זה התחיל מתישהו ב-61'. ממש עכשיו לפני 60 שנה הזדמנה לאולפני גלי צה"ל הזמרת נחמה הנדל, מי שהייתה כוכבת להקות הנח"ל ו"בצל ירוק", אז בת 25, רגע טרם פריצתה למעמד אחת הזמרות הגדולות והאהובות באותו עשור. בהיותה שם, ניגש אליה חיים קינן, מחיילי התחנה והציע לה את "עוד תשוב", שיר שאותו כתב מילים ומנגינה.
"לא יודע מניין לקחתי את האומץ לפנות אליה", אומר כעת קינן, החייל דאז, החוגג היום 80 שנה להולדתו. "התרגשתי מעצם נכונותה להביט במילות השיר. אגב כך היא שאלה אם ניתן להחליף כמה שורות. מצידי, לא היה אכפת לי לשנות את כל השיר, העיקר שזמרת פופולרית כמוה תשיר אותו. הביצוע שלה והעיבוד של שמעון כהן העניקו לשיר נפח שלא יכולתי לחלום עליו".
קיצורו של דבר: מעטים מאוד מכירים כיום את "עוד תשוב", השיר שאותו הגדיר קינן כ"שיר הראשון שלי שהוקלט" בחוברת המילים של אלבום-אוסף שהוציא לפני עשור. לא שפר יותר גורל השיר "לא בגיבורים", שקינן כתב עם שמעון כהן וביצעה אסתר עופרים, שלפי הכתוב באותה חוברת התחרה אצל קינן על הבכורה. שני השירים אולי נשכחו, אבל ממשיך לפכות מעיין הזמר של מי שכתב שירי-עד דוגמת "גוונים", "שלכת שבלב", אני שלך", "נגן אקורדאון ישן", "דברים של לא כלום" ועוד.
קינן, יליד ירושלים, לא חלם להיות פזמונאי. "למעשה, הגעתי לכך במקרה מתוך כתיבה לחבר'ה, בנעוריי בכפר הילדים והנוער הדסים". הוא נקלע לכפר, "אז מקום חלומי, ממש קסום", בנסיבות החיים. בן שנה וחצי היה כשאביו נטש את הבית ואמו גידלה אותו ואת אחיו כאם חד-הורית. בהגיעו להדסים כבר היו מאחוריו הופעות מגיל תשע בתסכיתי-רדיו. אהבת הרדיו שלו הביאה אותו לשירות צבאי בגלי צה"ל. הוא כשל במבחני הקבלה הראשוניים, התעקש, נבחן בשנית, התקבל והתחיל כעורך מצעד הפזמונים הלועזיים.
להלן סיפורי מקצת הפזמונים שכתב קינן לפי סדר הא"ב ולא לפי מועד כתיבתם.
"בואי סניורינה": "באמצע שנות ה-60 פנה אלי שלמה ויצמן, המוכר זה מכבר כשלמה צח, אז איש ההרכב 'גידי צח וגילה' וסיפר לי שזמרת ההרכב, גילה צ'קרובה, פרשה. 'אני רוצה לקחת אותך לזמרת, שעכשיו גמרה את לימודיה בתלמה ילין, שמע אותה ותאמר מה דעתך עליה', הוא הציע לי ולקח אותי לבית הוריה בשכונת מונטיפיורי, בתל-אביב. אחרי ששמענו אותה שרה, אמרתי ש'היא חמודה לאללה, בלונדינית עם גומות-חן, קח אותה'. כיום, כולם מכירים אותה כאילנית. 'בואי סניורינה', שכתבתי ללחן סלאבי עממי, היה אחד הלהיטים הראשונים של הצמד אילן ואילנית".
"גוונים": "בפסטיבל הזמר והפזמון 64' ניגשתי למלחין יגאל גורדון ואמרתי לו ש'אותך', השיר שכתב עם אורי אסף ודורג רק רביעי בביצוע גשר הירקון, לא רק שהוא היפה בשירי הפסטיבל, אלא גם היחיד שישרוד. 'תודה', הוא הגיב. 'מה תודה, בוא, נכתוב שירים', הצעתי לו. כבר באותו שבוע הוא ניגן לי על גיטרה שתי מנגינות והקליט על טייפ קטן. 'סתיו של אהבה' נמסר לביצוע גשר הירקון ולהקת הנח"ל כללה את 'גוונים' בתוכניתה 'מהנח"ל באהבה' בלי הצלחה יתרה. רק כעבור תריסר שנים להקת הגבעטרון הפכה את השיר ללהיט. הטרגדיה שהתלוותה לכך הייתה שחודשים לאחר שהלהקה הפליאה לבצע את השיר, גורדון שם קץ לחייו...".
"דברים של לא כלום": "שנתיים לאחר שנעמי לוי, הילדה בת ה-12 ממקהלת צדיקוב, שקנתה את עולמה כששרה עם מקהלת גברי השריון את שירה של נעמי שמר 'אחרי השקיעה בשדה' היא הגיעה לפסטיבל הזמר והפזמון 64', שם היא ביצעה את השיר 'דברים של לא כלום', שכתבתי עם שמעון כהן. את השיר התחלתי לכתוב באוטובוס, בדרך לגלי צה"ל. הפתיחה הנוגה הייתה בהשפעת הגשם שירד באותו זמן".
