"חמדת הלבבות לאומה שבורה/ לנפשות נכאבות נשמה יתרה/ לנפש מצרה תסיר אנחה/ שבת מנוחה ישראל ושמחה" - לפתע מכל הכאוס המטריד (מישהו זוכר שהייתה פה קורונה?), שנחת עלינו בלי התראה מוקדמת, צף ועולה "יום זה לישראל", הפיוט המנחם והסוחף, שמבצעת עם חברותיה הזמרת הירושלמית קרן אלון-גולן, בהפקה קסומה של ינקלה סגל, רב-אמן מוזיקת העולם.

"אחדות, לאו דווקא אחידות, זה מה שאנחנו כל-כך צריכים בימים אלה", היא אומרת ומודה בכנות, שזה לא שיר שצץ השבוע יש מאין, אלא נשלף בעיתוי מושלם מתוך שירי מיני-אלבום בהתהוות, שעליו היא שוקדת זה מכבר כחלק מעיסוקה בשירי מעגל נשים מרפאי לבבות, שמבחינתה מיועדים להאזנה גם לגברים. "בהופעות אני מאפשרת לנשים לחוות את הקול שלהן, שבו יש משהו מרפא".

מילות הפיוט מיוחסות לאר"י הקדוש, "אם כי זה לא בטוח במאה אחוז" והלחן הוא מסורתי אפגני, כפי ששמעה לא מעט אצל סבתה. עמה שרות הזמרות ליענה בן-דוד, אפרת דאן ורחלה סממי-גולן.

קרן אלון לא לגמרי חדשה בתחום. כבר בת 43. הגולן שבשמה בא משם משפחתו של בעלה, אריאל, מטפל בתנועה בעיסוקו, חילוני, בעוד שהיא דתייה. ההרמוניה ביניהם משתקפת גם  בשמם המשותף.

היא ירושלמית מרמות, בת של רואה חשבון ששורשיו באפגניסטן ושל אם, עובדת משרד מבקר המדינה לשעבר, ששורשיה הונגריים-גרמניים. אלון-גולן למדה בתיכון "בויאר" ובצבא שירתה כמש"קית ת"ש. לאחר שהשתחררה, עבדה עם נוער. התפנית חלה אצלה כאשר כמו רבים אחרים נסעה להודו. "שם החלטתי לחזור בי מהכוונה שלי ללמוד פסיכולוגיה ובמקום זה להגשים חלום ישן שלי ולשיר", היא מספרת.

לשם כך למדה עם שובה ארצה צורות שונות של עבודה עם קול והייתה בקבוצת נשים מתופפות ושרות של המוזיקאי המוערך זהר פרסקו. "עברתי מסע אישי עד שעם האש הגדולה שכל הזמן מפעמת בי הרגשתי מוכנה להוציא את הקול שלי החוצה", היא אומרת. 

בשיחה עמה נשמע ברקע קרקור של תרנגולות. זה אמיתי? - אני שואל את הירושלמית. "זה אמיתי לגמרי", היא משיבה בנימה מחויכת. "בחצר, הצמודה לבית, חוץ מארבעה ילדים, אנחנו מגדלים כלב, שתי חתולות ושמונה תרנגולות. קצת טבע בעיר זה לא מזיק. בקרוב נוכל ליהנות מיותר טבע, כשבסוף הקיץ נעבור בעזרת השם להרחבה של מושב נטור בדרום הגולן, יישוב דתי-חילוני, בדיוק כפי שאנחנו". 

"אני מקווה, שהשיר עם אווירת הביחד הסוחפת שיש בו יביא דווקא בזמן הזה  - כשנורא קל להיות אחד נגד השני ולמצוא על מה לריב - להתרוממות הנפש והרוח", אלון-גולן מביעה לקראת סיום את תקוותה.