איזה פתיח מוזיקלי מקסים יש לנו השבוע. מיד לאחר שאלי גורנשטיין הפגיז עם "כולנו עם אחד", שיר-אחדות ממיס, בא קודמו בצוות הווי הצנחנים, דודו זכאי, וממיס לנו את הלב עם "אהבה של סתיו", שיר קיבוצניקי שבו הוא מחייך לנו בשירים ומרגש כמו שרק הוא יודע לרגש.

מאחורי השיר מסתתרת סגירת מעגל של לא פחות מיובל שנים. בעקבות שחרורו מהצוות, שבו שירת לאחר להקת פיקוד המרכז, היה ב-71' זכאי, בן קיבוץ עין השופט לפני שקשר את גורלו עם קיבוץ דליה לרגל נישואיו, חבר בשלישיית "דרך הגב", אחד מהרכבי ההתיישבות העובדת שפעלו בתקופה ההיא, כשעמו אמיר גינת ממשמר העמק ומיכה אדיר מרמות-מנשה.

בין כותבי השירים להרכב הזה היה שמעון ספיר, אז ברמת השופט וזה מכבר בקיבוץ שריד. שיריו להרכב לא התפרסמו. אחד מהם, שהיה עם לחן לא קליט במיוחד, עבר לצוות הווי הנדסה קרבית, שאחד מחבריו, נתן כהן, הלחין אותו מחדש ובביצועו כסולן שם הפך אותו ללהיט מהדהד. זה היה, כמובן, השיר "ברחוב הנשמות הטהורות", שנהיה הבסיס לשלישיית "הנשמות הטהורות", שהקים כהן עם שחרורו מהצבא עם חברו לצוות, יורם ירוחמי ועם נאוה ברוכין, יוצאת צוות הווי הצנחנים. 

"מאז 'דרך הגב' נשארתי בידידות עם שמעון (ספיר), כיאה לקיבוצניקים מאותו אזור", מספר זכאי. "מדי פעם דיברנו שאקליט משיריו, אבל השנים עברו ואיכשהו זה לא יצא".

ספיר נהיה פרופסור לליקויי דיבור. בשנים האחרונות, עם צאתו לגמלאות ולאחר שלקה בבריאותו, חזר ביתר שאת אל אהבתו הישנה - השירים. כך נולד השיר "אהבה של סתיו", שאותו הוא מסר להלחנה לאבנר גאנם, מוזיקאי מקיבוץ רמת השופט. 

גאנם: "השיר 'אהבה של סתיו' הגיע אלי משמעון עם פרוץ מגפת הקורונה, בימי הסגר הראשון, שהבליטו את השינויים בסדרי החיים, כפי שעולה גם מהשיר שבו הוא כתב  - 'שוב הסתיו מתמרד והופך כך בין רגע בטיפות ניתזות את סדרי החיים'. לא יכולתי לחשוב על מבצע מתאים יותר לשיר הזה מאשר דודו זכאי".  

זכאי: "זהו שיר סתווי. מטבעו של הסתיו, שהוא משדר עגמומיות כזאת או אחרת, אבל האהבה שצצה בו, דווקא נותנת להרגיש אביב. כשניגשתי לבצע את השיר, שבו אבנר (גאנם) קלע בול לסגנון שלי, מצא חן בעיניי הניגוד בין העונות".

כאן, אגב, נכנס לתמונה קיבוצניק רביעי. זהו אורי אופיר, ממשמר העמק, מלחין ידוע של מוזיקה לסרטים ולטלוויזיה, מאז 'אוונטי פופולו' והשיר הוקלט בעיבודו באולפן שלו. "אם תרצה, יש כאן עוד סגירת מעגל", מעיר זכאי, "תקליט 'שירים', שהוצאתי לפני 40 שנה בדיוק והמופע שבעקבותיו הופקו מוזיקלית בידי אורי".

זכאי  מוכר כטיפוס אופטימי, אך מדבריו עולה גם נימה אחרת. "כשמגיע שיר שמוצא חן, מקליטים אותו, אבל השאלה היא מה קורה איתו אחר כך", הוא פותח מעין תיבת פנדורה. "נראה לי, שלא משנה מה שאקליט, תמיד ישדרו בעיקר את השירים הישנים שלי".

דבריו אינם נאמרים יש מאין. לפני שנתיים הוציא זכאי את השיר "כמו שאת", שעילי בוטנר הפליא לכתוב ליום הולדתו ה-70. איכותו המוכחת של השיר, שהוא בבחינת יצירת מופת קטנה, כמעט לא הביאה לו השמעות מעל גלי האתר, "בניגוד לקבלת הפנים החמה בהופעות".

וחוץ מזה? - "הקורונה קרקעה אותי", טוען זכאי, זמר סובב עולם, שברגיל מסתובב סביב הגלובוס כמשווק מערכות קריאה של מדי-מים מתוצרת "ארד", המפעל של קיבוצו, דליה. "יש זום ויש אינטרנט", הוא אומר, "אבל אין כמו מגע אישי בין אנשים".

כזמר, הוא נחשב לענף בדליה. זמר פעיל, יש לומר, בלי תרועת חצוצרות. זה כולל, בין השאר, את ערבי "שיר ליל שבת", שעם  בנו, מתן, ליד הפסנתר, הוא מריץ, "בעיקר בשביל הכיף" מזה קרוב ל-15 שנה באולם האזורי בקיבוץ עין-השופט, ערש ילדותו. 

שיחתנו תמה. רגע לפני פרידה זכאי שולף במפתיע עוד שיר, "המנגינה של המדינה", שכתב והלחין עו"ד אהוד פלג; שיר-מחאה, שהוא גם שיר-עידוד. זכאי איננו ממהר איתו. "קודם נראה איך יתקבל 'אהבה של סתיו', הוא אומר.