"עוד הולכת אליך": "באיזשהו אירוע הסבתי עם דובי זלצר ליד אחד השולחנות. לא הרחק מאיתנו ישבה שושנה דמארי. כששאלתי אותו אם הוא מעניין שנכתוב לה שיר, הוא השיב שבכיף. ניגשתי לשושנה והזכרתי לה שהצעתי לכתוב לה. 'טוב, אולי הגיע הזמן; תכתוב לי שיר על אהבת הארץ'', היא נענתה. מה שכתבתי העברתי לדובי. 'אני עובד על זה', אמר לי בכל פעם שהתראינו. כך זה נמשך עד שהוא קרא לי. מצאתי אצלו לא מנגינה אחת, אלא חמש. 'תבחר מה מתאים לשושנה', הציע. בחרתי. דובי עשה אותו תרגיל עם שושנה והיא בחרה את המנגינה שאני בחרתי".
"רמת-אביב ג'": "שמו הלא רשמי של השיר 'איתך', ששרה ליאורה זמן קצר לאחר שייצגה את ישראל ב-95' באירוויזיון, באירלנד. זאת, לאחר שהבמאי יואל זילברג ביקש מדובי זלצר, שילחין את המוזיקה לסדרה 'רמת-אביב ג'. דובי שאל אותי אם אהיה מוכן לכתוב את המילים לשיר הנושא. איזו שאלה. יצא להיט".
"שלכת בלב": "לפני שנסעתי בשנות ה-60 ללימודים בארצות הברית, מתוך מחשבה שלא אוכל להמשיך לכתוב הרחק מהארץ, השארתי שירים אצל כמה מלחינים. את 'שלכת בלב' מסרתי למשה וילנסקי, שכלל את השיר באלבום משיריו שהקליט יהורם גאון. וילנסקי לא הסתפק בכך ונתן את השיר גם לביצוע של אריק איינשטיין, בוגר אחר של גשר הירקון. אין לי מושג מה הלך שם. כשאריק כה ריגש עם השיר, כבר הייתי במקום אחר".
"או קרול", שיר צ'ופר: "ב-66' הוזעקתי לכתוב מילים עבריות ל'או קרול' ו'למה שוב אינך עמי', שני הלהיטים הגדולים של ניל סדקה, אז כוכב-ענק, שעמד להגיע למחרת אינקוגניטו ליממה. נפגשנו בלובי של מלון 'דן'. הוא ביקש שאתרגם לו מה שכתבתי. עשיתי כן והוא החמיא לי. את הגרסה העברית הבאתי לו באותיות לועזיות. הוא נתקע עם הצ' של המילה עצוב. הערתי לו שהאות צ' נמצאת בשמו המקורי - 'צדקה'. הוא התעלם. אפילו ברמז הוא לא התייחס ליהדות שלו".
וגולדה מאיר בתור א-יידישע מאמע, סיפור לא נורמלי על גולדה,שהצלחתי לחלץ מקינן: "בהיותי שליח גלי צה"ל בארצות הברית בעת לימודיי שם יצא לי לראיין שלוש פעמים את גולדה. לראיון הראשון, במלון 'פלאזה', הוקצבו לי 15 דקות. על ההתחלה אמרתי לה שהיא האישיות רמת המעלה הראשונה שראיינתי והתחלתי להתרגש. 'לא צריך להתרגש', היא הרגיעה אותי וביקשה מהמזכירה שלה, לו קידר, להכין לי תה. עד שזה הגיע, התהפכו היוצרות והיא כאילו התחילה לראיין אותי עליי ועל מעשיי. ראו עליה שכמו אמא יהודייה רחומה ניסתה למתן את ההתרגשות שלי".
"שאלה של טעם": תוכנית המופת שהייתה גולת הכותרת של עבודתו רבת השנים בקול ישראל, בהיותו מעין גוגל אנושי. בתקופה שעדיין לא חלמו על הגוגל הוא מילא בקשות של מאזינים ואיתר להם קטעים נדירים.
"מישהו ביקש לשמוע את קולו של המחזאי אוסקר וויילד, שמת ב-1900, בהיות עדיין נושא ההקלטות בחיתוליו. הייתי המום לאתר בארכיון הבי.בי.סי, בלונדון את ההקלטה הנדירה, אבל זה לא עזר לי. לקול ישראל לא היה תקציב כדי לשאול אותה".
חיים קינן נמנה עם הפזמונאים בוגרי רשות השידור ובהם אהוד מנור, עמוס אטינגר, ירון לונדון, דודו ברק, יואב גינאי ועוד. 40 פזמונים יש באוסף הנזכר לעיל וקינן יודע: "לו הייתי שאפתן יותר, יכולתי לכתוב יותר. הפזמונים, שאף פעם לא היו במרכז סדר היום שלי, באו אצלי בגלים וכשאני על הגל, אני יכול להפוך עולמות. כמי שאיננו ביבי, אני לא שאפתן באופי שלי ומה שיש, יש".
מה מעשיך כיום?
"אני מנהל אורח חיים של גמלאי. רואה המון סרטים בטלוויזיה. פה ושם עדיין כותב פזמונים, אם כי אני יודע מראש שלא יהיה להם דורש".