הרחק מהארץ, במקום שבתו בפריז, נפעם גדעון כפּן לשמוע לאחרונה את שיר חייו, “ילד השדה”, בביצועו הבשל של אדר כגן בן ה־16 בתוכנית “הכוכב הבא”. “הילד הזה, ששר מתוק ומקסים, הוא כישרון עצום”, מחמיא כפן. “מפתיע איך הוא הצליח להתחבר לשיר שאיתו יצאתי לפני 38 שנה”.
כפן (68), יוצא להקת הנח”ל, שנחשב לזמר של להיט אחד ולאחת מתעלומות הזמר העברי, הוא איש שבע נדודים, ששהייתו הנוכחית בצרפת היא לרגל לימודיה הגבוהים של רעייתו בסורבון. “ילד השדה זה לא אני”, הוא טוען כעת. “שום דבר בתקליט הוא לא אני, כשם שצייר לא מצייר נוף בדיוק כפי שהוא, אבל יש קווי דמיון”.
כפן נעזר אז לכתיבת המילים הצובטות והנוגעות בחברו זאב טנא, שלו הוא רוחש הערכה רבה, והלחין בעצמו את השיר. “זאביק קלט אותי, כשבאתי העירה מהקיבוץ כמעט בלי כלום ולא פעם היינו צורחים שירים אל תוך הלילה”, הוא משחזר. “את ‘ילד השדה’ כתבתי ברובו עד שנתקעתי עם הטקסט. זאביק, איש של מילים, חילץ את הפקק בבית האחרון. משהו כמו ‘עכשיו אני לבד/ אוחז ברגעים שנשארו/ שעוד רוצים לגעת’, לא הייתי מסוגל לכתוב בעצמי. דבריו התאימו ככפפה ליד למה שכתבתי, ועל כך אני אסיר תודה לו עד היום”.
רק לו?
“גם למעבד השיר, יהודה עדר, חבר נעוריי מהגליל, שהקיבוץ שלו, כפר הנשיא, לא רחוק מהקיבוץ שלי, שדה נחמיה. העיבוד שלו, אפוף הגעגוע לנופים ששנינו גדלנו בהם, תרם להצלחת השיר.
“כשדנים בהצלחה של שיר, צריך להתייחס לתקופה שבה יצא”, מוסיף כפן. “מבלי שהתכוונתי, השיר התאים באווירה שלו לתקופת מלחמת לבנון שבה נוצר”.
בין אופרה לאופרה
כפּן (משמעות השם היא עוף מים וביצות) הוא כאמור בן קיבוץ שדה נחמיה שבעמק החולה. “הפרק הפותח של חיי היה פסטורלי, עם מסעות בג’ונגלים של הירדן לעבר הבניאס והדן ומפגשים עם רועים לבנונים מעבר לגבול עד שבבת אחת נזרקתי לזוועות של מלחמת העצמאות העקובה מדם באלג’יריה נגד השלטונות הצרפתיים”, הוא מספר. “נקלענו לשם עקב שליחותו החשאית של אבי מטעם הסוכנות היהודית. כשחזרנו לקיבוץ, הייתה לי טראומה בגלל המבטא הצרפתי שדבק בי. המוזיקה עזרה לי להיקלט מחדש בקיבוץ, כשניגנתי גיטרה בתזמורת בגליל, שאיתה הגענו עד הפילהרמונית ועד זובין מהטה, שאותו אני זוכר כאיש מדהים. כשהייתה לי דחיית שירות למשך שנה וחצי, ניצלתי זאת כדי ללמוד שנה וחצי באקדמיה למוזיקה בירושלים”.
משם הגיע כפן לתוכנית “סיפורה של להקה”, של להקת הנח”ל, שבה שירת עם בני הזוג מיקי קם ויהודה עדר, אסתר שמיר ואריק רודיך המנוח. באותה תקופה שר קולות רקע באלבומה של “כוורת”, שאת חבריה הכיר מהמחזור הקודם של להקת הנח”ל. כשהשתחרר, הקריירה שלו לא המריאה, ו”שפנים בחלל”, מחזמר שכתב והעלה עם חברו ללהקה גידי שחם, כשל.
הכישלון דרבן את כפן לצאת להולנד, ללימודי הלחנה בהאג. כדי להתפרנס, שטף כלים במסעדות ו”אפילו עבדתי בניקיון”. בהולנד גם שיתף פעולה עם המלחין היהודי־אמריקאי פיליפ גלאס, מענקי המוזיקה של המאה ה־20. אחוז געגועים לארץ החל לטוות שם את הגרסה הראשונית לשיר “ילד השדה” וחזר הנה בראשית 83’, השנה שבה פרץ עם השיר.
כעבור שלוש שנים חווה כאן אחד משיאי הקריירה שלו, כששיתוף פעולה עם הבמאי המנוח נדב לויתן הביא אותו לעבוד עם רעייתו, חוה אלברשטיין, באלבומיה “אבק של כוכבים”, “מהגרים” ו”הצורך במילה, הצורך בשתיקה”. הוא היה מעורב בכתיבת כמה משיריה הבולטים באותה תקופה, ניגוד לרוקנרול של קורין אלאל, זמרת נוספת שעמה שיתף פעולה. “לעבוד עם חוה זה היה כמו לזכות במדליה אולימפית”, הוא אומר. “כל מה שהיא עושה מצופה בזהב ולדעתי, זה מכבר היא ראויה לפרס ישראל”.
בעבודתו באולפן “טריטון” היה כפן מטכנאי הקול הבולטים בשנות ה־80 לצד הופעותיו במועדון “רוקסן” ושיתוף פעולה עם ערן צור בראשית דרכו. ב־91’ נסע חזרה להולנד, כדרישת אשתו ההולנדית דאז, שנרתעה מהסקאדים של מלחמת המפרץ. שם מצא את עצמו רוכב על גל מחזות הזמר כמעצב קול, תחילה בהולנד, בהמשך בלונדון, תוך כדי שיתוף פעולה מפתיע עם אנדרו לויד ובר, כולל הפקות ברחבי אירופה של “פנטום האופרה”.
עוד תפנית מרתקת בגלגוליו רשם כפן כשחזר ארצה בשלהי אותו עשור. את ניסיונו מהפקת מחזות הזמר הגדולים ביבשת השכנה הביא לפסטיבל האופרה בקיסריה. “התקנתי שם תקרה אקוסטית שכיסתה את כל האמפי והייתה הדבר הגדול ביותר שעשיתי בתחום האקוסטיקה”, הוא מספר. בין אופרה לאופרה פגש את ענת, רעייתו השנייה ובת הקיבוץ שלו, ש”לומדת בסורבון כדי להנגיש את החוויה המוזיאונית לדור הטיקטוק. שני ילדינו המקסימים הם הדבר הכי טוב שיצא מהפסטיבל בקיסריה”, הוא משוכנע.
בקפיצותיו ארצה עוסק כפן, שאף פעם איננו נלאה מלהתחדש, בתחום הבתים החכמים לצד מופע מוזיקלי שהוא מכין עם המשוררות מירה’לה משה אלבו, נועה שחם ושי שניידר־אילת.
לא בא לך אחרי כמעט 40 שנה להמציא עוד “ילד השדה”?
“כאן יש לי סקופ בשבילך: אלבום חדש שלי מוכן באחד האולפנים, ועליי רק לפדות אותו. אם יצא מזה עוד ‘ילד השדה’, זה לא תלוי רק בי”. ד
