נמשכתי אחריו כמו במגנט והתחלתי לאסוף כל מה שקשור בו", סיפר האח.
מילקו לא הסתפק בכך. כשנודע לו ב-75' על קיצו המר והנמהר של נערצו, שפך את תסכולו על אחיו בן הארבע. "הצער שלי היה כל כך גדול עד שכמו בקטע מתוך טירוף התחלתי לכנות את אחי 'מייק'", הודה. עם הזמן דבק בו הכינוי והפך לשמו הבימתי, אבל במשפחה ובתעודות נותר גיבור סיפורנו כשרון אוזן.
הוריהם עלו ארצה ב-68' בעקבות הפרעות ביהודי טוניסיה לאחר מלחמת ששת הימים. אביו של שרון נאלץ להשאיר מאחוריו את רכושו, אירוע שממנו הוא לא התאושש מעולם, אבל לפחות רווה מבניי משפחתו שנהו אחר המוזיקה, תחילה מילקו, שלצד המוזיקה נהיה אזרח עובד צה"ל ואחריו אחיו, שרון-מייק. כמו שיר, בנו של זה, גם מור אוזן של מילקו הוא מוזיקאי מבטיח ומנגן בהרכב של אייל גולן, שעוד מעט נגיע אליו וגם עיבד את השיר "געגועים לאבא".
שרון מופיע מנעוריו באירועים ובמועדונים, מאז שקטע לשם כך את לימודיו התיכוניים: "באחד המקומות שבהם הייתי מופיע בקביעות, פאב 'הגשר' ברחובות, היה מגיע מדי שישי נער מבוגר ממני כמעט שנה ולבקשתו, הייתי מעלה אותו לשיר בהפסקה. היום כולם מכירים אותו כ...אייל גולן".
הוא זוכר אותך?
"בוודאי שהוא זוכר. שרק לא יובן שאני הוא זה שנתן לו הזדמנות. אלוהים נתן לו את ההזדמנות - והוא ניצל אותה כזמר בחסד עליון. לי - אייל לא חייב דבר".
כשבאתי אליו בשנות ה-90', היה זה עם הופעת "או.קיי לאהבה", אלבום הבכורה, שבו חידש בין השאר משירי מייק ברנט נערצו. שרון, עם קולו המרשים ועם הופעתו הכוכבית היה אז זמר על מסלול המראה, אבל לא הכל הלך למישרין: "כחלק מניסיון לפתוח מחלקה ים תיכונית, הוחתמתי בשנת 2000 ב'הד ארצי' על חוזה חלומי לחמש שנים, כל שנה תקליט. לאחר חצי שנה סגרו את המחלקה והחלום התנפץ לי. הגם שהוצאתי בעצמי את אלבום 'אין לי מקום בעולם', הרגשתי כמי שהוציאו לו את הרוח מהמפרשים, אם כי כל הזמן המשכתי להופיע והוצאתי אלבום של דואטים עם ליאור פרחי".
אם ליאור היה תקופה מסוימת מכוכבי הזמר הים תיכוני, איכשהו לא הגעת לכך.
"למרות זאת, אני שלם עם הדרך שעשיתי. כל אחד והמזל שלו. ברור שלא כולם זוכים להגיע לטופ. לאחר שכל הופעה שלי היא סולד-אאוט, נראה לי שבא הזמן שלי להגיע למקום הראוי לי".
זה נראה לא רק למייק שרון, זמר שיש לו כל ה"חבילה", הדרושה כדי לזכות בקפיצת המדרגה בקריירה, ההולמת את כישוריו.
בינתיים עוד משהו: בקליפ, המתלווה לשיר "געגועים לאבא" שיוצא היום, מתארח רועי ברקן, מי ששתי מילים אלה הפכו לחלק ממנו מאז שהקורונה גזלה ממנו את אביו אהוב הקהל, יהודה ברקן. "מהר מאוד הבנתי שהשיר הזה לא אמור להישאר השיר הפרטי שלי", סח שרון. "כמעריץ של יהודה ברקן, היה לי חשוב לשתף את רועי בצילומי הקליפ, ביפו העתיקה, כשאנחנו ועוד רבים שותפים באותו גורל".