קשה להסתכל על עולם התרבות והבידור המקומי בשנות ה-50, ה-60 וה-70 ולא להיתקל מספר פעמים בשמו של בני אמדורסקי (יליד 1931), אחד מעמודי התווך של הפסקול הישראלי, שכן הוא היה שם כשהכל קרה: הוא החל דרכו בצמד "הדודאים" בסוף שנות ה-50 עם שותפו ישראל גוריון, היה שם כשגל השלישיות החל לפרוח עם "שלישית גשר הירקון", "השלושרים" ו"הטוב, הרע והנערה", שלישיות אותן יזם במוחו היצירתי והטביעו חותם עצום בפסקול המקומי.
כמפיק, אמדורסקי חתום על עשרות תקליטים: החל מ"ירושלים של ברזל" שהפיק למאיר אריאל, דרך התקליטונים והתקליט שהפיק לאריק אינשטיין ועד אלבומי האוסף משירי מלחמת ששת הימים ("ירושלים של זהב", "ירושלים של ברזל"). אלה היו לאלבומים הנמכרים ביותר בישראל עד ראשית האייטיז.
החיוך התמידי, הכריזמה הנוטפת והכישרון המוזיקלי יוצא הדופן הפכו את אמדורסקי, שהיה גם מסעדן ובוהמיין, לאחד האמנים האהובים בישראל החתום בקולו על אינספור קלאסיקות, בהן "ערב של שושנים", "תפוח חינני", "שיירת הרוכבים", "איילת אהבים", "אהבת פועלי הבניין", "סרנדה לך", "סימן שאתה צעיר", "מי מפחד מגברת לוין?", "לו הייתי פיראט", "ימים של קולנוע", "שי", "תלבשי לבן" ו"אני גיטרה", שירו האחרון שכתבה עבורו נעמי שמר.
בפרק הנוכחי של הפודקאסט "מילים ולחן" חחזרנו אל סיפור חייו ואל תחנותיו המקצועיות של אמדורסקי, שהלך לעולמו בינואר 1994 לאחר מאבק במחלת הסרטן. במותו, הותיר אחריו את ילדיו אסנת ואסף אמדורסקי, מוזיקאי פורץ דרך בפני עצמו.