נועה קירל, אייקון הפופ הכי בולט שהיה פה בעשור האחרון, השיקה השבוע את שירה הבינלאומי הראשון "Please Don’t Suck" תחת הלייבל הבינלאומי הידוע "אטלנטיק רקורדס" שמוצאים בה (אי אפשר להאשים אותם) אחת הזמרות הפוטנציאליות לכבוש את הבמה העולמית.

השיר קליט מאד מהאזנה ראשונה, יש בו בית ופזמון מאד קליטים, מלודיים וקלים לעיכול ולהאזנה, אך אולי זו בדיוק הבעיה בשיר: הוא לא מיוחד ולא שונה ממיליון שירים אחרים בסגנון. זה שיר קליט מאד וקירל נעה בו בנונשלנטיות ובכריזמה הידועות שלה, אבל מה הסיכוי של שיר, שאינו מיוחד במקוריותו יותר מדי, לבלוט על פני אלפי שירים שיוצאים ברחבי העולם בכל יום?

בישראל השיר יהפוך ללהיט ואף יכבוש את פלייליסט גלגל"צ, אני משוכנע בכך, אך אני בספק אם תעשיית המוזיקה העולמית תתייחס אליו או תייחס לו חשיבות. המבצעת מעולה והשיר מספק את הסחורה המקומית, אך בשביל באמת להצליח בגדול בחו"ל קירל צריכה למצוא חומרים יותר טובים, יותר פורצי דרך וחדשניים ולא ליפול לנוסחתיות משוועת. הפעם זה לא הלך כל כך לטעמי (למרות שאני מאד אהבתי את השיר והוא מעולה בעיניי), נקווה שבפעם הבאה תגיע הפריצה המיוחלת. יריית פתיחה חלשה מדי לזירה הבינלאומית. 

 רביב כנר ("הכוכב הבא לאירוויזיון") ממשיך לפסוע לאט ובבטחה בקריירת הסולו שלו בהדרכת המנטורית קרן פלס, ומשיק השבוע את "נשלים את הכל", בלדה רומנטית המציגה את הצדדים המכילים במערכת יחסים. 

כנר הוא זמר ענק, אין ספק, והשיר, על אף היותו נוסחתי, קליט מאד ומציג היטב לראווה את כישרונו של כנר. הפזמון שלו תופס את האוזן משמיעה ראשונה (הבתים קצת פחות) וזה לגמרי הכיוון שכנר צריך לדבוק בו כי הוא נע בו בטבעיות המרגשת שלו.

עוד פליט ריאליטי שמוכיח שכישרונו שווה הרבה מעבר ל-15 דקות תהילה הוא אור עמרמי ברוקמן ששירו החדש "איפה את היום" בהפקת גיא ויהל מוציא ממנו את הקול הבלוזי העוצמתי והאיכותי, זה שבוחר לעשות בקולו שימוש יותר בועט, נועז ורוקי ופחות פופי שבלוני (כשאר יוצאי ריאליטי בני גילו) ומוציא ממנו את המיטב.

אני לא רואה את השיר הזה מותיר חותם כלשהוא או יותר ממוצר אינסטנט חולף (בייחוד כשיש מספר שירים עבריים שונים בשם "איפה את היום") אבל הוא מציג את הווירטואוזיות הקולית של ברוקמן ומהווה עוד יתד בדרכו להשתפשף ולהפוך ליוצר ואמן ישראלי משפיע.

זהבה בן חוזרת למקורות המזרחיים שלה ובשיר הנושא מהסדרה החדשה "בעלת החלומות" מבצעת את שיר הנושא, חפלה מזרחית שכאילו יצאה מהקפאה מהניינטיז, תקופה בה בן הייתה באמת כוכבת גדולה של הזמר הים תיכוני, ומוציאה ממנה את המיטב שבה. שיר קליט, איכותי, עוצמתי ומצוין שבהחלט ראוי להיכלל ברפרטואר השירים הטובים שלה.