"כשרוצים להציג תרבות ישראלית מקורית בטקס ממלכתי, ריקודי העם הם בדרך כלל בקו הראשון", אומר המרקיד והכוריאוגרף גדי ביטון, החתום על חיבור של כ-300 ריקודי-עם והמנהל האמנותי של פסטיבל מחול כרמיאל ה-34, שייפתח מחרתיים. "אבל אם תשאל אותי מה מקומם במשרד התרבות, אשיב ששם הם עדיין לא במקום הראוי והנכון".
גם בכהונתו של שר התרבות הנוכחי, חילי טרופר?
"אצלו יש שיפור ומאשתקד יש תמיכה גם בלהקות של מחול עממי, הודות ללחצים שהחלו עוד בתקופתה של השרה הקודמת, מירי רגב. כעת, סוף-סוף יש שם מדור שאחראי על זה ואני עומד בראשו".
בתוקף תפקידך גם תנסה להרקיד את השר?
"השר מגלה רצון טוב, אבל לשאלתך העוזרת האישית שלו אמרה לי מראש - 'רק אל תגיד לו לרקוד".
הפסטיבל בכרמיאל חוזר כעת, לאחר שבאופן יוצא מהכלל נערך אשתקד עקב הקורונה במתכונת און-ליין ולדברי ביטון משך אלפים רבים דרך הרשתות הפתוחות, אם כי אין כמחול באוויר הפתוח. ההגבלות הוסרו, אבל מתוקף הנסיבות היה הפעם ברור מראש שלא יגיעו להקות מחו"ל.
תוכנית הפסטיבל, שיימשך שלושה ימים, כוללת הפעם, בין השאר, מופע-פתיחה בהשתתפות שלומי שבת, עברי לידר ולהקות מחול; מופע של להקת "ורטיגו" עם יצירתה החדשה "פרדס"; להקת "בלט ירושלים" בבכורה של "כנר על הגג", יצירתו של הכוריאוגרף איגור מנשקוב; להקת הפלמנקו של מיכל נתן; מופע של להקות אפרוחים בהנחיית טל מוסרי; מופע של ריקודי-נשף ומופע-נעילה בהשתתפות להקת המחול הייצוגית של ארגון נכי צה"ל עם עידן רייכל, אורח הכבוד, ואביהו מדינה. ביטון הוא הבמאי שלו עם דגנית רום.
הפסטיבל בכרמיאל ידוע גם בתחרויות המחול, הנערכות בו לצד ההופעות ולצד ריקודי העם, אך הפעם יוותרו עליהן תוך מאמץ להתנער מהקשיים שהביאה שנת הקורונה.
במה זכתה כרמיאל שפסטיבל המחולות מתקיים דווקא בה?
"בכרמיאל יש במה ענקית, שיכולה להכיל מאות רקדנים. סביבה נוצרה קרית-פסטיבל עם מיקומים שונים להופעות, שבהם מתקיימים אירועים פתוחים וגם סגורים. לטובת כרמיאל משחק גם הריחוק מהמרכז (יתרון שהיה גם לפסטיבל ערד - י. ב-א), המושך רבים לבוא לכל הפסטיבל ולא להסתפק באירוע בודד".
ביטון, בן 56, נולד באשדוד למשפחה חרדית ברוכת ילדים יוצאת מרוקו. כשלמד בנעוריו בישיבה תיכונית בירושלים, עבר במקרה דרך גן הפעמון וכשראה אנשים רוקדים, נסחף בהרקדת החוצות ונלכד ברשת לתמיד. הוא היה למרקיד ומאז שחיבר ריקוד לשירו של מאיר בנאי המנוח, "אהבה קצרה", נהיה לאחת הדמויות המרכזיות בתחום.
"כשאני שומע שיר, שהמקצב הפנימי שלו מדבר אלי וקטע מסוים בו תופס אותי, אני מדמה לפיו את צעדי המחול המתאימים", הוא מספר. "זאת, כשלא פעם דווקא הטקסט מכתיב איך שירקדו אותו".
העיקר שרוקדים ולא נצמדים לכורסה. "אפילו אנשים הנושקים ל-90 באים לרקוד אצלי", הוא מעיר. "זה משהו שטוב לכל גיל. אין אדם שלא יכול לרקוד ואין רגליים שמאליות, אלא יש מוח שמאלי. אם מישהו בכלל לא מצליח לרקוד, זה משהו, הקשור לראש ולא לרגליים, אבל למי שיש בעיה של קצב, זה משהו שקשה לתקן, אם כי יש כאלה שגם כך רוקדים למרות הכל ונהנים".