בניגוד לכל קלישאה אפשרית, החלילנית דורט פלורנטין לא גדלה בסלוניקי שביוון על רמבטיקו, או על סירטאקי, אלא דווקא על מוזיקת בארוק מהמאות ה-16 וה-17. "אני באה ממשפחה מוזיקלית, שבה שמעו הרבה מוזיקה קלאסית, אך מי שכיוון אותי להתרכז בבארוק דווקא, היה מורה מצרפת שבה ללמד בקונסרבטוריון בעיר", מספרת פלורנטין. "קסם לי החופש והיכולת לאתר, תוך הוספת 'קישוטים',  שמצאתי במוזיקה הזאת, לעומת המוזיקה המודרנית שאף פעם לא משכה אותי".

חובבי הבארוק יוכלו להתענג על צלילי היצירות היפות של מלחיני הסגנון הזה בתקופתו המוקדמת, כמו מונטוורדי ושארפנטייה, שהקדימו את ענקי הסגנון באך, הנדל וטלמן, בהופעת אנסמבל "מצו", בניהולה של פלורנטין, המייסדת שלו, במוצ"ש, באולם צוקר, בהיכל התרבות. בהופעה זו, בהפקת עמותת פליציה בלומנטל, יושמעו יצירות מאלבום הבכורה של האנסמבל שיופיע בקרוב.

שלושת חבריו הקבועים של האנסמבל הם פלורנטין, זמרת הסופרן המעולה יעלה אביטל ונגן גיטרת הבארוק גדעון ברטלר. כרגיל בהופעות האנסמבל מצטרפים אליהם נגנים נוספים. הפעם אלה הם נגנית התיאורבו אופירה זכאי, הצ'לנית אורית מסר-יעקבי, הכנרית דפנה רביד ונגן כלי ההקשה נדב רוגל.

"בין השירים כללנו ריקודים כדי להראות את הנופך העממי של המוזיקה הזאת, אם כי הריקוד עצמו איננו בהופעה שלנו", מעידה פלורנטין. "לרפרטואר הבארוקי הזה צירפתי שני ריקודים יווניים מסורתיים שלא מהתקופה האמורה, אבל מזכירים מוזיקה מתקופה עתיקה. כמי שנולדה ביוון, זה נראה לי טבעי. מבחינתי, הם גשר בין שני העולמות שלי".

אגב, פלורנטין מפליאה לחלל בחליליות רגילות, הדי דומות לחליליות שרובנו חיללנו בהן בילדותנו. "זה מתאים למוזיקה של התקופה", היא מבהירה.

פלורנטין מודעת להקשר שנוטים לעשות בין שם משפחתה לבין השכונה בדרום תל-אביב. "המשפחה שלי, שהיא ממגורשי ספרד, חנתה בפירנצה, באיטליה, בדרך לסלוניקי ומכאן שמה", היא מעירה.

ו-דורט?
"זה שם שהורי המציאו לי כדי להנציח את סבתא שלי, דורה. אני חושבת שאני די יחידה בשם הזה, שמוזיקלית מתאים לפלורנטין".

היא גדלה בסלוניקי על שירי לדינו, ששרה לה סבתה, ניצולת אושוויץ ו"הייתי במקהלה, שבה שרו שירי לדינו". עם הכינור, הכלי הראשון שלה, לא מצאה שפה משותפת ומאז גיל חמש היא בדו-שיח מתמיד עם החלילית, "כלי שבהתחלה נראה כקל לנגינה עד שמגלים את כל העומקים שיש בו".

בגיל 17 וחצי פלורנטין עלתה בגפה לישראל. היא כנה דיה כדי להודות שזה לא היה מתוך ציונות. "מצאתי את עצמי על פרשת דרכים", היא מספרת. "ביוון לא היה אז שום מוסד אקדמאי שבו אפשר היה ללמוד כלי ברמה גבוהה. את זה מצאתי באקדמיה למוזיקה בתל-אביב, שם הייתי תלמידה של שלמה תדהר ושל ברכה קול".

לאחר תואר שני בתל-אביב, יצאה להולנד, להמשך לימודיה ונשארה שבע שנים. בהולנד השתלמה גם בנגינת באסון בארוק, כלי-נשיפה נוסף - וחזרה ארצה. "קצת קר בהולנד", היא מעירה, "מה גם שלא חשבתי שארצה לגדל שם ילדים. חזרתי הנה, הגם שמבחינת הקריירה במוזיקה שלי, נוח יותר באירופה".

היא מתגוררת בשוהם עם בעלה, איש הייטק חובב מוזיקה ועם בניהם, בני השמונה והשש, שמחללים, איך לא ומרצונם. ככה זה כשיש אמא שכל עולמה סובב את החליליות והיא סבורה ומאמינה ש"יש כעת התעניינות רבה יותר במוזיקת הבארוק, אם כי כל הזמן אני משתדלת להגיע לקהלים חדשים, כולל צעירים, כמובן".